גורמים בישראל מזהים סימנים לכך שההנהגה הניצית בטהרן משנה את תפיסת המערכה ונערכת לאפשרות של הרחבת העימות. במרכז ההערכה: איראן עלולה לנסות להפעיל לחץ צבאי וכלכלי על ארצות הברית וישראל, בין היתר באמצעות פגיעה בתשתיות אנרגיה, בנתיבי שיט ובבעלות בריתה של וושינגטון באזור.
הדיווחים האחרונים מצביעים על כך שבטהרן גוברת ההבנה כי המערכה אינה מתנהלת רק בשדה הצבאי. המצור הימי והפגיעה ביכולת של איראן לייצא נפט ולייצר הכנסות מכבידים על המשטר, בעוד שארצות הברית ממשיכה להפעיל מנופי לחץ כלכליים. לפי דיווח ברויטרס מהימים האחרונים, ממשלו של הנשיא דונלד טראמפ שוקל להחריף את הלחץ על איראן באמצעות סנקציות נוספות, בין היתר נגד גורמים המעורבים בייצוא הנפט ובמערכת הפיננסית.
במקביל, המעבר של הלחימה לזירת הים כבר מורגש היטב. התנועה במצר הורמוז הצטמצמה באופן דרמטי בעקבות תקיפות נגד כלי שיט, והמצר, שדרכו עבר בעבר חלק משמעותי מהסחר העולמי בנפט ובגז, הפך לאחד ממוקדי העימות המרכזיים בין איראן לארצות הברית.
בכיר ישראלי מעריך כי "דווקא הלחץ הכלכלי על איראן עלול לדחוף אותה למהלך התקפי". לדבריו, "אם טהרן תגיע למסקנה שהמשך המצור מסכן את יציבות המשטר ואת יכולתו לממן את מנגנוני הביטחון ואת הארגונים הנתמכים על ידו, היא עשויה לנסות לשנות את המשוואה באמצעות הסלמה אזורית".
ההיגיון האיראני האפשרי, לפי ההערכה הישראלית, הוא פשוט: אם ניתן יהיה לפגוע בנתיבי האנרגיה ולהעלות מחדש את מחירי הנפט והדלק בארצות הברית, יגדל הלחץ הפוליטי על טראמפ לסיים את המערכה ולחזור לשולחן המשא ומתן. זו אינה רק הערכה ישראלית. ניתוחים אמריקניים ואירופיים מהשבועות האחרונים מצביעים אף הם על כך שטהרן מנסה להשתמש בשיבוש נתיבי השיט והאנרגיה כמנוף לחץ על וושינגטון, מתוך הבנה שהמחיר הכלכלי של מלחמה ממושכת עלול להפוך לבעיה פוליטית עבור הנשיא האמריקני, רגע לפני בחירות האמצע.
ויכוח על המחיר הכלכלי והצבאי של המערכה. טראמפ
(צילום: Samuel Corum / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
ופה נכנסת בדיוק הסוגיה הזו. בחירות האמצע לקונגרס צפויות בנובמבר, ובוושינגטון כבר מתנהל ויכוח על המחיר הכלכלי והצבאי של המערכה. מחירי הדלק והחשש ממלחמה ממושכת עלולים להפוך לנושא פוליטי משמעותי עבור הממשל הרפובליקני.
החשש בישראל אינו נוגע רק לאפשרות של מתקפה מיידית. במערכת הביטחון עוקבים גם אחר מאמציה של איראן לשקם את יכולות הטילים והכטב"מים שלה ולבנות מחדש את התשתיות הצבאיות שנפגעו במהלך המערכה, כפי שדווח ביממה האחרונה ב"וול סטריט ג'ורנל". לפי אותו דיווח, קצב השיקום של איראן היה גבוה מהצפוי.
הערכות אמריקניות מצביעות על כך שאיראן צפויה לנצל תקופות של הפוגה כדי לשקם את יכולותיה ולבנות מחדש בעיקר את היכולות הא-סימטריות שלה. במקביל, דיווחים עדכניים מצביעים על הידוק השליטה של משמרות המהפכה ועל היערכות לעימות ממושך.
בישראל, מנגד, מנסים להגדיל את קצב הייצור של מערכות ההגנה. משרד הביטחון הודיע כבר ביוני על האצת ייצור מיירטי "חץ", כחלק מההיערכות לאיומים בליסטיים מאיראן ומבעלות בריתה. המשמעות היא מרוץ חימוש בין יכולת התקיפה האיראנית לבין יכולת היירוט הישראלית והאמריקנית - מרוץ שבו למלאי המיירטים יש חשיבות אסטרטגית לא פחות מזו של מספר הטילים שבידי איראן.
"פוליסת הביטוח" של איראן
לכך מצטרפת שאלת תוכנית הגרעין. במרכז תשומת הלב נמצא האתר התת-קרקעי המכונה הר המכוש, הסמוך לנתנז. תצלומי לוויין שפורסמו בחודשים האחרונים מצביעים על המשך עבודות במתחם ועל תנועת כלי רכב באזור פתחי המנהרות. פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לא הורשו לבקר באתר, והמידע על המתרחש בתוכו מוגבל מאוד.
האתר נחשב למבוצר ועמוק במיוחד, ולכן מעורר בישראל ובארצות הברית חשש שהוא עשוי לשמש בעתיד כמרכיב מרכזי ביכולת הגרעין האיראנית או כ"פוליסת ביטוח" לתוכנית במקרה של תקיפה נוספת. עם זאת, חשוב להדגיש: אין כיום מידע פומבי שמוכיח כי האתר כבר משמש כמתקן העשרה פעיל או שמוחזק בו מלאי משמעותי של אורניום מועשר.
במערכת הביטחון הישראלית מביטים אפוא לא רק על האפשרות שישראל או ארצות הברית יחליטו לחדש את התקיפות, אלא גם על תרחיש הפוך: איראן עצמה עלולה ליזום מהלך שיגרור תגובה ישראלית ואמריקנית. התרחיש עשוי להתחיל בפעולה מוגבלת - מתקפה באמצעות טילים או כטב"מים, פגיעה בספנות או בתשתית אנרגיה, או הפעלה של אחת מבעלות הברית של איראן באזור - ולהתפתח במהירות למערכה רחבה יותר.
הסיכון הזה אינו תיאורטי לחלוטין. בתקופה האחרונה נרשמה עלייה במתיחות בזירות שבהן פועלים ארגונים הנתמכים בידי איראן, ובהם החות'ים בתימן וחיזבאללה בלבנון. במקביל, איראן עצמה איימה לפגוע בתשתיות אנרגיה באזור אם ארצות הברית וישראל יתקפו את תשתיות האנרגיה שלה.
לכן בישראל נערכים לשני הכיוונים - הגנה מפני מתקפה איראנית או מתקפה של שלוחיה, לצד שמירה על יכולת התקפית למקרה שהדרג המדיני יחליט לפעול.
אחת השאלות המרכזיות היא מידת התיאום בין ירושלים לוושינגטון במקרה של הידרדרות נוספת. תרחיש אפשרי הוא שארצות הברית תעניק לישראל אור ירוק לפעולה, תיזום מתקפה לבדה או תפעל יחד עם ישראל. מנגד, טראמפ עשוי להעדיף לעצור מהלך ישראלי אם יחשוש מהשלכותיו על המערכה האמריקנית, על מחירי האנרגיה ועל הבחירות בנובמבר.
הזירה הפוליטית עשויה להיכנס למשוואה. נתניהו.
(צילום: WZO)
גם הזירה הפוליטית בישראל עשויה להיכנס למשוואה. ככל שהבחירות בישראל יתקרבו, ייתכן שייווצר לראש הממשלה בנימין נתניהו אינטרס להציג פעולה נגד איראן כהישג ביטחוני ואסטרטגי. אלא שבסופו של דבר, במקרה של מערכה אמריקנית-ישראלית משותפת, ליכולת ולרצון של טראמפ תהיה השפעה מכרעת על העיתוי והיקף הפעולה.
כך נוצרה משוואה מסוכנת, עם פקיעת דד-ליין 60 הימים ממזכר ההבנות: איראן נמצאת תחת לחץ כלכלי וצבאי כבד, אך דווקא הלחץ הזה עלול ליצור תמריץ להסלמה. טהרן עשויה להאמין שהדרך הטובה ביותר לשפר את תנאי המיקוח שלה אינה בהכרח להמתין ללחץ שיישחק אותה - אלא לייצר בעצמה משבר אזורי שיחייב את טראמפ לחשב מחדש את מחיר המלחמה.
בישראל, לפי ההערכות, מבינים היטב את הסיכון הזה. ולכן לצד המאמצים הדיפלומטיים והכלכליים, מערכת הביטחון נערכת לאפשרות שהסבב הבא לא יתחיל בירושלים או בוושינגטון - אלא דווקא בטהרן. במערכת הביטחון יש דריכות והיערכות גם בהיבטי הגנה אך גם יציאה להתקפה מהירה.
המצב הזה עלול ליצור סיכון למיסקלקולציה שתגרום לכך שצד אחד עלול להתחיל במתקפה מתוך חשש שהצד השני עומד לתקוף אותו ולהפך. זה מצב מורכב ורגיש שצריך לנהל אותו בזהירות.
התוכנית הסודית של מוג'תבא
לפי גורמים איראנים וערבים ששוחחו עם "וול סטריט ג'ורנל", המנהיגים הניצים באיראן מאמינים כי ההסכם היה רק ניסיון של ארה"ב וישראל להוריד לחץ מהכלכלה העולמית ולקנות זמן למתקפה גדולה יותר בהמשך הדרך. במקום לתת אמון בשיחות, הם הקדישו את החודשיים האחרונים להתכונן לקרב גדול יותר.
מאז, מאמציהם כוללים מתן שליטה רבה יותר למשמרות המהפכה, מינוי יוצאי המלחמה מול עיראק ומשברים פנימיים נוספים לתפקידים מרכזיים, הרחבת פעולות מודיעין נגדי מקומי והגברת ייצור טילים ומל"טים. ההנהגה תפסה במהירות את היוזמה, תקפה ספינות כדי להדק את אחיזתה של איראן בהורמוז והרחיבה את שדה הקרב לים סוף, שבו השתמשה סעודיה כדי לעקוף את אחיזתה של איראן במפרץ הפרסי.
ב"ג'ורנל" נכתב, מפי מקורות מעורים בפרטים, כי גורמי מודיעין ערבים אספו ראיות - כולל תקשורת בין איראן למיליציות שותפות במדינות כמו תימן ועיראק - לשינוי אסטרטגי בתוך ההנהגה הקשה של המדינה, והכנה של כוחותיהן להרחבת המלחמה והעלאת העלויות עבור ארה"ב. מנהיגי איראן, שמדאיגים מדינות מפרץ חלשות יותר כמו כוויית, מדברים יותר ויותר על "פעולות התקפיות בשטח אויב".
מדיניות "דו כיוונית". מוג'תבא חמינאי
(צילום: Majid Asgaripour/WANA (West Asia News Agency)/Reuters)
למעשה, איראן נקטה במדיניות דו-כיוונית. בעוד שהדיפלומטים שלה חתרו להסכם עם ארה"ב, מנהיג איראן מוג'תבא חמינאי נקט צעדים להכנת מנגנון הביטחון לעימות מורחב - שעשוי להיות יזום על ידי טהרן עצמה. משמרות המהפכה ניצלו את השקט שנוצר על ידי מזכר ההבנות כדי להניח את היסודות עם מיליציות בעלות הברית ברחבי האזור ולהגביר את ההתקפות במידת הצורך, ולשלוח יועצים לעיראק, תימן ולבנון כדי לדון בתוכניות.
המודיעין, שכלל תקשורת שיורטה, הראה כי משמרות המהפכה שולחים מפקדים לאזורים הנשלטים על ידי החות'ים בתימן כדי לתכנן עימות מוגבר עם סעודיה, בתיאום עם מיליציות עיראקיות הנתמכות גם הן על ידי איראן. הגורמים המעורים אמרו כי משמרות המהפכה פיקחו על פריסות טילים, נשק ימי ומשגרי רחפנים לעמדות המשקיפות על ים סוף. כמו כן, הם סיפקו לחמושים התימנים מודיעין, רשימות מטרות, כולל נמלים ומתקני אנרגיה סעודיים, וייעוץ בנוגע למקלט מפני תגמול סעודי.
מאחורי הקלעים, נכתב בדיווח, המנהיג העליון חמינאי הכין את כוחותיו ללחימה אגרסיבית יותר, כשהוא ממנה שבעה מנהיגים ביטחוניים מרכזיים לניהול מוסדות צבאיים ודיכוי אזרחי, בארגון מחדש שנחשף לפני שבוע. המינויים הגיעו עם מטרות אגרסיביות שכללו הידוק שרשרת הפיקוד הצבאית, הפיכת מיליציה אידיאולוגית לסוכנות מודיעין שכונתית, והדגשת גישה התקפית.
משמרות המהפכה הגדירו תוכניות חדשות להסלמה נוספת, כולל תקיפות מנע, כך לפי גורמים איראנים והצהרות פומביות. בין האפשרויות: חבלה בכבלי אינטרנט במפרץ הפרסי, יצירת אי-שקט פוליטי במדינות עם קהילות שיעיות כמו כוויית ובחריין, ואולי אף פעולות קרקעיות בכוויית.
