רוב מתקני ההתפלה בישראל הושבתו בימים האחרונים - וכעת מתבררת הסיבה: העכירות ששטפה את מי הים התיכון והובילה להשבתת מתקני ההתפלה נובעת ככל הנראה מפריחה של מיקרו אצות, שמקורן ככל הנראה מהדלתא של הנילוס. כך עולה מחקירה ראשונית של חוקרי המכון לחקר ימים ואגמים. בסך הכול הושבתו חמישה מתקני התפלה - אשקלון, אשדוד, שורק א', שורק ב' ופלמחים. בשעות הערב (יום ב') המתקנים בשורק א' ושורק ב' חזרו לעבוד. המתקנים בפלמחים ובאשדוד צפוים לחזור לפעילות בקרוב. מתקן ההתפלה בחדרה וכן זה שבאילת לא הושבתו. כתוצאה מהשבתת המתקנים הוחלט להפסיק את השקיית השדות בדרום הארץ ולהפסיק להשקות גינות ציבוריות ביישובים.
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן אמר: "משק המים של ישראל הוא איתן, ועל אף נזקי מזג האוויר שהביא לשיבושים בפעילות מתקני ההתפלה, פעלנו להבטיח את אספקת המים כסדרה".
חלק מהבעיה נובע מכך שמדובר באצות זעירות מאוד, שיכולות לעבור את מסנני המים בכניסה למתקני ההתפלה. פריחות אצות הן תופעה טבעית, המושפעת בין היתר ממזג האוויר, מזרמי הים ומכמות החומר האורגני במים. בדרך כלל, פריחת אצות מתפתחת במשך תקופה מסוימת ולאחר מכן קורסת, והחומר האורגני שנוצר מתפרק במים. עם זאת, המומחים לא תמיד יודעים מה גורם לפריחה מסוימת ומדוע האצות מתפתחות דווקא באותו זמן ובאותו מקום.
כדי להבין את מקור האצות ולזהות את המינים המעורבים, יש צורך לדגום אותן ולבצע ריצוף גנטי. כך ניתן לבודד ולזהות את האצות ולבדוק אם הן מייצרות רעלנים, כפי שקורה לעיתים בפריחות אצות בכינרת. חוקרי המכון לחקר ימים ואגמים בישראל כבר אספו דגימות מהאצות, בין היתר מאזור אשקלון ומחוף פלמחים, כדי לזהות את המינים ולחקור את מאפייניהם.
אין מים בברזים בחופי תל אביב
(צילום: יריב כץ)
במכון אמרו כי בתמונות לווין רואים פריחות גדולות של אצות באזור הדלתא של הנילוס. הזרמים במזרח הים התיכון מביאים חומרים מהנילוס, בין היתר גם חול. "זה לא יפתיע שמה שפרח באזור הדלתא של הנילוס יגיע גם לדרום ישראל", הסביר אלון זסק, מנכ"ל חקר ימים ואגמים (חיא"ל). "מתקן ההתפלה הראשון שהושבת היה אשקלון, שהוא המתקן הכי דרומי. זה הדפוס. אבל יש עוד פרמטרים שיכולים לקבוע (א"ק: את מהלך ההתפשטות), כמו עומק המים".
זסק הוסיף: "כל מתקן התפלה לוקח מים מאזור אחר בים התיכון, יש מתקנים שלוקחים מאזורים יותר רדודים ויש מאזור יותר עמוק. אנחנו צריכים לעשות בדיקות נוספות על האצה. בינתיים אנחנו עוקבים אחר תמונות לווין, ומנסים לנתח את הנתונים גם משם. בסופו של דבר צריך יהיה לעשות עבודת שטח ולדגום את האצות ולגדל אותן בתרבית כדי להבין אותן קצת יותר ולדעת מאיפה הגיעו".
אז מה לעשות כדי למנוע ממקרים כאלה לחזור על עצמם? מומחים מתריעים כי יש להתפיל ככל שאנחנו יכולים - ובמקרי חירום לשאוב מהכינרת ומהאקוויפר. בישראל כיום לא שומרים על הרזרבות שהותפלו. לכן, סבורים המומחים כי יש להגדיל את תפוקת מתקני ההתפלה ולהתייחס אליהם כאל "חשבון עובר ושב", ואילו המקורות הטבעיים צריכים להיות החסכונות שלנו לשעת חירום, שאליהם פונים רק במשבר. וכעת - אנחנו במשבר.
השקיית שדות בנגב
(צילום: מאיר אזולאי)
פרופ' דוד כץ, מרצה באוניברסיטת חיפה בבית הספר למדעי הסביבה, הסביר כי "תמיד יש אצות בדלתא של הנילוס. מה שחריג הוא שזה מגיע בכמויות עד אלינו. החול תמיד מגיע. גם האצות. אבל עכשיו זה מגיע במסות יותר גדולות, בגל גדול. בנוסף, בעזה יש את הביוב שבו הם לא מטפלים, מה שגורם לעכירות המים. וכל זה מגיע אלינו, מה שגרם להשבתה של כל מתקני ההתפלה בדרום".
פרופ' כץ הוסיף: "יש לנו שישה מתקנים גדולים בים התיכון (אשקלון, אשדוד, 2 בשורק ואחד בפלמחים, והיחיד שלא הושבת הוא חדרה), ומתקן נוסף באילת (סבחה). אין דבר כזה למנוע. צריך פשוט להיות עירניים, להסתכל על תמונות הלווין ולעקוב אחר הגלים האלה. אנחנו צריכים להתפיל כשאנחנו יכולים ולסמוך על רזרבות במקרים כאלה. זה סיכון. בעוד שנה אמור להיפתח מתקן התפלה נוסף בגליל המערבי, מה שייתן לנו מרווח ביטחון גיאוגרפי".
