כשטל שהם צועד בקיבוץ בארי, שממנו נחטפו הוא, אשתו ושני ילדיו ב-7/10, הוא אומר שהתחושה היא של בית קברות ענק - שעדיין רווי בזוועות של אותו היום. הוא מתגעגע לימים שלפני המתקפה, אך כעת, לאור ההתפתחויות סביב המשא ומתן להשבת החטופים וסיום המלחמה, הוא גם אופטימי. "אני מתפלל שנזכה לחבק את כולם בימים הבאים", הוא אומר.
"כל השכונה הזו, שפעם הייתה כל כך שלווה ויפה - הכול נהרס", הוא מספר בריאיון לרויטרס, שצולם לפני ההתקדמות במגעים. "הרוע שהטרוריסטים עשו כאן כאילו מכסה את הכול".
הריאיון של טל שהם ברויטרס
(צילום: רויטרס)
5 צפייה בגלריה
"ידעתי שעוד כמה כדורים הוא יכול לפגוע בי". טל שהם חוזר לבארי
(צילום: REUTERS/Amir Cohen)
שהם הוחזק 505 ימים בשבי ברצועת עזה, עד ששוחרר בעסקה בפברואר השנה. אשתו עדי וילדיו יהל ונווה, רק בני 3 ו-8 ביום חטיפתם, שוחררו בעסקה הראשונה בנובמבר 2023. בריאיון לרויטרס, סוכנות הידיעות הגדולה בעולם, מספר שהם כיצד הוחזק במשך שמונה חודשים מעל האדמה, אך ביוני אשתקד הוא, גיא גלבוע דלאל ואביתר דוד הוצאו החוצה בתחפושת. הם הובלו במשך כ-15 דקות על-ידי המחבלים שהחזיקו בהם, ואז כיסו את עיניהם והכניסו אותם למנהרה. בסופה היה חדר חשוך, שבו הוחזק חטוף נוסף ששוחרר בעסקה השנייה - עומר ונקרט.
"היינו אמורים להישאר במנהרה, 20 או 30 מטרים מתחת לפני האדמה, בקבר הזה, לנצח", אומר שהם. תא השבי היה קטע צר של מנהרה עם קירות בטון, רצפת חול, דלת ברזל שחסמה את הפתח, ארבעה מזרנים על הקרקע וחור ששימש כבית שימוש. האוויר היה כבד, והם התקשו לנשום.
"התייחסו אלינו כמו אל חיות", הוא אומר. "אני מתכוון – אפילו חיות לא מוחזקות בתנאים לא אנושיים כאלה, אבל כך הם התנהגו אלינו".
המחבלים, לדבריו, נהגו לעיתים להכות אותם, ולעיתים אחרות לענות אותם נפשית – כשהכריחו את ארבעת הגברים לבחור מי מהם יירצח מיד. בחודש אוגוסט נחשף העולם כולו לזוועות הללו, כשפורסם התיעוד של אביתר דוד כחוש בתנאים תת-אנושיים במנהרה.
"אני באמת מפחד לחייהם. יש עדיין 20 חטופים חיים בעזה שמוחזקים בידיים של אותם חיות", אומר שוהם. לדבריו, "ניסיתי לתת להם תקווה ולגרום להם להמשיך להילחם, אבל זה היה ממש קשה להם. בסוף ראיתי שהם פשוט מתפרקים. הם היו מדוכאים ובמצב ממש גרוע".
על חטיפתו סיפר כי המחבלים גררו אותו דרך החלון של הממ"ד, הובילו אותו דרך הקיבוץ - ואז זרקו אותו לתא המטען של רכב שהוביל אותו לעזה. רק לאחר יותר מחודש בשבי הוא גילה שאשתו וילדיו שרדו את המתקפה – אך גם הם נחטפו, יחד עם חמותו, דודתה של אשתו ובתה. חמיו, אבשלום, נרצח.
"נלקחתי על-ידי אמבולנס של הסהר האדום עם ארבעה מחבלים חמושים לפחות בתוכו", הוא מתאר. "אני די בטוח שהיה גם פרמדיק באמבולנס הזה. הכניסו אותי למסגד שבו היו לפחות עשרה מחבלים חמושים, ש'ריאיינו' אותי כדי שאדבר על החוזקות שלהם. הפרידו אותי מהמשפחה שלי והחזיקו אותי בבית של רופא. חמאס משתמש בכל מה שיש לו כדי להילחם, וזה לא מאבק הוגן - כי הם לא מצייתים לחוקים הבינלאומיים".
בעודו בממ"ד השרוף שממנו נחטף, נזכר שוהם כיצד שאל אותו בנו בן ה-8 אז אם כולם הולכים למות - וכיצד היה מרוכז כולו בהישרדות. לדבריו, מפקד חמאס ירה לעבר חלון חסין כדורים מרובה סער מסוג AK-47. "ידעתי שהוא עדיין לא יכול לפגוע בי, אבל אחרי כמה כדורים הוא ייצור חור בחלון ואז נצטרך להיכנע – כי זה יהיה הסוף בשבילנו", מספר שהם.
"הוא היה יכול להשליך רימונים פנימה או לדחוף את הקלצ'ניקוב שלו דרך החור הזה ולירות בכולנו", הוא מסביר. כאשר הובילו אותו מחבלי חמאס לאורך הרחוב, הוא ראה שתי גופות של אנשים שנורו בראש – שאותם הכיר.
לאור כל מה שעבר, לדבריו, וחרף הניצחונות של ישראל על הציר האיראני, במהלך תקופת השבי שלו הוא הגיע למסקנה שהשנאה לישראל מושרשת כל כך עמוק עד שאין כל סיכוי לדו-קיום. הוא מסביר: "האמנתי ששלום הוא משהו שאנחנו יכולים להשיג - אבל אחרי שראיתי את עומק השנאה שעליו הם גדלים ושבו הם מגדלים את ילדיהם, ברור לי שלפחות בדור שלנו זה לא יהיה אפשרי".
