ניצחונו ההיסטורי של ד"ר עבדול אל-סייד בבחירות לסנאט מטעם מדינת מישיגן, מסמן אבן דרך חשובה בהתפתחות מעמדה הפוליטי של הקהילה המוסלמית בארצות הברית. אל-סייד, בן למהגרים ממצרים ואיש המפלגה הדמוקרטית, הפך למוסלמי הראשון שנבחר לסנאט, לאחר שגבר על יריבו הרפובליקני מייק רוג'רס. אך מעבר להישג "המגזרי", לראשונה מועמד מוסלמי המתנגד במוצהר לישראל נבחר לסנאט במדינת מפתח, חרף התנגדות מצד גורמים פוליטיים וארגונים פרו-ישראליים רבי־השפעה, כדוגמת איפא"ק שנכשל בבלימת נצחונו.
עבדול אל-סייד
(צילום: Salwan Georges/Getty Images/AFP (Photo by Salwan Georges / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AF)
כדי להבין את משמעות הניצחון, יש לחזור לתהליכים ולשינויים שחלו בקהילה המוסלמית האמריקאית מאז 11 בספטמבר. בתקופה שלאחר הפיגועים התמקדו מנהיגים וארגונים מוסלמיים, במיוחד אלו מדור המהגרים, בחיזוק השתלבותם בחברה, במאבק באיסלאמופוביה ובביסוס זהות מוסלמית מוצקה המשתלבת בערכי הדמוקרטיה האמריקאית. בהדרגה התפתחה פעילות אזרחית ופוליטית נרחבת יותר, שהתבטאה בין היתר בבחירתו של קית' אליסון כחבר הקונגרס המוסלמי הראשון בשנת 2006, הגברת ההשתתפות והמעורבות בבחירות המקומיות, והתחזקות ארגונים מוסלמיים כדוגמת CAIR באקטיביזם פוליטי גובר. במהלך השנים הצטרפו עוד חברי וחברות קונגרס מוסלמיים: אילהן עמר, ראשידה טליב ואנדרה קארסון, זאת לצד פעילות גוברת גם ברמת השלטון המקומי, כאשר בשנת 2010 נבחר גם מוחמד חמידודין לראשות העיר טינק בניו-ג'רסי.
אך בעוד ההשפעה הפוליטית המוסלמית הייתה יותר מוגבלת ומתוחמת לאגף הפרוגרסיבי, אירועי 7 באוקטובר ובראשם המלחמה המסיבית בעזה האיצו מגמות של השפעה פוליטית. התחזקות הביקורת נגד ישראל ומדיניות החוץ האמריקאית, העניקו למעורבות הפוליטית המוסלמית אפקט ציבורי רחב יותר שבא בהלימה עם ההפגנות הסוערות בקמפוסים נגד ישראל ועם רטוריקה אנטי-ציונית שהחלה להיות מנורמלת יותר בשיח הציבורי.
ארגונים דוגמת CAIR ואימאמים משפיעני רשת, כמו עמר סלימאן ויאסר קאדי, הגבירו את הקריאות למעורבות אזרחית ולהפעלת לחץ על נבחרי ציבור סביב המדיניות האמריקאית כלפי ישראל. במישיגן, שבה שוכנת קהילה ערבית-מוסלמית תוססת ומכהנים שני ראשי ערים מוסלמיים, הפכה הסוגיה הפלסטינית למוקד של התארגנות פוליטית, במיוחד לאחר מחאת הבוחרים המוסלמים והערבים נגד ממשל ג'ו ביידן בבחירות 2024.
עלייתו הסוחפת של זוהרן ממדאני לראשות העיר ניו-יורק רכבה בחלקה על הסנטימנטים והתהליכים הללו, תוך קידום סדר יום חברתי־כלכלי יותר שיצר תמיכה חוצת גבולות דתיים ואתניים, לרבות בקרב מצביעים יהודים, שראו בו משב מרענן של שינוי ההגמוניה הישנה והמקובעת. בנוסף לממדאני, נבחרה לראשונה גם גזלה האשמי, כמוסלמית הראשונה לסגנית מושלת וירג'ינייה, לצד המשך הנראות המוסלמית במוקדי כוח ברמה המקומית.
מסע הבחירות המוצלח של אל-סייד התמקד בסוגיות כלכליות וחברתיות, ובראשן יוקר המחיה, מערכת הבריאות, המאבק בהשפעת בעלי הון על הפוליטיקה, והתנגדות לתפיסת "ישראל תחילה" שפרטה על הפסקת הסיוע האמריקאי. מלחמת "שאגת הארי" נגד איראן שחיזקה עוד יותר את הסנטימנט הציבורי נגד ישראל, ואת תפיסת "אמריקה תחילה", סייעה לנרטיב של אל-סייד להשפיע על הציבור במישיגן ולהציג את מייק רוג'רס, כמי ש"דואג" יותר לאינטרסים "ישראלים" מאשר לרווחתם המקומית של תושביה. ייתכן שאל-סייד גם הפיק לקחים מכשלונו הקודם במירוץ לראשות מושל מישיגן בשנת 2018, אך אין ספק שהסנטימנט הציבורי העניק לו רוח גבית במערכת הבחירות הנוכחית.
אלעד בן דודמבחינת ישראל, לניצחונו של א־סייד יש משמעות כפולה: ראשית, הוא מבטא את המשך התחזקות הייצוג הפוליטי המוסלמי בארצות הברית, כשבשנים האחרונות נבחרו לקונגרס גם לטיפה סיימון ועאישה ווהאב, שאליהם הצטרפו בבחירות האמצע של 2026 אדם חמאווי ואווילה שבלייה. שנית, בחירתו באה בהלימה עם תהליכים ומגמות שמתחזקות בזירה האמריקאית, קרי, נרמול שיח אנטי-ישראלי במרחב הציבורי, היחלשות השפעת הלובי היהודי ופגיעה מתמשכת במעמדה של ישראל וחוסנה של הקהילה היהודית.
מציאות זו מלמדת שניצחונו של אל-סייד עלול לסמן נקודת מפנה שבה התנגדות לסיוע האמריקאי לישראל ואימוץ עמדות אנטי־ציוניות לא רק שאינם מכשול אלקטורלי — הם עשויים לסייע בגיוס תמיכה בקרב קהלים רחבים מחוץ לקהילה המוסלמית. התפתחות זו ממחישה את האתגר הגובר הניצב בפני ישראל בזירה הפוליטית האמריקאית, במיוחד לאור התחזקות הרוב הדמוקרטי בקונגרס שצפוי לנקוט בקו ביקורתי יותר כלפי ישראל.
ד"ר אלעד בן דוד הוא חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי במסגרת תכנית INSS-ISGAP ומומחה לאיסלאם בארה"ב
