"יחד ננצח" היתה יותר מסיסמה במלחמת חרבות ברזל - היא הייתה קריאת לב. ימים שבהם נדמה היה שאנחנו זוכרים מי אנחנו כשהאיום גדול: חברה שיודעת להתאחד סביב מי שמגינים עליה.
ככל שהקרבות שככו, כך דעכה גם אותה תחושת סולידריות. פתאום אותם לוחמים ולוחמות - שפעם סימלו את מה שמחזיק אותנו יחד- הפכו לכלי משחק בזירה פוליטית.
ראינו זאת סביב השיח על לוחמי ישיבות ההסדר, והיום אנחנו רואים זאת בבהירות כואבת עוד יותר סביב לוחמות צה"ל. לא עוד דיון ענייני על כשירות או מבנה הכוחות, אלא מתקפה על עצם קיומן, על זכותן וחובתן להיות שם. ושיאה - קמפיין מתוקצב המופנה נגד חיילות, בו נטען כי נשים בצה"ל מאיימות על החייל עמל התורה, ומשכך - חרדים אינם מתגייסים.
המקרה של סא"ל אור בן יהודה הוא קו פרשת מים. קצינה שלחמה, פיקדה, הצילה נפשות - והפכה למטרה לקמפיין ציבורי. במקום לשאול שאלות מקצועיות - מה נדרש, מה עובד, איך משפרים – נוהל נגדה מסע הכפשה אישי, שהופך דמות של מפקדת לדגל במאבק אידיאולוגי.
אם החברה לא מגנה על מי שמגנים עליה - משהו עמוק בתוכה נשבר. וזה כבר לא דיון על אידיאולוגיה. זה דיון על ביטחון. ועל מי שאנחנו רוצים להיות כחברה
זהו אינו דיון ביטחוני. זה שימוש ציני בלוחמות כדי לייצר כותרות, רייטינג והון פוליטי. היפוך היוצרות מטריד במיוחד: במקום לנהל שיח כן ואמיץ על מי שאינו מתגייס ואינו נושא בנטל הביטחוני, בוחרים להציב על המוקד דווקא את מי שכן מתגייסת, שמתאמנת, שנכנסת לשטח, שנושאת סיכון ממשי. במקום לשאול איך מרחיבים אחריות משותפת - מצמצמים אותה דרך סימון לוחמות כבעיה רעיונית. כך או כך, לצה"ל אין לא את הרצון ולא את הפריבילגיה לוותר על לוחמות. המציאות הביטחונית מחייבת שימוש בכל כוח אדם איכותי, מקצועי ומוכשר - נשים וגברים כאחד.
21.2% מכוח הלחימה בצה"ל הן נשים. צעירות שבחרו לקחת על עצמן אחריות פיזית, נפשית וערכית עצומה. הן עוברות הכשרה מלאה, עומדות בסטנדרטים מבצעיים, ונמצאות בשטח לצד חבריהן לנשק. הן לא סמל, לא טרנד ולא "אג'נדה" - הן כוח לוחם לכל דבר.
אפשר וצריך לנהל דיון על מבנה השירות והכשירות המבצעית. אבל יש הבדל עצום בין בדיקה מקצועית לבין סימון של לוחמות כאויב רעיוני. שיח כזה לא מחזק את צה"ל - הוא מחליש אותו. כי הוא פוגע לא רק בהן, אלא גם באמון הציבור בצבא שנועד להגן על כולנו.
נשים משרתות היום בכל תחומי הביטחון - לחימה, מודיעין, טכנולוגיה, רפואה ופיקוד. הניסיון להציג את עצם שירותן כטעות עקרונית מתעלם מהמציאות ומהאחריות המשותפת שלנו לביטחון המדינה.
איילת רזין בית אורלוחמות צה"ל לא צריכות הנחות. הן צריכות שידברו עליהן ביושר, בכבוד ובמקצועיות. להישפט לפי עשייה, לא לפי אג'נדה. ומדינה ששולחת את בנותיה למדים, מכשירה אותן ומציבה אותן בחזית - מחויבת גם להגן עליהן בזירה הציבורית. לשמור שהדיון עליהן יהיה ענייני, אחראי ומכבד.
כי אם החברה לא מגנה על מי שמגנים עליה - משהו עמוק בתוכה נשבר.
וזה כבר לא דיון על אידיאולוגיה. זה דיון על ביטחון. ועל מי שאנחנו רוצים להיות כחברה.
עו"ד איילת רזין בית-אוֹר, מומחית בקידום שיוויון מגדרי ומאבק באלימות מגדרית, לשעבר מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה
