כרגע, לא נראה בעין מוצא צבאי או מדיני מהקיפאון המדמם שכפה עלינו נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בחזית לבנון, במיוחד עבור תושבי הגליל. חוסר המוצא מהמצב הזה גורם לאנשים רבים שם לאבד תקווה ולנטוש את חבל הארץ היפה והפורה הזה, אבל גם ההיסטוריה וגם הניסיון הישראלי מלמדים שאפשר להיחלץ ממצבים כאלו באמצעות שילוב בין יוזמה צבאית למדינית עקבית ונחושה.
5 צפייה בגלריה
לוחמי גולני בלבנון. היוזמה הצבאית מוגבלת ע"י טראמפ, המדינית מדשדשת
(צילום: דובר צה"ל )
אבל כדי לראות את קווי הפתרון האפשרי למצב הנוכחי בלבנון, צריך להכיר תחילה בכמה עובדות.
ראשית, חיזבאללה במצוקה. מנהיגיו ואנשיו נואשים, והם נלחמים על קיומו של הארגון ובמידה רבה על חייהם. האיראנים כבר לא יכולים לסייע לו כמעט במצב הנוכחי, ולכן אנשי חיזבאללה נאלצים להילחם עם מה שיש להם: בעיקר נשק קל, כמה אלפי רקטות לטווח קצר (70-40 קילומטרים), מרגמות, כטב"מים תוקפים, רחפני נפץ וטילי נ"ט.
עם הארסנל הזה חיזבאללה יכול לפגוע בכוחות צה"ל הפועלים בדרום לבנון ולמרר את חיי תושבי הצפון, אבל אין ביכולתו להסב נזק משמעותי למדינת ישראל ולהתמודד עם כוחו האווירי והיבשתי של צה"ל, אם וכאשר יוחלט להפעיל אותו בעוצמה הנדרשת.
לחץ מהבתים
מרכיב נוסף במצוקה של חיזבאללה הוא אובדן הלגיטימציה לנוכחותו ופעילותו החמושה בשטחה הריבוני של לבנון. ממשלת לבנון הנוכחית קיבלה החלטה רשמית לפרק אותו מנשקו, והלכי הרוח בכל העדות ובתקשורת הלבנונית הם נגד הארגון ופעילותו בשירות איראן. בעדה השיעית זוכה חיזבאללה כרגע רק לתמיכה חלקית על רקע דתי ופוליטי - שמוביל אותה נביה ברי - יו"ר הפרלמנט הלבנוני. הוא גם מנהיג ארגון אמל, שגם הוא תומך בחיזבאללה. אבל שיעים רבים, בעיקר מבין תושבי דרום לבנון שנאלצו לברוח מבתיהם, מבקרים בגלוי את חיזבאללה ודורשים ממנו להפסיק את פעילותו.
5 צפייה בגלריה
מאות אלפי כפריים נעים ונדים, חסרי בית - וחלק מהזעם מופנה לחיזבאללה. כוחות צה"ל בין הבתים ההרוסים בדרום לבנון
(צילום: Jalaa MAREY / AFP)
צה"ל תוקף את מעוזי חיזבאללה בכל שטחה של לבנון. אמנם חיל האוויר אינו מפציץ בביירות ופועל בעיקר בדרום לבנון, כך גם הכוחות הקרקעיים של צה"ל, אבל מתברר שהרס הבתים והכפרים בשטח שמדרום לליטאני יוצר לחץ כבד על חיזבאללה מצד הכפריים השיעים שברחו, או שנאלצו לברוח, במאות אלפיהם מדרום לבנון, והם עכשיו נעים ונדים חסרי בית וכמעט ללא סיוע, בעיקר באזור ביירות ומדרום לה.
מדיווחי התקשורת הלבנונית עולה שמה שכואב במיוחד לכפריים השיעים של דרום לבנון הוא הרס הבתים. כל בית שנהרס פירושו אובדן קורת גג למשפחה שיעית שלמה, וזה יוצר תסכול וזעם שלפחות חלקו מופנה נגד חיזבאללה.
חיזבאללה מתכונן למלחמת אזרחים
מה, אם כן, נותר בארסנל של חיזבאללה כדי להדוף את הסכנה הפיזית שנשקפת לו מצה"ל ואת אובדן הלגיטימציה מצד רוב אזרחי לבנון?
5 צפייה בגלריה
תומכי חיזבאללה חוגגים את הפסקת האש. המטרה: להשתלט פוליטית על לבנון
(צילום: ibrahim AMRO / AFP)
כאמור, יש לחיזבאללה עדיין יכולות צבאיות, ואנשיו הנואשים, כולל המנהיג נעים קאסם, מבינים שהם נלחמים על קיומם ועל פי תפיסתם גם על עקרונות דתם, וזה מעניק להם מוטיבציה ונכונות להקרבה. לוחמי צה"ל נתקלו בזה כמה פעמים בדרום לבנון. מרכיב נוסף בשימור כוחו של חיזבאללה הוא התמיכה שהארגון עדיין זוכה לה בקרב חלקים ניכרים מהעדה השיעית. כך חיזבאללה מצליח לגייס ילדים לשירות לוחמיו וכסף למימון פעילותו בתוך לבנון ומלבנונים שיעים בחו"ל.
מרכיב שלישי ביכולתו של חיזבאללה להקרין כוח הוא האיום במלחמת אזרחים. לאחרונה, מרבים בכירים בחיזבאללה לאיים במלחמת אזרחים על הממשלה בביירות ועל עדות אחרות בלבנון, מה שמעיד, נוסף לסימנים אחרים, שחיזבאללה מתכונן ונערך למלחמת אזרחים בתוך לבנון, כולל כנראה כיבוש ביירות ומעוזי כוח אחרים - במטרה לסלק את הממשלה הנוכחית ולהשתלט גם פוליטית על לבנון.
בין השאר טוענים בחיזבאללה שהעדה השיעית, המהווה 40% מאוכלוסיית לבנון, צריכה וזכאית למשול במדינה, מאחר שאף עדה אחרת לא מתקרבת לגודלה. ממשלת לבנון הנוכחית לוקחת את האיום הזה ברצינות רבה, והם גם יודעים למה.
5 צפייה בגלריה
הממשלה בלבנון יודעת למה היא לוקחת את איום מלחמת האזרחים ברצינות. נשיא לבנון עאון ומנהיג חיזבאללה קאסם
(צילום: REUTERS/Aziz Taher/File Photo, AFP PHOTO / HO / LEBANESE PRESIDENCY)
להנהגת חיזבאללה יש עדיין תקווה גם שהאיראנים יסחטו מטראמפ הסכם הפסקת אש בלבנון שיציל אותם ממהלכים נוספים של צה"ל, ואולי אף יכריח את ישראל להסיג את צה"ל חזרה לגבול. זאת תמונת המצב של חיזבאללה, הנלחם כעת כחיה פצועה על קיומו, שמצבו הולך ורע משעה לשעה.
"לא לבלוע ולא להקיא"
ישראל נמצאת כרגע במצב שאפשר להגדיר אותו "לא לבלוע ולא להקיא": היוזמה הצבאית של צה"ל מוגבלת מאוד על ידי הנשיא טראמפ, והיוזמה המדינית, שכולה בידי נשיא ארה"ב, גם היא מדשדשת במקומה.
צה"ל שחוק ועייף משנתיים וחצי של לחימה, וצריך לקחת בחשבון שהוא יצטרך כנראה לתמרן בעזה כדי לפרק את חמאס מנשקו, ואולי גם לטפל באינתיפאדה שעלולה לפרוץ ביהודה ושומרון.
רגע פיצוץ רחפן נפץ ליד מסוק שפינה פצועים בדרום לבנון
כרגע, לצה"ל אין פתרון לשתי בעיות צבאיות שבמהותן הן טקטיות. האחת הן רקטות 122 מ"מ, מה שמכונה אצלנו קטיושות. ברחבי העולם קוראים לזה רקטות לטווח של 40 קילומטר. הן אלה שמריצות ברוב המקרים, יחד עם כטב"מי הנפץ שמשגר חיזבאללה, אל המרחבים המוגנים.
צה"ל מתקשה לטפל באיום הזה, מפני שמדובר במשגרים קטנים שקל להחביאם בסבך, בעיקר בחסות החשכה, ולנייד אותם ממקום למקום במכוניות מסחריות רגילות, ואז לשגר אותם מהאזור שמצפון לליטאני, בין הזהראני לליטאני.
חיל האוויר יתקשה, מאז שנות השבעים, לצוד את הרקטות הקטנות יחסית האלה. במבצע "חיצי הצפון" חיל האוויר הצליח, בכמה מכות מכוונות על בסיס מודיעין מדויק, לחסל כמעט כליל את ארסנל הרקטות הבינוניות והכבדות שמסכנות את מרכז ואפילו דרום ישראל. נשארו כמה, וחיזבאללה משגר אותן אחת לכמה שבועות ללא הצלחה גדולה, אבל הקטיושות ממשיכות למרר את חיי תושבי הגליל, ממש כפי שהיה בשנות השבעים, מפני שקשה מאוד לצוד אותן ולפגוע בהן, בוודאי לפני השיגור וגם אחרי השיגור, בעיקר כשהן מופעלות על ידי "טיימר".
יש פתרון לרקטות האלו, והוא תמרון של צה"ל לתוך אזורי השיגור וטיהורם במשך כמה חודשים. הניסיון מוכיח כמעט ללא יוצא מן הכלל שבכל מקום שבו כף רגלו של לוחם צה"ל דרכה בו, או שטנק ישראלי נסע בו, השיגורים של נשק תלול מסלול לעבר כוחות צה"ל בשטח ישראל פסקו ממנו.
המסקנה: צריך להמתין תחילה ולראות מה יקרה באיראן, ואם טראמפ יצליח להגיע שם להסכם, ואיזה הסכם, ורק אז להחליט על פעולה צבאית ו/או מדינית בתיאום עם נשיא ארה"ב וממשלו
אשר לרחפני הנפץ, גם להם אין עדיין מענה טכנולוגי טוב, בעיקר לרחפני הנפץ המוכוונים מרחוק באמצעות סיב אופטי. הם יכולים להגיע לטווחים של עד 15 ק"מ, ואין אפשרות לשבש את מעופם או את הקשר בינם לבין האדם המנהג אותם באמצעים אלקטרוניים או באמצעות סייבר.
יש אפשרות לתת לבעיה הזו מענה טקטי באמצעות התנהלות נכונה של העוצבות והלוחמים בשטח: הימנעות משהייה סטטית בשטח פתוח או תנועה איטית של לוחמים בשטח פתוח ללא מיגון. אפשר גם להציב כוח שתפקידו בכוח הלוחם יהיה לצפות ולהתריע על רחפן מתקרב, באופן שהלוחמים האחרים יוכלו להתפזר ולתפוס מחסה, אפילו מאחורי סלע. אפשר להשתמש למשל בחיפוי בתנועה בשטח פתוח, ולהמטיר אש על אזורים חשודים שמהם עלול לבוא רחפן כזה.
את כל זה אפשר לעשות עד שיימצא הפתרון הטכנולוגי הנכון, הן לגילוי והן ליירוט הרחפנים הזעירים האלו, שטסים נמוך ומתגלים זמן קצר לפני שהם נוחתים ומתפוצצים על הכוח. יש לבעיה הזו פתרון טכנולוגי, אבל זה ייקח קצת זמן.
זה ייקח עוד כמה חודשים
בסיטואציה כזו יש למדינת ישראל ולצה"ל שני נתיבי פעולה שעשויים לשים קץ לקיפאון המדמם:
האחד הוא תמרון מוגבל אך יצירתי לתוך שטח לבנון מצפון לליטאני כדי לשתק את רקטות הגראד, את הכטב"מים התוקפים ואת רחפני הנפץ, ולשחרר את תושבי הגליל מהריצה המבוהלת למרחבים המוגנים. תמרון כזה יחייב הקצאת כוחות יחסית גדולה לפרק זמן של חודשים, וגם את זה צריך לקחת בחשבון.
נתיב הפעולה השני הוא מדיני: להגיע באמצעות משא ומתן להסדר שביתת נשק יציב, שחיזבאללה יהיה חלק ממנו (חיזבאללה יצטרך להתחייב ולהצהיר שהוא חלק מהפסקת האש). בתוך ההסכם הזה צריך שיהיה סעיף שיאפשר לישראל למנוע מחיזבאללה להתעצם כפי שעשה בזמן הפסקת האש הקודמת.
אלה שני נתיבי פעולה שיביאו לתוצאה לא מושלמת. עדיף כמובן היה לכבוש את כל שטח לבנון, ואז באמת אפשר היה לפרק את חיזבאללה מנשקו ולסלק לעשרות שנים לפחות את האיום על הצפון, אבל במצבו של צה"ל ומדינת ישראל כעת זה לא ריאלי, לא מבחינת כוח אדם וגם לא מבחינת משאבים כלכליים.
גם בתחום המדיני עדיף להגיע להסכם שלום עם לבנון ולא לשביתת נשק, שהיא זמנית באופייה. אבל גם זה לא ריאלי, עקב חולשתה הנוכחית של ממשלת לבנון וחששה המוצדק ממלחמת אזרחים עם חיזבאללה.
המסקנה: צריך להמתין תחילה ולראות מה יקרה באיראן, ואם טראמפ יחליט לחדש את הלחימה - או יצליח להגיע שם להסכם, לאיזה. רק אז, אפשר יהיה להחליט על פעולה צבאית ו/או מדינית בתיאום עם נשיא ארה"ב וממשלו.
מכאן, עולה שתושבי הגליל ייאלצו עוד כמה חודשים לסבול, ומדינת ישראל חייבת להקל על חייהם ולעזור להם להתקיים בכל דרך אפשרית.
