ההחלטה של בנימין נתניהו להתחיל במו"מ עם ממשלת לבנון על שלום ועל פירוקו של חיזבאללה מנשקו, כנראה לא תוביל לתוצאה המיוחלת. הארגון השיעי לא יילך מרצון לשום מקום. ובכל זאת, זו החלטה חשובה וטובה למדינת ישראל, שכרגע לפחות נראה שיכולה להניב רק תוצאות חיוביות. כפי שאומרים זאת באנגלית וכמעט מכל הבחינות: win win situation.
אם ממילא כנראה חיזבאללה לא יתפרק מנשקו, לפחות מו"מ לשלום עם הממשלה בביירות יכול להשיג לא מעט במישור המדיני-דיפלומטי: שיפור בתדמיתה של ישראל בעולם, ואולי לא פחות חשוב, גם לחץ בינלאומי ופנימי כבד על חיזבאללה להסכים למסור את נשקו לצבא לבנון תוך מיתוגו כגורם שיהיה אחראי לאסקלציה בתום המו"מ.
חיזבאללה מאז הקמתו היה הגורם היחיד בלבנון שסרב למסור את נשקו, גם לאחר סיומה של מלחמת האזרחים בהסכם טאיף משנת 1989. אז, בתיווכם של גורמים סעודיים, שלל הארגונים בלבנון הסכימו כי הם מוסרים את הנשק לממשלה, מלבד חיזבאללה (ואולי מלבד כמה קבוצות חמושות מאוד קטנות בזמן ההסכם). מאז הפך חיזבאללה לצבא עצמאי, נפרד ממדינת לבנון, נאמן לאיראן בלבד ולשיעים בלבנון. הוא פעל במשך השנים גם במישור ההסברתי והתעמולתי כדיי להסביר ללבנונים שהוא-הוא בעצם המגן של לבנון, ולא הצבא. עם השנים גם השתפר שיתוף הפעולה בין חיזבאללה לצבא לבנון, בעיקר לנוכח השליטה וההשפעה העצומה שהייתה לחיזבאללה על כל מוסדות המדינה, ובכלל זה הקצונה הבכירה של הצבא. למעשה, מינויו של רמטכ"ל לצבא לבנון עבר במשך שנים ארוכות את אישור חיזבאללה, ואפילו מינוי של מפקד לאזור שדה התעופה הצריך אישור של הארגון השיעי.
אלא שבשנים האחרונות, ובעיקר לאחר הפגיעה בצמרת חיזבאללה בספטמבר 2024 על ידי ישראל, ולאחר מבצע הביפרים והפגיעה במערך הרקטות, נפילת סוריה של בשאר אל-אסד והחלשות התמיכה האזורית בו, חיזבאללה נחלש גם פוליטית - ובלבנון נבחרו נשיא וראש ממשלה שמתנגדים לקיומו כארגון חמוש. עדיין, גם בשיא חולשתו הפוליטית, חיזבאללה סרב ללחצים הפנים-לבנוניים להתפרק מנשק ולהפוך למפלגה פוליטית לכל דבר. גם בשיא חולשתו, הוא עדיין היה חזק יותר מהצבא, וממשלת לבנון לא יכולה הייתה לעשות באמת דברים משמעותיים נגדו. גם לאחר ההסכם עם ישראל בנובמבר 2024, שנצר את האש, הצבא הלבנוני ניסה לעשות כמה פעולות לפירוק תשתיות של חיזבאללה בדרום - אך לא יכול היה לפעול באמת נגד תשתיות משמעותיות ונגד הנשק שעדיין היה ברשות הארגון.
בסופו של דבר, חיזבאללה פועל תחת המטריה של איראן, בהדרכת איראן ובמימונה. טהרן לא תסכים לפירוקו ותעדיף מלחמת אזרחים בלבנון על פני מסירת הנשק של חיזבאללה - וזהו תרחיש בלהות שבלבנון, כל לבנון, לא היו רוצים לראות.
רוב תושבי לבנון, בוודאי שאינם שיעים, לא היו רוצים במלחמה מול ישראל ומעדיפים הסכם שלום עמה. הקריאות האלה יישמעו ביתר שאת כאשר ייפתחו השיחות בין הצדדים. אפילו צרפת ומדינות אירופיות אחרות ימהרו לאמץ את המו"מ הזה, ישבחו וילחצו להגיע להסכם
ובכל זאת, נתניהו ידע שמו"מ עם ממשלת לבנון יגרום לטלטלה פוליטית לפחות בתוך לבנון, ולהרבה מאוד קריאות נגד חיזבאללה. רוב תושבי לבנון, בוודאי שאינם שיעים, לא היו רוצים במלחמה מול ישראל ומעדיפים הסכם שלום עמה. הקריאות האלה יישמעו ביתר שאת כאשר ייפתחו השיחות בין הצדדים. אפילו צרפת ומדינות אירופיות אחרות ימהרו לאמץ את המו"מ הזה, ישבחו וילחצו להגיע להסכם. ושוב, כל הלחץ יעבור לצד של חיזבאללה, שיצטייר כסרבן מקצועי.
צריך לומר פה ביושר: לחץ צבאי של ישראל על ממשלת לבנון, איום בפגיעה בתשתיות לבנוניות וכיו"ב, לא יעשה את העבודה, אלא להיפך- ייצר אחדות שורה בין לבנון וחיזבאללה במקום להרחיב את הקרע ביניהן. ולכן, ישראל ונתניהו עשו פה בחוכמה שהודיעו על המו"מ. הוא כנראה לא יישא פרי, הוא כנראה לא יוביל להסכם שלום ובסופו, ייתכן מאוד שלא תהיה ברירה לישראל אלא להחריף את הפעילות הצבאית נגד חיזבאללה וביתר שאת.
