אחרי עשור: בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע את איגור קפלונוב (37), רון גולצמן (33) ויצחק ברוך ארונוב (40) באונס נערה בת 14 שברחה מפנימיה.
לפי האישום, באפריל 2015 ברחה הנערה מהפנימייה שבה שהתה וניסתה להגיע לידיד בדרום. בדרכה פגשה בנהג המונית ארונוב וביקשה ממנו סיוע להגיע למחוז חפצה. הוא התעלם מבקשתה ולקח אותה למלון באשדוד, שם השקה אותה באלכוהול ונתן לה קוקאין. הנערה הפכה מטושטשת והוא ניצל זאת כדי לאנוס אותה, ואז קרא לחבריו, שביצעו בה גם עבירות מין וצילמו אותה. אותם צילומים הפכו לראיות קריטיות, אחרי שאזרה אומץ והתלוננה.
חוקרי משטרת אשדוד הצליחו להגיע לנאשמים, כשברשותם היו רמזים מעטים לגבי זהותם. "התחלתי את התהליך הזה כרצון לסגירת מעגל", סיפרה המתלוננת ד' ל-ynet. "לא חשבתי אפילו שימצאו אותם. לא חשבתי על חקירת משטרה או כתב אישום. עצם העובדה שהגיעו למצב שבו הם הורשעו... לא דמיינתי בכלל שדבר כזה יקרה. אני עדיין לא מעכלת".
ד' סיפרה על המקרה למפקד שלה בשירות הלאומי, ממלא מקום מפקד כבאות ירושלים, תת-טפסר אייל כהן, ששימש עבורה כדמות אב. הוא דיווח על האירוע למפקד תחנת מוריה דאז קובי יעקובי, היום מפקד שב"ס.
כאמור, הרכב השופטים דניאל בן טולילה, טל לחיאני שהם ויואב עטר הרשיעו את השלושה במיוחס להם, בין היתר אונס בנוכחות אחרים, מעשים מגונים, הדחת קטין לסמים, פגיעה בפרטיות ועבירות נוספות, כל אחד לפי חלקו. בהכרעת הדין שהותרה לפרסום השופטים תיארו כי ד' העידה "בכנות יוצאת דופן" וקבעו כי הנאשמים היו כולם לכל הפחות אדישים לשאלת הסכמתה של המתלוננת.
על עדותה נאמר כי הייתה מהימנה ועקבית ותיארה את תחושת הביזוי וההשפעה שהמעשים גרמו לה. השופטים קבעו כי ד' הותירה רושם שענתה לשאלות באופן אותנטי והם נותנים אמון מלא בעדותה, לעומת חקירת הנאשמים ועדותם, שבהם נתגלעו שקרים מהותיים. גולצמן הותיר על השופטים רושם של אדם מתוחכם ומניפולטיבי, ארונוב סיפר כי היה מעורב בתאונת דרכים שבה נהרגה אשתו וזכרונו אבד למשך עשור ולכן אינו זוכר דבר מהאירועים המתוארים באישום.
"אני שמחה שהגעתי למקום הזה", הוסיפה ד'. "מערכת המשפט ראתה אותי. התחלתי את חיי מנקודה לא טובה וחשבתי שיכול מאוד להיות שמשטרת ישראל לא תתייחס לתלונה שלי ברצינות, שהחוקרים יאמרו לעצמם 'אין מה לעשות, היא אפילו לא זוכרת איפה זה קרה ומה בדיוק קרה'. אבל המשטרה עשתה עבודה מטורפת".
חוקרי תחנת אשדוד הגיעו לנהג המונית, איתרו את המלון שאליו לקח אותה ובהמשך גם את השיחה שעשתה אחרי ההתעללות המינית שעברה, לאחר שהותירו אותה לבד במלון. אז היא לא סיפרה לשוטרים על התקיפה, רק שברחה מהפנימייה שבה שהתה.
באמצעות מחקרי תקשורת הגיעו לשיחות בין הטלפון של המתלוננת לארונוב, ובין המכשיר שלו ליתר הנאשמים. "רק אחרי הכרעת הדין גיליתי את 'מאחורי הקלעים' של התיק ואיך הצליחו לעצור אותם", שיתפה, "אין לי בכלל מילים לומר כמה אני מעריכה את העבודה שלהם, ושבכלל מצאו אותם. אני לא יודעת איך אוכל להודות להם. יש מישהו מאחורה שאכפת לו. באתי וסיפרתי סיפור והם הוציאו את כל הראיות, עבדו לילות כימים ולא ויתרו".
העדות של ד' הייתה מורכבת וקשה עבורה. "הסנגורים שאלו שאלות קשות ונוקבות ולא נעימות. זה מעמד קשה, ואפילו טראומתי", סיפרה. "התהליך עצמו לא קל. בהתחלה במעמד החקירה עצמה ובהמשך בעדות בבית המשפט מול השופטים, הסנגורים והנאשמים עצמם. מעולם לא דמיינתי שאצטרך לעמוד מול כל כך הרבה אנשים ככה.
"חלק מהראיות היו תמונות שמצאו אצל אחד הנאשמים, ולשאול אותי מה אני חושבת על זה? הייתי צריכה להיות במעמד הזה שוב ושוב וזה לא קל. אבל האם זה שווה את זה? שווה שנעשה הצדק, בטח שזה שווה. הם הורשעו בכל העבירות שיוחסו להם. הרכב השופטים היה מדהים. אני כמובן לא מדברת איתם ואין לי שיח איתם, הם פשוט שומעים אותי. אבל הם גילו רגישות ואורח רוח. הרגשתי שהיה להם אכפת, שרואים אותי, בדרך שלהם כמובן".
ד' ביקשה להעביר מסר לנשים נוספות שנפגעו: "מי שמתלבטת אם ללכת או לא ללכת למשטרה, אם לשמור את זה בבטן ומה הסיכוי ואיך יתייחסו - אז אל תוותרי לעצמך. גם אם לא ייעצרו, גם אם לא יוגש כתב אישום, את יודעת שאת לא ויתרת ואמרת לעצמך 'החיים האלה - זה מה שמגיע לי'. זו הנקודה שממנה ניגשתי להתלונן, שאני לא נותנת לחיים להחליט בשבילי. אלחם עד תום. וברגע שהגישו כתב אישום ונתתי עדות - נתתי את כל כולי. אבל לא אמרתי לעצמי שאם זה לא יקרה לא נעשה הצדק. באתי בשבילי, ממקום שבו יש לי שליטה - ועשיתי".
את ד' מלווה עו"ד רוני אלוני-סדובניק, שאמרה: "היינו רוצים למסור תודה מיוחדת לכל שוטרי תחנת אשדוד. הלוואי שכל המשטרה תלמד מכם איך מנהלים חקירה פלילית רצינית. בלעדי השוטרים האמיצים והעקשנים הללו, ד' לא הייתה זוכה לצדק. שני הקצינים, מהכיבוי ותחנת מוריה וידאו שמשטרת אשדוד תפתח בחקירה רצינית, וכך היה. מאז שנולדה, גורלה של ד' לא שפר עליה. היא הייתה ילדה בסיכון, מוכרת לרווחה, ולא ייתכן שילדים במשמורת המדינה יברחו וייפגעו כך".
