פול וינסנט קסטאלבי (42) נרצח על-ידי מחבלי החמאס בטבח 7 באוקטובר בבארי, שם עבד כמטפל סיעודי עבור תושב הקיבוץ אביתר קיפניס ז"ל. כפי שנחשף ב-ynet, על אשתו, ג'ובל סנטיאגו קסטאלבי, נאסר לפני שבועיים להגיע עם בנה הפעוט לחתונתו של בנו של קיפניס, נדב, אך לאחר פנייה לבית המשפט רשות האוכלוסין הסכימה כי יתאפשר להם להגיע לישראל מהפיליפינים - בתמורה להפקדת ערבות בסך 100 אלף שקלים לכל אחד.
בפנייה שהוגשה לבית המשפט על מנת שייתן לה תוקף של פסק דין הודגש כי "תאריך עזיבתם הקבוע והמחייב" של ג'ובל ובנה הוא ב-16 בספטמבר.
במהלך הטבח ג'ובל, שהייתה בהיריון בחודש תשיעי, הסתתרה בממ"ד בקיבוץ אור הנר, שם עבדה גם היא כמטפלת סיעודית. ג'ובל שרדה את הטבח אך איבדה את בעלה, שנשאר לצד אביתר ורעייתו לילך, שנרצחו גם הם על-ידי המחבלים. בת הזוג של נדב, שרון, נכנסה להיריון אחרי הטבח, וקשר מיוחד נרקם בינם לבין ג'ובל. "כמה ימים אחרי 7 באוקטובר היא התקשרה אליי כשזיהו את הגופה של פול", סיפרה שרון.
"היא הייתה בחודש תשיעי וילדה ב-3 בנובמבר את בנם. היא ילדה בלי אפידורל ואמרה לי שאת הכאב הכי גדול בחייה כבר חוותה, האובדן של בעלה פול. כל ציוד התינוקות היה בקומה העליונה בבארי והכול נשרף. לא נותר דבר - לא עריסה, עגלה. הכול הלך. ודווקא אחרי 7 באוקטובר, ביום שהאהובים שלנו מתו ביחד, הגורל שלנו, הסיפור שלנו, נקשר עוד יותר".
שרון ונדב קיפניס
(צילום: גיל נחושתן )
בישראל הכירו בג'ובל כאלמנה של נפגע פעולות איבה, ובהמשך היא עזבה את ישראל עם בנה התינוק ג'ייזן פול. ברשות האוכלוסין וההגירה סירבו כאמור לתת לה לשוב לארץ, לאור בקשתה לעבור לישראל באופן קבוע.
שרון סיפרה כי "אחרי שהיא טסה לפיליפינים היא חזרה לארץ כדי לשמור על ויזת העבודה שלה, אבל היה לה קשה בלי ג'ייזן, שנשאר עם המשפחה שלה. בנובמבר האחרון היא הגישה בקשה לרישיון ישיבה בישראל ולקבלת הכרה כנפגעת פעולות איבה. הרבה מהזכויות המגיעות לה היא יכולה לממש רק בארץ. הבעיה היא שהיא צריכה להיות פיזית בארץ כדי להגיש את הבקשות האלה. כל הניסיונות לעזור לה נדחו. בפיליפינים לא מבינים את מה שעברה. פה בישראל מבינים אותה. זה שונה".
ג'ובל שיתפה אז בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות" כי "זה חשוב לנו להשתתף בחתונה של נדב ושרון. ב-7 באוקטובר הם הפכו למשפחה השנייה שלי. אחרי שפול נרצח היה לי על מי להישען. בישראל היה לי רק את פול, ובישראל פגשתי כל כך הרבה אנשים. משפחת קיפניס הנפלאה עזרה לי בבית החולים, אחרי הלידה. בזכותם פגשתי אנשים נפלאים, כאלה שמצליחים להבין מה שעברתי. זה עדיין כואב. ולמרות שנדב איבד את הוריו הוא תמך בי ב-100%. אני לא יודעת להסביר עד כמה זה חשוב".
לאחר שאושר לג'ובל להגיע לחתונה, שרון מסרה כי "אנחנו שמחים מאוד מההחלטה לאפשר לג'ובל ולג'ייזן להגיע לארץ לחתונה שלנו. הם חלק בלתי נפרד מהשמחה שלנו. אנחנו מקווים שבעתיד מדינת ישראל ושלוחותיה החוקיות ידעו להמשיך ולתמוך בהם, כאלמנה ויתום נפגעי פעולות איבה, ולא ישכחו את המחויבות הרבה שיש להם לאנשים האלה שאיבדו את היקר מכל".
