בעלה נרצח ב-7 באוקטובר בקיבוץ בארי, היא הייתה בהיריון בחודש תשיעי והסתתרה בממ"ד בקיבוץ אור הנר - ושרדה. כעת, מדינת ישראל לא מאפשרת לה להשתתף בחתונה של האנשים שנפשה נקשרה בנפשם, ולא נותנת לה לממש את זכויותיה כאלמנה.
קוראים לה ג'ובל סנטיאגו קסטאלבי והיא מטפלת סיעודית מהפיליפינים. בעלה פול וינסנט קסטאלבי (42), מטפל סיעודי אף הוא, נרצח על ידי מחבלי חמאס בבארי, שם נשאר לצד המטופל שלו אביתר קיפניס (65). "אנחנו לא באמת יודעים מה היה ברגעים האחרונים של אביתר ולילך (אשתו של אביתר, א"ק). אבל אחד הדברים שמנחמים אותנו זה שפול היה שם. הלוואי שהגורל היה שונה, אבל אני שמחה שהיה לצידו ובטוחה שניסה להגן עליהם בכל דרך שהיה יכול", סיפרו נדב קיפניס ושרון לבון ל-ynet ו"ידיעות אחרונות".
"ביום שהאהובים שלנו מתו ביחד, הגורל שלנו נקשר עוד יותר"
(צילום: גיל נחושתן)
נדב איבד את שני הוריו, אביתר ולילך, וחלק מבני משפחתו נחטפו לעזה ושוחררו בהמשך בעסקאות החטופים. בת הזוג שלו שרון נכנסה להיריון אחרי הטבח, והם החליטו לקרוא לבנם אוליבר. ראשי תיבות של "אביתר וגם לילך השאירו בליבנו רינה". קשר מיוחד נרקם בינם לבין ג'ובל. "כמה ימים אחרי 7 באוקטובר היא התקשרה אליי כשזיהו את הגופה של פול", סיפרה שרון.
"היא הייתה בחודש תשיעי וילדה ב-3 בנובמבר את בנם. היא ילדה בלי אפידורל ואמרה לי שאת הכאב הכי גדול בחייה כבר חוותה, האובדן של בעלה פול. כל ציוד התינוקות היה בקומה העליונה בבארי והכול נשרף. לא נותר דבר - לא עריסה, עגלה. הכול הלך. ודווקא אחרי 7 באוקטובר, ביום שהאהובים שלנו מתו ביחד, הגורל שלנו, הסיפור שלנו, נקשר עוד יותר".
"היינו במערבולות"
מדינת ישראל הכירה בה כאלמנה של נפגע פעולות איבה, ובהמשך ג'ובל עזבה את ישראל עם בנה התינוק ג'ייזן פול. כעת נדב ושרון החליטו להתחתן, אחרי שש וחצי שנות זוגיות וילד משותף. הם שלחו הזמנות לבני משפחה וחברים וכמובן גם לג'ובל. אלא שלהפתעתה גילתה כי מדינת ישראל מסרבת לאפשר לה להשתתף בחתונה, שצפויה להיערך בספטמבר.
"היינו אמורים להתחתן לפני כמה שנים ואז קרה 7 באוקטובר", שיתפה שרון. "היינו במערבולות. ההורים של נדב נרצחו והיו עוד חטופים מהמשפחה. היינו כל הזמן בנסיעות ובמשלחות והחיים נעצרו. רק לאחרונה, אחרי שכל החטופים חזרו, הרגשנו שיש בנו את היכולת לחגוג את עצמנו. רק עכשיו אנחנו מעכלים את מה שעבר עלינו ומתמקדים במה שטוב, וזה המחשבה שיש לנו את הזכות לחגוג חתונה".
ג'ובל ובנה עלו קברו של פול בפיליפינים
(צילום: באדיבות המשפחה)
אלא שהשמחה לא יכולה להיות שלמה בלי האישה שהפכה לחלק בלתי נפרד מהמשפחה. ברשות האוכלוסין וההגירה סירבו בתחילה לתת לה לשוב לארץ, לאור הבקשה שלה לעבור לישראל. זאת למרות שרכשה כרטיס הלוך וחזור. לאחר מכן אסרו עליה להגיע לארץ כדי להשתתף בחתונה עם בנה הפעוט ג'ייזן פול, וביקשו שתפקיד 100 אלף שקל, ורק אז ישקלו אם לתת לה להיכנס.
"אחרי שטסה לפיליפינים עם ג'ייזן היא חזרה לארץ, כדי לשמור על ויזת העבודה שלה. היא השאירה את ג'ייזן עם משפחה, אבל ראינו כמה קשה לה להיות בלי בנה, בייחוד אחרי כל מה שעברה", סיפרה שרון. "היא הבינה שהיא לא יכולה להיות פה בלעדיו. ביוני חזרה לפיליפינים להיות עם בנה, ובנובמבר האחרון היא הגישה בקשה לרישיון ישיבה בישראל ולקבלת הכרה כנפגעת פעולות איבה. הרבה מהזכויות המגיעות לה היא יכולה לממש רק בארץ. הבעיה היא שהיא צריכה להיות פיזית בארץ כדי להגיש את הבקשות האלה. כל הניסיונות לעזור לה נדחו. בפיליפינים לא מבינים את מה שעברה. פה בישראל מבינים אותה. זה שונה".
בינתיים, בני הזוג מבקשים שתשתתף ביום שמחתם. "כל כמה ימים אנחנו מדברים איתה בטלפון", הם סיפרו. "הבן שלנו אוליבר מדבר עם ג'ייזן. אבל מסרבים לאשר לה להגיע".
ג'ובל ובנה יחד עם שרון ונדב קיפניס
(צילום: באדיבות המשפחה)
אביתר קיפניס שנרצח יחד עם אשתו לילך ומטפלו פול
בני הזוג הם מורים במקצועם, ולא מרבים להיחשף. "הלוואי שאחרי שהסיפור שלה יפורסם יתקנו. הלוואי שזה רק ביורוקרטיה. פעם אחר פעם מקשים עלינו ומעבירים אותנו עוד ועוד משוכות. אנחנו עייפים ותשושים ומרגישים שיש פה משהו לא הוגן".
עו"ד מיכל פומרנץ, המייצגת את ג'ובל מטעם הסיוע המשפטי של משרד המשפטים, מסרה: "אנו תקווה שאין בכוונתה של רשות האוכלוסין לסרב לבקשת ג'ובל - להיכנס ארצה לביקור או לקבל כאן מעמד. מניעת כניסה ארצה מאלמנה שנאלצה ללדת את בנה לבד, אחרי שבעלה נרצח לצד מטופלו הישראלי ואינה מצליחה להתאושש בפיליפינים, מונעת ממנה אפשרות להשתקם במדינה בה איבדה את בעלה. לטעמנו, זה המעט שמדינת ישראל יכולה לעשות עבורה. סירוב לבקשתה ולבקשת משפחת לבון-קיפניס שהיא ובנה יגיעו ארצה להשתתף בחתונתם של נדב ושרון, אחרי שגורל המשפחות נקשר זה בזה באופן כה טראגי, מהווה אטימות וחוסר רגישות לסיטואציה".
"המשפחה השנייה שלי"
ג'ובל שיתפה בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות" כי "זה חשוב לנו להשתתף בחתונה של נדב ושרון. ב-7 באוקטובר הם הפכו למשפחה השנייה שלי. אחרי שפול נרצח היה לי על מי להישען. בישראל היה לי רק את פול, ובישראל פגשתי כל כך הרבה אנשים. משפחת קיפניס הנפלאה עזרה לי בבית החולים, אחרי הלידה. בזכותם פגשתי אנשים נפלאים, כאלה שמצליחים להבין מה שעברתי. זה עדיין כואב. ולמרות שנדב איבד את הוריו הוא תמך בי ב-100%. אני לא יודעת להסביר עד כמה זה חשוב. רכשנו כרטיסים הלוך ושוב. אני כל כך מאוכזבת".
(צילום: באדיבות המשפחה)
על רצונה להשתקע בישראל בהמשך הסבירה כי "כל כך רציתי לחזור לישראל, שתומכת בי ובבני. עכשיו אני לא יודעת מה יהיה. אולי הפרק שלי בישראל נגמר. אני עדיין בטראומה מ-7 באוקטובר. היו לי ולפול כל כך הרבה תוכניות לעתיד. עכשיו אני כבר לא יודעת מה יהיה העתיד".
מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר: "מבדיקת המקרה, עולה כי מר קסטאלבי המנוח נטמן במדינת מוצאם של בני הזוג, פיליפינים, וכי המוזמנת בחרה לעזוב לאחר מכן את ישראל ביחד עם בנה חזרה לארץ מוצאה, שם מתגוררים בני משפחתה. כיום, מבקשת המוזמנת להגיע לישראל ביחד עם בנה למטרת השתקעות בישראל מכוח הנוהל. הנוהל נועד לאפשר לנתינים זרים השוהים בישראל, להגיש בקשה לקבלת רישיון ישיבה זמני לתקופה קצרה וקצובה, במטרה לממש את זכויותיהם אל מול המוסד לביטוח לאומי. בקשת המבקשת להגיע כיום בחלוף שנתיים לישראל ביחד עם בנה על מנת להשתקע בה, אינה עומדת בדרישות הנוהל. כל זאת, נמסר לעורכת דינה בפירוט מלא. עם זאת, הוגש ערר אשר נבחן בכובד ראש בימים אלה".
