תקרית חריגה במוזיאון ישראל: ילד בן כחמש שביקר במוזיאון בירושלים עם משפחתו גרם לנזק לציור "טירת הפירנאים" של רנה מגריט, אשר שייך לאוסף המוזיאון ומוצג בו.
3 צפייה בגלריה
רנה מגריט, טירת הפירנאים, 1959.
(מתנת הארי טורצ'ינר, ניו-יורק, לידידי מוזיאון ישראל בארה"ב. צילום: מוזיאון ישראל, ירושלים, אלי פוזנר)
כפי שפורסם ב"הארץ", הילד נטל אצטרובל שאסף ככל הנראה ברחבה החיצונית של המוזיאון, ובמה שמתואר על ידי צוות השימור של המוזיאון כשבריר שנייה, פנה לציור ודחף את האצטרובל כנגדו באופן שיצר פגיעה בציור.
לדברי תג'ר, מיד עם היוודע האירוע, הופעל במוזיאון נוהל חירום שנועד במיוחד למקרים של פגיעה ביצירות בתערוכות. הנוהל מתחיל בפינוי של הקהל מהמרחב במקביל לתשאול האדם שאחראי לפגיעה, במקרה זה – משפחתו של הילד, שלדברי תג'ר, שיתפה פעולה באופן מלא עם צוות המוזיאון. לאחר מכן, מגיעים עובדים מהצוות הטכני של המוזיאון, תפקיד המכונה Art Handler. הם אחראים על נשיאה ושינוע של חפצים במוזיאון: החל מהעברה מהמחסנים של המוזיאון לאולמות, וכלה בתליה והצבה של מוצגים וייצור של פתרונות הצבה שונים, למשל הכנת תושבות מיוחדות לפסלים, או בנייה של אריזות עבור יצירות אמנות שיוצאות מהמוזיאון לצורך הצגת בתערוכות שונות בארץ ובחו"ל. תג'ר מתארת ששני אנשים מהצוות הטכני הוקפצו במיוחד ביום שבת בו אירע המקרה כדי לשאת את היצירה בעגלה מיוחדת אל מחסני המוזיאון, לקראת תהליך התיקון שלה. "זה בהחלט בר תיקון, אפשר יהיה לתקן את זה", מרגיעה תג'ר, ומספרת כי מי שתשחזר את היצירה היא קלרה קרלובה, ראש המעבדה לשימור ציורים במחלקת השימור.
מחלקת השימור במוזיאון אחראית לשימור של הפריטים באוסף המוזיאון. באופן שוטף, המחלקה מטפלת באוסף ומכינה פריטים לתצוגה לקהל הרחב, וכן מקיימת מחקרים שקשורים לחומרים ולטכניקות שמהם נוצרו הפריטים באוספי האמנות והארכיאולוגיה של המוזיאון. אנשי השימור במחלקה הם בוגרי תואר ראשון במדעים מדויקים כמו כימיה, פיזיקה או ביולוגיה, או בוגרי תואר ראשון באמנות או ארכיאולוגיה. תואר שני בלימודי שימור איננו קיים בישראל, ואנשי הקהילה המקצועית של המשמרים בישראל, שמונה בסך הכל כ-200 איש ואישה בכל המדינה, למדו כולם מחוץ לארץ. תג'ר עצמה למדה באנגליה, והתמחתה במוזיאון העיצוב הנחשב ויקטוריה ואלברט.
"המחלקה לשימור של מוזיאון ישראל מונה 20 אנשי ונשות שימור, והיא מחלקת השימור המוזיאלית הכי גדולה בישראל. המחלקה מחולקת לפי סוגי חומרים, כאשר כל אחד לכל מעבדה יש את המומחיות שלה: מעבדה לשימור ציורים; מעבדה לשימור נייר, הדפסים ורישומים; שימור חפצים; שימור טקסטיל, עץ ומשטחים דקורטיביים; ומעבדה לשימור המגילות הגנוזות". התיקון עצמו יתחיל מהבד של הציור. "אנחנו בעצם נגרום לו להיות שוב שטוח, כי בגלל הפגיעה כרגע יש עיוות בבד. קלרה מתחילה מטיפול לחות מקומי שייצור השטחה של הבד, ואז היא ממשיכה לתפירה, ממש איחוי של שתי-וערב של הבד המקורי, שאותו היא תופרת בעדינות מאחור בהגדלה מתחת למיקרוסקופ. אחרי שהשלב הזה נגמר, מגיע הטיפול בצד הקדמי – השלמה של שכבת ההכנה, ואז שכבת הצבע, בצורה שתתאם את הגוונים המדויקים של הציור". את משך הטיפול בתיקון מעריכה תג'ר במקרה זה בכשבוע של עבודה.
"אגב, בתחום השחזור כל העבודה שלנו תמיד הפיכה. כלומר, השימוש בחומרים נעשה בצורה כזאת שאם נרצה לפרק ולהפריד את המקור מהשחזור בעתיד זה יתאפשר. אפילו בציור של מגריט – כשקלרה תגיע לשלב של שחזור הצבע שאבד, שהוא יחסית לא הרבה במקרה הזה, רק מספר נקודות – היא תעשה את זה באופן כזה שאפשר יהיה להסיר את זה בלי לפגוע בצבע המקורי. כך למשל בעבודה כמו זו, של שחזור ציורי שמן, אנחנו לא נשתמש בצבע שמן, כי מבחינה כימית הם הופכים להיות זהים ברגע שמניחים אותם אחד על השני. משתמשים בחומרים שנותנים את התחושה של צבע השמן, וגוון שזהה לצבע המקורי, אבל כימית הם שונים לחלוטין. במקרה שלנו, כנראה נשתמש בצבעים על בסיס לכות סינתטיות, שיוצרו במיוחד לתחום השימור".
מה העלות של תיקון כזה ואיך מתמחרים אותה?
"אנחנו לא חושבים על זה בצורה הזאת, כי אנחנו עובדים של המוזיאון וזה חלק מתפקידנו. בשוק הפרטי, משמרים מחשבים את הזמן שיקח להם, ובדרך כלל העלות הכי גבוהה היא תלויית זמן, וגם ההתמחות והניסיון של המשמר היא פקטור. החומרים עצמם הם חלק יותר זניח מהעלות במקרה הזה".
יש דרך מסוימת שבה מתנהלים מול אנשים שפוגעים במוצגים בתערוכות?
"זה מאוד תלוי. ב-5 לאוקטובר 2023 נכנס אדם למוזיאון ישראל וניפץ שני פסלים באולם של הגלריות לארכיאולוגיה. הוא היה אדם בוגר, ואחרי זה הוגשה נגדו תביעה במשטרה, ובית המשפט קבע שהוא היה מעורער בנפשו. אבל במקרה של ילד, זה כבר לא התחום שלי, אבל לא ידוע לי אם חוץ מבירור של מה שקרה עם המשפחה ולקחת את הפרטים שלהם עשו משהו".
כל כמה זמן קורה מקרה של פגיעה במוצגים בתערוכות המוזיאון?
"זה די נדיר. זה לא קורה פעם ביום או שבוע, וגם לא פעם בשנה. בתצוגה, אנחנו תמיד מנסים לאזן בין העובדה שאנחנו רוצים שאנשים ירגישו בנוח כשהם נכנסים למוזיאון, ויחוו אינטראקציה חיובית ובלתי אמצעית עם היצירות שמוצגות – שזו המטרה של מוזיאון – לבין השמירה על המוצגים. יש מקרים נדירים שבהם זה קורה, כי לא קל לצפות התנהגות של ילדים מאוד צעירים. במקרה הזה גם באמת הוא היה מוקף במשפחה שלו, זה לא שהוא שוטט בנפרד מהמשפחה. פתאום הילד שינה כיוון, והיה מאוד נחוש לעשות את מה שהוא עשה. אני לא יודעת למה, ואני לא בטוחה שהוא יודע. מצער שזה קרה, אבל אנחנו פה בשביל לשמר ולשחזר את הציור כדי שבקרוב הוא יחזור לתצוגה וכולם יוכלו ליהנות ממנו".
היצירה שנפגעה, "טירת הפירנאים", שייכת כאמור לרנה מגריט, מהציירים המשפיעים בעולם. מגריט, שהיה יליד בלגיה וחי בין השנים 1898-1976, נחשב לאחד הציירים החשובים בזרם הסוריאליסטי, אליו השתייכו גם שמות מוכרים כמו סלבדור דאלי, מאן ריי ואחרים.
ציוריו של מגריט התאפיינו בעיסוק באשליה ובניסיון לבטא תעתועים או מצבים בלתי אפשריים דרך הציור. כך למשל, הציור גדול המימדים "טירת הפירנאים", מתאר טירה מבוצרת אשר ניצבת על גבי סלע ענק, שהוא עצמו מרחף מעל גלי הים, ומתגרה בכוח המשיכה. את היצירה, שנחשבת לאחת המוכרות והאהובות של הצייר, הזמין הארי טורצ'ינר, שהיה עורך דין, משורר, סופר, וגם אספן אמנות ממוצא אמריקאי-יהודי - וניהל קישרי חברות עם הצייר. דרך טורצ'ינר גם הגיעה היצירה בשנת 1985 לאוספי האמנות של מוזיאון ישראל בירושלים.
"זו יצירה מאוד אהובה על ידי הקהל", אומרת ל-ynet שרון תג'ר, ראש מחלקת השימור במוזיאון ישראל. "הגיעה משפחה לביקור במוזיאון וילד קטן, בן חמש או שש, אסף איזשהו אצטרובל, החזיק אותו ביד, ובאיזה רגע של ספונטניות ילדית, הוא פשוט התקרב לציור והחדיר את האצטרובל לתוך הציור מאוד מהר. הוא היה מוקף במשפחה שלו, גם הם לא שמו לב, זה היה ממש כנראה שבריר שנייה, וכתוצאה מזה נוצרה פגיעה בציור. זה קרע את הבד, והנזק עצמו הוא בגודל של משהו כמו סנטימטר על סנטימטר".
