חודש חלף מאז שישראל הנחיתה את מכת הפתיחה שבה חוסלו עלי חמינאי ושורת בכירים באיראן. חודש של החשכת אינטרנט, אבל חיים שלמים שממשיכים להתנהל בתוך איראן. בסוכנות הידיעות הצרפתית AFP פורסמו הערב (שישי) עדויותיהם של כמה תושבים במדינה, שמתארים מהצד שלהם את החיים באיראן. דבר אחד, לפי העדויות, ממשיך להעיק על האיראנים: הדיכוי והחדירה לחיים האישיים מצד השלטונות.
5 צפייה בגלריה
טהרן, בתמונות חדשות שפורסמו היום. לא כולם יכולים ללכת למסעדות
(צילום: Majid Saeedi/Getty Images)
שייאן, תושב טהרן, סיפר לסוכנות כי אין רעב באיראן, וכי כל המוצרים זמינים. "בתי הקפה פתוחים, אנחנו יוצאים, יש דלק, מים וחשמל. אבל יש תחושת חוסר אונים אצל כולנו", הוא תיאר. "אנחנו נפגשים עם משפחה וחברים, משחקים קלפים ושותים. החנויות והמסעדות פתוחות עד 21:00. אבל העיר מרגישה ריקה, רוב האנשים עזבו".
תושבת אחרת של טהרן, ממוצא כורדי, שביקשה לא להזדהות בשמה בגלל האיומים של השלטונות, אמרה שגם היא מרגישה שהתרגלה למצב. "הרעש, הפיצוצים והטילים הם כעת חלק מחיי היומיום שלנו. אני חושבת שלאט לאט זה הופך להיות רגיל יותר לכולם", אמרה. "הדאגה היחידה שלנו היא שתשתיות הנפט והגז שלנו עלולות להיפגע מטילים. אני חושבת שזה הדבר היחיד שעליו כל האיראנים מסכימים כרגע".
גולנר, שמתגוררת גם היא בטהרן, תיארה תמונה מורכבת יותר - בעיקר כלכלית. "ההכנסה שלי מגיעה מחנות מקוונת. אבל בחודשיים האחרונים לא הייתה שום הכנסה. במשפחה שלנו כולם עובדים, ואנחנו אפילו לא משלמים שכר דירה. ובכל זאת - לא יכולים לחשוב על דברים כמו ללכת למסעדה או כל פעילות פנאי", היא תיארה. "אנחנו יכולים להרשות לעצמנו רק את הוצאות המחיה הבסיסיות והחיוניות ביותר".
"הבנתי שהמשטר לא ייפול כמו שדמיינו"
סאדק, בן 42, מתגורר באי קשם במפרץ הפרסי. בשנים האחרונות האי נהנה מעלייה גוברת במספר התיירים המקומיים, אבל את ראש השנה הפרסי - הנורוז - לא רבים חגגו שם. "המלון שלנו ובתי הקפה חצי ריקים. אנשים רבים באו לכאן כדי להישאר זמן רב, בהמתנה לראות מה יקרה עם המלחמה", הוא תיאר. לדבריו, גם באספקת הדלק - שלא כמו בטהרן - יש לעיתים בעיות: "לפעמים אנחנו צריכים לחכות שעות".
קטיון, שעובדת כמורה ליוגה, עזבה לאחרונה לטורקיה, אחרי חודשים "נוראיים", כהגדרתה, מאז ינואר - אז נרצחו אלפים רבים בדיכוי האכזרי של ההפגנות. שני לילות לפני שהחליטה לעזוב, היא נפלה מהמיטה מעוצמה של הדף מתקיפה אווירית. "חייתי בפחד לפחות עשור. מצעיף שנופל מהראש ועד חוסר יכולת לקיים חירויות בסיסיות. החיים הפכו לבלתי אפשריים", היא אמרה.
אנסיה, שעובדת כרופאת שיניים בבירה האיראנית, אמרה שהיא מאבדת תקווה מדי יום. "אנחנו לכודים בין שלוש מעצמות משוגעות, והמלחמה מפחידה. אני יודעת שלעולם לא אהיה אותו אדם שוב. המלחמה קרעה ממני חלק, והוא לא יחזור", היא אמרה. תושב סננדג' במערב איראן סיפר שעוצמת התקיפות בימים האחרונים פחתה. "הבנתי שהרפובליקה האיסלאמית לא תיפול בדרך שדמיינו", הוא אמר.
"הם בודקים אפילו פתקים אישיים. אסור לעשות הסכם עם המשטר"
הדבר שהכי מטריד את האיראנים, כאמור, הוא הנוכחות הביטחונית הכבדה ברחובות, דיכוי המפגינים נגד השלטון - וההשתלטות על הרחובות מצד אנשי ביטחון הפנים של המשטר. "סביר שתעבור בטהרן דרך כמה מחסומים ביום אחד. מכוניות נבדקות, טלפונים נבדקים, כולל קבצים מוסתרים, תמונות, אפליקציות - ואפילו פתקים אישיים", תיאר קווה, אמן בן 38 שמתגורר בבירה האיראנית.
הוא סיפר כי במפגש שנערך בטהרן, יחד עם מתנגדים לשלטון, הוא וחבריו הביעו דאגה מכך שארה"ב תגיע להסכם עם המשטר הנוכחי. "אם זה יקרה נהיה אבודים. נצטרך לעזוב את איראן לשנתיים או שלוש, כי אחרת - הם יפנו נגדנו".
ביממה האחרונה פורסמו תמונות חדשות מטהרן בסוכנויות הידיעות העולמיות. בגלל החשכת האינטרנט במדינה, לעיתים קרובות קשה לקבל תמונות ממה שקורה בתוך המדינה. הרשויות באיראן מסרבות לתת ויזה לאנשי סוכנויות ידיעות בינלאומיות, סירוב שפוגע קשות ביכולת לדווח משם.
