נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ניסה כבר למכור לציבור האמריקאי ולעולם את תמונת הניצחון מול איראן. הוא הצהיר שאיראן הובסה לאחר שכוחה הצבאי הושמד, רמז שטהרן מבינה שאין לה ברירה אלא להגיע להסכם, ושידר כי הלחץ עבד. אלא ששוב ושוב מתברר שהנרטיב הזה אינו מתבסס. איראן לא נענית לדרישות המרכזיות של וושינגטון בסוגיית הגרעין, המו"מ לא מייצר פריצת דרך, ומצרי הורמוז הפכו למוקד שבו כל תקרית עלולה להצית הידרדרות רחבה.
זו הבעיה המרכזית של טראמפ: ככל שהמשבר מתארך, קשה יותר להציג אותו כהצלחה אמריקאית ברורה. אם איראן אכן הובסה, מדוע אינה מקבלת את תנאי הגרעין האמריקאיים? אם היא אכן רוצה הסכם, מדוע אינה מוותרת על מרכיבי היכולת שמאפשרים לה לשמר אופציה גרעינית עתידית? ואם ארצות הברית שולטת במצב, מדוע היא נאלצת להתמודד עם כלי שיט תקועים, איום על חופש השיט וסכנת הידרדרות ימית בכל רגע?
סוגיית הגרעין היא לב העניין. מבחינת טראמפ, הסכם שאינו כולל התחייבות איראנית ברורה שלא לפתח נשק גרעיני, הגבלה אפקטיבית של יכולת הפריצה ופיקוח קשיח, לא יספיק. הוא יוכל אולי להכריז שהשיג עסקה, אבל יריביו יטענו שאיראן שמרה את עיקר נכסיה האסטרטגיים, ושוושינגטון הסתפקה בניהול המשבר במקום בפתרונו. מנגד, מבחינת איראן, ויתור על זכות ההעשרה ועל מרכיבי היכולת הגרעינית ייראה ככניעה. לכן היא מנסה למשוך זמן, לשמר עמימות, ולהשאיר את טראמפ בין הסכם חלקי להסלמה מסוכנת.
הוא אינו מעוניין בהידרדרות רחבה. מלחמה ממושכת מול איראן, זעזוע בשוקי האנרגיה או עימות ימי מתגלגל אינם מתיישבים עם הבטחתו להימנע ממלחמות ארוכות. אבל גם נסיגה או הסכם חלש אינם אפשרות נוחה מבחינתו
כאן נכנסת סוגיית הורמוז. היוזמה האמריקאית לליווי או הכוונת כלי שיט התקועים במצר נועדה לשדר שליטה, אחריות ונחישות. טראמפ מבקש להציג אותה כצעד מוגבל, אולי אף הומניטרי, שנועד לשחרר כלי שיט של מדינות שאינן צד ישיר לעימות. אבל בפועל, המהלך ממחיש עד כמה המשבר נפיץ. די בתקרית אחת, באזהרה איראנית שלא תיענה, בפגיעה בכלי שיט או בפרשנות שגויה, כדי להפוך פעולה מוגבלת לעימות רחב יותר.
המלכוד שטראמפ נמצא בו
הוא אינו מעוניין בהידרדרות רחבה. מלחמה ממושכת מול איראן, זעזוע בשוקי האנרגיה או עימות ימי מתגלגל אינם מתיישבים עם הבטחתו להימנע ממלחמות ארוכות. אבל גם נסיגה או הסכם חלש אינם אפשרות נוחה מבחינתו. אחרי חודשים של איומים והצהרות ניצחון, הוא אינו יכול להרשות לעצמו להיראות כמי שאיראן בלמה אותו. לכן טראמפ עומד בפני שלוש אפשרויות גרועות:
1.להסתפק בהסכם חלקי שייראה חלש מדי .
2. להסלים צבאית ולהסתכן במערכה מורכבת מדי.
3. להמשיך בלחץ ובמו"מ, ולאפשר לאיראן להרוויח זמן. הורמוז הופך את הדילמה למסוכנת יותר, משום שהוא מעביר את המשבר מהשולחן המדיני לזירה שבה כל טעות יכולה לכפות על טראמפ החלטה שלא רצה לקבל.
מכאן נובע הסיכון המרכזי לימים הקרובים. גם אם טראמפ אינו רוצה מלחמה רחבה, הוא עלול להגיע למסקנה כי ללא מהלך צבאי נוסף לא יוכל לשבור את המבוי הסתום. פעולה אמריקאית נגד מרכיבי הגרעין שנותרו, נגד תשתיות איראניות או נגד מנופי הלחץ של טהרן במרחב הימי עשויה להיתפס בוושינגטון כניסיון לחדש את ההרתעה, להחזיר את היוזמה ולכפות על איראן גמישות במו"מ. אבל אין ביטחון שמהלך כזה ישיג את יעדיו. הוא עלול דווקא להרחיב את העימות ולהעניק לאיראן תמריץ להסלים בזירות שבהן היא עדיין מחזיקה יכולת תגובה.
וכאן מתחילה הבעיה הישראלית
להתלבטות של טראמפ יש השפעה ישירה על אינטרסים חיוניים של ישראל, אף שהם אינם בהכרח במוקד תשומת הלב שלו. טראמפ מחפש דרך לצאת מהמשבר עם תמונת ניצחון; ישראל בוחנת בעיקר שתי שאלות: האם איראן תישאר עם מלאי אורניום מועשר ויכולת התאוששות גרעינית, ומה יקרה בזירה הלבנונית בזמן שוושינגטון מנסה למנוע הסלמה אזורית.
מבחינת ישראל, הסדר שבו איראן נותרת עם אורניום מועשר משמעותי, גם תחת פיקוח או ניסוחים מגבילים, עלול לרוקן חלק מרכזי מתכלית המערכה. המטרה לא הייתה רק להחזיר את איראן לשולחן, אלא לשלול ממנה יכולת לשמר אופציה גרעינית צבאית ולהתאושש במהירות ביום שאחרי. לכן מה שיוכל להיראות בוושינגטון כהישג פוליטי מספק עבור טראמפ, עלול להיתפס בירושלים כתוצאה שאינה מספקת אסטרטגית.
אלדד שביטצילום: INSSלכך מצטרפת לבנון. ככל שהממשל האמריקאי ממוקד בייצוב המשבר מול איראן, במניעת התלקחות בהורמוז ובהשגת מסלול מדיני שיוכל להציג כהישג, הוא עלול לדרוש מישראל איפוק גם בצפון. כך ישראל עלולה למצוא עצמה לאורך זמן מוגבלת בטיפול באיום חיזבאללה דווקא משום שוושינגטון מבקשת למנוע חזית נוספת.
בסופו של דבר, המשבר חושף את הפער האפשרי בין ניצחון אמריקאי לביטחון ישראלי. טראמפ כבר הכריז על ניצחון; עכשיו הוא צריך למנוע מהמציאות לפרק אותו, בלי להותיר לישראל מציאות שבה איראן שומרת על נכסי הגרעין שלה וחיזבאללה נהנה מהצורך האמריקאי להרגיע את הזירה.
אל"מ (בדימוס) אלדד שביט הוא חוקר בכיר בתוכנית ארה"ב ב-INSS, לשעבר ראש חטיבת המחקר במוסד ועוזר להערכה לראש חטיבת המחקר באמ"ן
