מאות ליוו היום (רביעי) למנוחות את רס"ן (במיל') איתמר ספיר, קצין מגלן שנהרג אתמול בהיתקלות עם מחבל חיזבאללה בדרום לבנון, בבית העלמין הצבאי ברעננה. ספיר, בן 27 מהיישוב אריאל, הותיר אחריו את אשתו רואי, את בנם מעיין יפתח בן השנה וחצי, הורים ואחים.
בהספד קורע לב נפרדה ממנו רואי, שרק אתמול בבוקר דיברה איתו בפעם האחרונה, וסיפרה על השיחה שלא תיענה עוד, על החלומות המשותפים שנקטעו ועל החיים שייאלצו להימשך בלעדיו. "איש שלי, אהוב שלי, מה אומרים בכלל?", אמרה. "הייתי מתייעצת איתך על הכול, ועכשיו אני צריכה להתייעץ איתך - תחזור הביתה. התקשרתי אליך אחרי שאמרו לי שאתה מת, ולא האמנתי. משהו בי מת איתך".
ההספד של אלמנתו של איתמר ספיר
(צילום: מיקי שמידט)
רואי סיפרה על בנם הקטן, מעיין יפתח, שנקרא על שם חברו של איתמר ליחידת מגלן, סרן יפתח יעבץ ז"ל, שנפל ב-7 באוקטובר. "מעייני מצביע על תמונות ואומר: זה אבא, זה אמא", אמרה. "היית מתלהב לראות את זה, זה חדש מהימים האחרונים. מעייני צריך אותך עכשיו, מחר, עוד עשור, עוד 20 שנה".
היא תיארה את איתמר כאדם ששילב שאפתנות, רגישות וחדות מחשבה, וכמי שגרם לה להאמין שכל חלום אפשרי. "איתך הכול היה אפשרי. ביחד אפשר להיות זוג, הורים וסטודנטים, לפגוש את המשפחות, להחליף תואר כי זה החלום. גרמת לי להרגיש שכל חלום אפשר להגשים". השניים היו נשואים יותר משש שנים: "מה הקטע שעכשיו זה מתאפס? לפני שקיבלת את הציון בפסיכומטרי אמרת שתתבאס אם תקבל פחות מ-730. היו לך סטנדרטים גבוהים עבורך ועבור החיילים שלך, וזה גרם גם לי לשאוף לכך. איתך חלמתי על דברים גדולים. הייתי אדם מצטיין ושאפתן".
בהמשך ההספד הודתה לו על שנותיהם יחד ועל בנם. "תודה על כל השנים שעשית אותי מאושרת, שהיית בן זוג מדהים. תודה על מעייני, שמפחיד כמה שהוא דומה לך - ואני מקווה שיהיה דומה לך גם מבפנים", אמרה. "היית הכי טוב, הכי בשבילי. היית נחוש ודעתן, ידעת להחזיק מורכבות, להיות לוחם חושב וביקורתי שלא מפחד להגיד וליפול כדי להשתפר".
היא תיארה גם את דמותו כאב: "תודה שחיבקת את מעיין כמו שרק אתה יודע, שלימדת אותו כל כך הרבה. היית אבא אוהב בלי גבול. תודה על המבט שלך בעיניים שאומר: 'תישני עוד קצת, אני כאן עכשיו'. מקווה שאחליט החלטות נכונות בשבילו". היא הוסיפה: "יש עוד כל כך הרבה, תכננו כל כך רחוק, זה לא הגיוני. שואלים אותי שאלות על קבורה, שבעה, הלוויה - לא דיברנו על זה". היא סיפרה שתמשיך לשמוע את השירים שלהם, וביקשה ממנו: "תמשיך לחבק אותי. איש שלי, אני אמשיך לחלום עליך. סליחה אם לא אצליח לחלום כמו שחלמתי אז".
רואי ציטטה מתוך השיר "לא קלה דרכנו", ושאלה את איתמר: "האם חשבת על הדרך שלי לבדי, אהוב שלי? האם יש שדות פורחים? מי יענה לי על השאלות שלי? אני אוהבת אותך לעד, רואי שלך, אמא של מעיין".
לסיום אמרה: "כל השירות שלך זה הפחיד אותי. אמרתי, 'איתמר, די, אני לא מסוגלת, תחזור אליי'. אני אוהבת אותך יותר ממה שאוכל לתאר. אהוב שלי, אין לי מושג אם אתה שומע אותי, אבל תזכור כמה אני אוהבת אותך. תזכור את מעייני שלנו, תזכור את המשפחה שלנו. הלוואי שטוב לך. אני אמשיך לדבר עליך. רק תנוח, אם זה מה שעושים שם. אוהבת אותך בכל נימי גופי ונשמתי. שלך תמיד".
אמו של איתמר, רבקה, סיפרה כי לפני 14 שנה, בבר המצווה של בנה הבכור, התלבטה אם לדבר מול הקהל - "כי הייתי נבוכה, כמו היום". היא נפרדה ממנו במילים: "בני בכורי, אני אוהבת אותך מאוד ואת מי שגדלת להיות - יחד עם רואי, והיותך אבא. אני לא יודעת איך אומרים שלום לילד, לגיבור ישראל. אני מודה על השנים המדהימות שזכינו לגדל אותך".
אביו, יהודה, ספד לו: "מתוק שלי, בני בכורי, איך מספידים אותך? איך מספידים כזו חיות, טוב לב, מתיקות וכישרון?". בדבריו פנה האב גם לחבריו של איתמר שממשיכים לשרת: "אתם, שרואים שלא כולם נכנסים מתחת לאלונקה ושומעים את התירוצים. אתם, שקוברים את החברים והאחים שלכם, שהקריירה שלכם קורסת - ואתם לא מוותרים וממשיכים קדימה. אני מבקש - אל תישברו. אנחנו מחבקים אתכם בכל ליבנו, כי זה מה שאיתמר היה רוצה וזה מה שאיתמר עשה. בני, אני מעריץ אותך, אוהב אותך ומתגעגע אליך כל כך".
גם אחיו של איתמר נפרדו ממנו בדמעות. יוסף, אחיו הצעיר, סיפר כי איש לא הכין אותו לכאב הזה, ושיתף כיצד אחרי קבלת הבשורה חזר להתכתבות הוואטסאפ ביניהם. "ראיתי שפעם שלחת לי שיר וכתבת: 'כשהייתי בגילך הייתי שומע אותו המון'. אז לא שמעתי אותו", סיפר. "אתמול נכנסתי לשיר. כששלחת לי אותו עוד לא היית מלאך בשמיים, ועכשיו אתה באמת מלאך. מקווה שמלאך שלנו. אני אוהב אותך, למדתי ממך המון ואמשיך ללמוד ממך".
"את הכול עשית בהצטיינות"
אחיו ארז סיפר על רגע קבלת ההודעה על נפילתו. "כשהודיעו לי, התיישבתי בדרך חזרה מהצבא ואמרתי שאכתוב משהו - אבל איך אפשר לסכם אדם כל כך גדול?", אמר. "היית האח החזק שדואג להכול. תמיד רציתי להיות יותר כמוך, הרגשתי שאתה לא מפחד מכלום". הוא סיפר כי בתקופות קשות בשירות היה פונה לאיתמר, וראה בו דוגמה: "תמיד השווצתי שיש לי אח קצין במגלן, ועכשיו אני צריך להתגאות שאני אח של גיבור ישראל. לא בא לי התואר הזה".
טל, אחותו של איתמר, שהייתה הקרובה אליו ביותר בגיל, פתחה את דבריה בכאב: "אני לא רוצה את הבכורה. היית טוב בזה, כמו בכל דבר". היא תיארה אותו כאח מוצלח, מנטור ודמות שהלכה אחריה כל חייה: "הלכתי אחריך בחייך, ואמשיך ללכת אחריך במותך. תודה על מי שהיית. אחכה לך במוצאי שבת לבירה שהבטחת לי".
סגן-אלוף במילואים א', שפיקד על איתמר, נפרד ממנו בשם צה"ל וסיפר על דרכו הצבאית מאז התגייס במרץ 2019 כלוחם במגלן. "לאחר שש שנות שירות מלאות הגעת לגדוד המילואים - ומיד התחלת לעבוד", אמר. "היית מפקד רציני, מקצוען וייחודי, שפעל מתוך אהבה לאנשים שסביבך. תודה שהיית חלק מאיתנו. בשמי ובשם כל לוחמי היחידה - אני מצדיע לך".
מפקד פיקוד המרכז, אלוף אבי בלוט, הוא חבר המשפחה שהכיר את איתמר מילדותו. בלוט סיפר בהלוויה כי נפגש עמו לפני גיוסו ושוחח איתו על דמות המפקד. "כל כך התרשמתי מהרצון שלך להטביע חותם", אמר. "את הכול עשית בהצטיינות. היית ילד סקרן ששואל הרבה שאלות במתיקות ובנעימות מיוחדת, ואי אפשר היה שלא לראות את העיניים הטובות והטוב שהקרנת". לדבריו, איתמר עשה את דרכו בצבא "בצניעות ובהצטיינות" - מהלימודים, דרך בה"ד 1 ועד לבחירתו להיות מפקד פלגה.
בלוט הוסיף כי איתמר נפל בימים שבין פסח לשבועות, "בין החג שבו יצאנו ממצרים לבין חג מתן תורה, שמסמן את ה'לשם מה'". הוא אמר כי איתמר גדל בבית של שליחות ונתינה, והתייצב למילואים משום שראה בכך זכות: "נפילתך במערכה קשה מנשוא - אבל לא לשווא. לא מספיק שנילחם באויבינו, אלא גם צריך לדעת עבור מה - עבור מדינת מופת וחברה מאוחדת".
