והנה עוד בוקר אנו מתעוררים לעובדה שעבריין סדרתי שעונה לשם מרדכי דוד מטריד את מנוחתם של אזרחים, לא שליחי ציבור, אלא אזרחים שהעזו לומר את דעתם נגד ממשלת ישראל. מישהו, לא ברור מי, צייד את דוד בכתובת של לוסי אהריש וצחי הלוי, וזה נשלח להטריד אותם. למה? מדוע? כי לוסי, ערבייה מוסלמית (לא עלינו), מגישת טלוויזיה ועיתונאית שיודעת מה תפקיד העיתונות, העזה לומר את המילה "אינשאללה" יותר מדי פעמים, ואיחלה לסופה של הממשלה הזו.
לוסי וצחי אינם פוליטיקאים, הם אינם מקבלי החלטות. החטא הגדול של לוסי הוא שהעזה לומר את דעתה, זה הכול. אבל התגובה של השופרות, של שליחי ביבי, בשעות הבוקר, מלמדת מהי המטרה של מי ששלח את מרדכי דוד - להשתיק את הביקורת נגד הממשלה. מיד נשלחו טובי המוחות לומר "נכון, אבל". והאבל כולל כמובן את התהייה מדוע מותר למחות נגד פוליטיקאים, שרים, האנשים שנגעו בחיים של כולנו בשנתיים וחצי האחרונות, שנושאים באחריות כבדה לכל מה שהתרחש בשבעה באוקטובר, אבל אסור מחוץ לבית של עיתונאים.
אז בזה אחר זה, הם פשוט הסבירו שצריך לעצור את "הכול". את המחאה משני הצדדים, כאילו יש פה איזה סימטריה, כאילו מחאה נגד פוליטיקאים החלה רק בתקופתו של בנימין נתניהו וחברי הממשלה שלו, ולא עוד עשרות שנים לפני כן, סתם לדוגמה בימי הסכם אוסלו.
פעם אחר פעם, במקום פשוט לגנות, לדחות, לדרוש להעמיד לדין את דוד, שוב נשמעת האמירה "אבל מה איתכם, למה לכם מותר?". וואטאבוטיזם טהור, ילדותי, דבילי ומסוכן. מסוכן כי במדינה דמוקרטית תפקידה של העיתונות, של כל עיתונאי באשר הוא, הוא לבקר את עבודת הממשלה והעומד בראשה, ולא לשבח ולהלל אותה כפי שכמה ממעריצי האיש בתקשורת נוהגים לעשות.
הדבר הבסיסי ביותר - התפקיד הבסיסי ביותר של העיתונות - פשוט נמחק, וכל מה שנותר לנו לעשות, וכל מה שמותר לנו לעשות, זה להעריץ את בנימין נתניהו. ובעצם דווקא בקו הלכאורה חצי-מגנה הזה נחשפה המטרה של שולחי מרדכי דוד, רמי בן יהודה ודומיהם - להשתיק עיתונאים שמעיזים לומר את דעתם
הדבר הבסיסי ביותר - התפקיד הבסיסי ביותר של העיתונות - פשוט נמחק, וכל מה שנותר לנו לעשות, וכל מה שמותר לנו לעשות, זה להעריץ את בנימין נתניהו. ובעצם דווקא בקו הלכאורה חצי-מגנה הזה נחשפה המטרה של שולחי מרדכי דוד, רמי בן יהודה ודומיהם - להשתיק עיתונאים שמעיזים לומר את דעתם על הממשלה או להביא עובדות הנוגעות לממשלה ולעומד בראשה, כמו במקרה של גיא פלג.
לוסי וצחי הצטרפו לרשימה באמת מכובדת של עיתונאים רציניים שלא הסכימו לשתוק לנוכח מה שקורה בארצנו, ולכן הבריונים נשלחו אליהם להעביר את המסר המאפיוזי: "אם תתנהגו יפה, אם תאמרו הלל על הממשלה, לא יישלחו אליכם הבריונים".
צחי ראה כמה אנשים מפחידים יותר ממרדכי דוד בחייו
הבעיה היא שבמקרה של רוב העיתונאים שאליהם נשלחו עברייני הצעצוע הללו, מדובר באנשים שלא נבהלים בקלות כזו. בוודאי לא במקרה של לוסי וצחי. וגילוי נאות: מדובר בשני חברים שלי. את האחת אני מכיר מעבודתה כעיתונאית בשטחים, ואת האחר מהשירות הצבאי ביחידת דובדבן. צחי ראה כמה אנשים מפחידים יותר ממרדכי דוד בחייו, וכך גם לוסי. שניהם הוכיחו עצמם כפטריוטים, אזרחים למופת, אבל הם לא באים טוב בעין של חבורת בן-גביר-סמוטריץ' והימין הביביסטי הקיצוני.
צחי היה לוחם וקצין מהטובים שידעה היחידה, בן למשפחה ששירתה את מערכת הביטחון עשרות שנים. השניים הפכו לסמל של תקווה במדינה הזו, של נורמליות. מולם מתייצב "הסמל" החדש - זה ששרים וחברי כנסת מהקואליציה ממהרים להצטלם לצידו, למרות שהם יודעים שמדובר בעבריין מורשע. מצד שני, אם השר לביטחון לאומי הוא עבריין מורשע, מה יאמרו אזובי ביבי?
אבי יששכרוףצילום: יובל חןובאמת אי אפשר שלא להסתכל על ביבי, אדם שידע להיות בעברו הלא רחוק ראש ממשלה ממלכתי ומכבד. השתיקה שלו לנוכח ההטרדות הללו, לנוכח הרדיפה של אנשי תקשורת, מבהירה עד כמה אימץ מודלים של מדינות עולם שלישי. עד כמה הוא ומכונת הרעל שעומדת לרשותו מכשירים את כל השרצים האפשריים ברגע שמדובר באנשים שתומכים בו: עבריינים סדרתיים, סוכנים של קטאר, סוכני פילוג, הסתה ושנאה, אך ברגע שאדם כלשהו יֵצא נגדו הוא יהפוך למטרה, ליעד להשתקה. ביבי הפך את מרדכי דוד לפנים של הממשלה הזו והקואליציה. הבעיה שלו היא שהסמל הזה כל כך מכוער בסמליותו, שגם זה כבר לא יעזור לו.
