לפעמים מפתיע לראות עד כמה יש דברים שלא משתנים. אחד מהם למשל הוא העומס בבתי החולים בארץ. אם חוזרים לעיתונים עד סוף שנות ה-60, גם אז מדווחים על "מיטות חולים מונחות במסדרונות ואחיות מלאות עבודה המתקשות למלא את כל בקשת החולים".
דווקא בתוך הכאוס הזה, נפתח אז לראשונה בית החולים יוספטל באילת. עד אז, נאלצו תושבי העיר הדרומית להסתדר עם מרכז רפואי עם שירותים חלקיים בלבד.
היו מי שפקפקו ברעיון שאפשר יהיה להקים את בית החולים, אבל לבסוף, לפחות לזמן קצר, הוא לא רק נפתח, אלא נפתח בהצלחה. בביקור בו, אמרה ראש הממשלה גולדה מאיר שהוא יותר דומה לבית הבראה מאשר לבית חולים. שנה לאחר מכן, גם כתב מעריב התרשם מכך. "פה מקבל כל חולה חדר פרטי - וחיוכים בשפע מן האחיות", הבטיחה הכותרת. "ניתן לבצע בו ניתוחים מיד. למרות המרחק וההוצאות, כדאי להתרפא באילת", הוסיפו בכותרת המשנה.
אפילו היה שם פילוט חדשני של מעבר רופאים בין המרפאה לבית החולים. אלה מסוג הדברים שלמדנו עליהם כשמדברים על ציונות. בכתבה עצמה, הזכירו גם את החשיבות האסטרטגית של בית חולים באזור, עם שורת דוגמאות. "לאור המקרים הללו, אין איש מטיל ספק בחיוניותו של בית החולים באילת", חתמו שם, עם הסבר על שיטת התגמול שתעודד את הרופאים.
אלא שחמישים שנה אחרי זה, ומהחזון הזה אפילו זכרונות כבר לא נשארו. עם כינויים כמו יוסף ז"ל, קיבלנו כעובדה את הדרדרות השירותים שם. אחרי חשיפת הכשלים סביב מותו של רון גושן, שסבל מהתייבשות, התעורר מחדש הדיון על המצב הרעוע של בית החולים, והגיע גם לוועדת הבריאות של הכנסת.
אם שר הבריאות, שר התיירות, שר הבינוי והשיכון ושר הרווחה והביטחון החברתי לא יכולים כולם ביחד, גם אם הם במקרה כולם בעצם אדם אחד, בגלל השיקולים הפוליטיים של הקואליציה, לגרום לרופאים להגיע לאילת, מי בעצם יכול?
נכון, אי אפשר לפתור את המשבר ברגע ומדובר בסוגייה שתדרוש פתרונות מורכבים ויצירתיים, שלא מסתכמים רק ביכולות של משרד הבריאות לבדו. ובכל זאת, הייתה קצת מטרידה האמירה של שר הבריאות הנוכחי חיים כץ בדיון הוועדה בנושא. "אני לא יכול לאלץ כלכלית אף קרדיולוג לרדת לאילת, הוא מקבל יותר במרכז", אמר כשהסאב טקסט שלו הוא אחד - השלמה עם המצב. כי נשאלת השאלה אם שר הבריאות, שר התיירות, שר הבינוי והשיכון ושר הרווחה והביטחון החברתי לא יכולים כולם ביחד, גם אם הם במקרה כולם בעצם אדם אחד, בגלל השיקולים הפוליטיים של הקואליציה, לגרום לרופאים להגיע לאילת, מי בעצם יכול? הרי מעבר ליכולת לתגמל את הרופאים ישירות, הוא גם זה שיכול לייצר חזון שיתמוך במהלך. ואם אף אחד לא יכול, אז מה אמורים לעשות האילתים?
שי פרידמןבגלל זה, בעצם ההצהרה שלו, המדינה מוותרת על אילת, רק במילים יפות והסברים אינסופיים שנמשכים משנה לשנה. בשורה התחתונה, ככה נראית גסיסה של מערכת הבריאות בעיר. בינתיים, שמעה את זה יו"ר ועדת הבריאות, ח"כ לימור סון הר מלך. רק שהיא לא יצאה בעצמה לראות את המצב באילת, אלא יצאה בכבודה ובעצמה לרצועת עזה, כדי להרחיב את השטח הישראלי. כי מה זה משנה שאנחנו לא מצליחים לדאוג בינתיים לבתי החולים שכן בשטח המדינה? ושיהיה בהצלחה לאילתים.
