פוליטיקאים מציגים את הדרישה לחקיקת פסקת ההתגברות כחיונית ל"הבראת מערכת המשפט", ל"הגברת האמון הציבורי בבית המשפט העליון", ועוד שלל סיסמאות הנשמעות סבירות ואחראיות אך מרחק רב בינן לבין האמת. האובססיה הנוכחית לפסקת ההתגברות וליוזמות הנלוות אליה לא מבטאת דאגה כנה לדמוקרטיה אלא נועדה לנטרל את בג"ץ ואת שומרי הסף באופן שיאפשר לכוחות פוליטיים דורסניים להתגבר על ביקורת שיפוטית, החיונית למשטר בריא שבו מתקיימים בלמים ואיזונים.
המפלגות החרדיות, למשל, הבהירו שבלי כניעה לדרישה זו – לא תהיה לבנימין נתניהו קואליציה. כך כתב מנהיג דגל התורה, משה גפני: "אנחנו לא נכנסים לממשלה בשביל תפקידים. אנחנו נכנסים כדי ליישם מדיניות. ובשביל ליישם את המדיניות צריך את פסקת ההתגברות". על איזו מדיניות הזקוקה ליישום הוא מדבר? ומדוע כדי ליישמה צריך את פסקת ההתגברות?
דוגמא לכך מהווה החשש החרדי באשר לחוק הגיוס. ממשלות ישראל מהשמאל, המרכז והימין היו כולן מוכנות לרמוס את ערך השוויון ולהפלות בין דם לדם כדי לקנות את קולות המפלגות החרדיות. אלא שבג"ץ "קלקל" את המשחק ושב ופסק כי החוקים שהכשירו השתמטות המונית של תלמידי הישיבות אינם חוקתיים. המפלגות החרדיות הבהירו כי מבחינתן תנאי בל יעבור הוא שאף תלמיד ישיבה לא יגויס בניגוד לרצונו. בעוד שלושה חודשים תסתיים הדחייה האחרונה שנתן בג"ץ ויגיע רגע האמת. למפלגות החרדיות ברור הפתרון הנדרש: לסרס את בית המשפט העליון ולהמיר את הכרעותיו בכיפוף ידיים פוליטי.
זו המדיניות שגפני וחבריו רוצים לאפשר באמצעות פסקת ההתגברות וכבילת ידיו של בג"ץ, וכך הם רוצים לעשות גם בקשר לשאר פרקי "המדיניות" שבית המשפט עלול לעצור: הרבה כסף, הרחבת איסורי השבת, מימון מלא לבתי ספר חרדיים בלי לימודי ליבה, נטרול חובת השוויון המגדרי, החמרת דרישות הגיור, הכותל, פגיעה בפלורליזם וכו'.
מדיניות זו נועדה לקרב את ישראל למודל של מדינת הלכה ולהרחיק אותה מהבטחת מגילת העצמאות לחופש דת ושוויון. אך יש לדעת: מדיניות זו והתמיכה של מפלגות הקואליציה נוגדת את רצונו הברור של רוב הציבור, כולל של מצביעי הליכוד. כך למשל חשף מדד הדת והמדינה 2022 של עמותת חדו"ש כי 75% מן הציבור היהודי הבוגר דורשים לגייס אברכים לשירות צבאי או אזרחי. בדומה לכך, 77% בדעה שיש לחייב את בתי הספר החרדיים בלימודי ליבה מלאים, ואלה שלא יצייתו לכך – יש לשלול מהם מימון או לקצצו באופן משמעותי.
הרב אורי רגב חדו"שיש המנסים לתאר את יוזמת ה"אתחול" של המערכת המשפטית כתגובה לירידת האמון הציבורי בה. אלא שטיעון זה הוא צבוע ומתחסד. אמת, במהלך השנים ירד האמון הציבורי בבית המשפט, בין השאר בגלל ההתקפות הארסיות של פוליטיקאים עליו. במדד הדת והמדינה 2022 השווינו ארבעה מוסדות ציבור (הכנסת, הממשלה, בית המשפט העליון והרבנות הראשית), ושאלנו במי מהם יש לציבור היהודי הבוגר "אמון גבוה". בעוד שבבית המשפט העליון יש ל-34% אמון גבוה, הרי בכנסת יש ל-8% בלבד.
במדד הדמוקרטיה בישראל נשאלה השאלה: "האם אתה מסכים או לא מסכים שבישראל צריכות להיות לאזרחים היהודים יותר זכויות מאשר לאזרחים הלא-יהודים?". 68.6% ממצביעי ש"ס ו-54% ממצביעי יהדות התורה השיבו בחיוב. אם מפלגות אלה ידרשו חקיקה ברוח זו – בג"ץ שלאחר פסקת התגברות לא יוכל עוד להמשיך לפעול כמגן ערכי הדמוקרטיה ושלטון החוק, ושום מדינה מערבית בעולם לא תמשיך לראות בישראל דמוקרטיה הראויה לשמה.
- הרב עו"ד אורי רגב הוא מנכ"ל עמותת חדו"ש – לחופש דת ושוויון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
