האינטרנט והרשתות החברתיות עלולים לשמש כנשק דיגיטלי הרסני ופוגעני, ופרשת רונן שיך - עובד עיריית חיפה לשעבר שנידון באפריל 2021 ל-50 חודשי מאסר - הוא דוגמה מובהקת לכך. שיך הורשע בניהול רשת קבוצות וערוצים בטלגרם שבהם הפיץ ללא הסכמה עשרות אלפי תמונות וסרטונים אינטימיים, לצד פרטים אישיים, של 187 נשים ונערות. בית המשפט הגדיר את הפגיעה ההמונית כחסרת תקדים בהיקפה, שכן התכנים הפוגעניים הופצו לקהל עצום של יותר מ-100 אלף משתמשים.
"הייתה לנו פרשייה אחת גדולה לפני זה, אבל מהרגע שנגענו בתיק הזה היה ברור שהוא הכי משמעותי", אומר עו"ד איתי גוהר, פרקליט במחלקת הסייבר של פרקליטות המדינה. גוהר, שניהל את התיק, מסביר כי לא מדובר רק בפרשה גדולה, אלא כזו ששינתה את האופן שבו המדינה מתייחסת לעבירות של הפצת תכנים אינטימיים ללא הסכמה.
"התיק הזה היה באמת שובר שיווין מבחינת הטיפול בתיקים של חוק סרטונים", הוא אומר. "ועדיין, לא היו מאז תיקים בנפחים כאלה. הוא ממש סימן את קו פרשת המים מבחינת האכיפה וההתנהלות הפלילית בתחום הזה".
רונן שיך בבית המשפט
(צילום: אביהו שפירא)
המפלצת החדשה
הדרך לתיק שיך החלה, לדברי עו"ד גוהר, בכלל בפרשה אחרת, נגד מנהלי קבוצות הפצה בטלגרם. אחד המנהלים, אורן עוזיאל, הגיע לפגישה בבית קפה עם נפגעת עבירה שבכלל טמנה לו מלוכדת יחד עם תוכנית "הצינור". כשהבין שהוא מצולם, הוא נמלט ונתפס לאחר מרדף והטלפון שלו הגיע לידי המשטרה. "קיבלנו טלפון שתפסו אותו ממש במקרה", מספר גוהר. "הוא לא ציפה לזה ולא יכול היה לשבש את הראיות. בתוך הטלפון שלו, אחרי חקר מעמיק, התגלו קבוצות של מנהלי ערוצים בטלגרם. מצאנו מספר מנהלים שמשתפים פעולה בהפצת תכנים מיניים ובהשגת תכנים חדשים והחלפתם, ממש כמו קלפי משחק".
הדימוי הזה, של תכנים אינטימיים שמועברים כמו קלפים בין אנשים, חוזר לאורך כל השיחה. לא מדובר רק בהפצה מקרית או רגעית, אלא בכלכלה חברתית אפלה של ביקוש, החלפה, שליטה והשפלה. "תביא לי את זאת, אני אביא לך את זאת", מתאר גוהר את דפוסי ההתנהלות שזוהו. תכנים של נשים הפכו למטבע עובר לסוחר בין משתמשים ומנהלים. אחרי שעוזיאל נעצר, אנשי האכיפה הבינו שהבעיה גדולה בהרבה. "סיימנו את הפרשייה שלו והגענו לסיטואציה שבה היינו במגה אירוע, הרבה יותר גדול ממה שהיה כשהתחלנו", אומר גוהר.
לדבריו, בזמן חקירת החשודים הראשונים החלו אנשי הפרקליטות והמשטרה לזהות קבוצה גדולה במיוחד של מפיצי תכנים אינטימיים, שלא הצליחו לחשוף את מי שעומד מאחוריה. בקבוצה הופיעו מסרים שהתריסו נגד המשטרה, טענו שהחוקרים לא באמת הצליחו לתפוס את המפיצים, והציגו תחושת חסינות.
"פתאום מקבוצה אחת שבה היו בה כ-30 אלף משתמשים, גילינו עוד כמעט 20 קבוצות", הוא מספר. "ממספר קבוצות קטנות צמחה פתאום רשת ענקית של קבוצות עם כמות עצומה של משתמשים. נגענו בתחום שהיה פרוץ, שלא טיפלו בו בשיטתיות לפני, ופתאום צמחה מפלצת חדשה שלא ידענו מי עומד מאחוריה".
"בינגו. הוא פתח את הטלפון"
בשלב הראשון ההנחה הייתה שמדובר בכמה "מנהלים". החקירה הסמויה נמשכה כמה חודשים, ובסיומה הגיעו החוקרים לכמה חשודים. אחד מהם סומן בתחילה כדמות המרכזית, אולם ביום המעצר התברר כי ההערכה הייתה שגויה. "כשמגיעים אליו מבינים שאין לו חלק בניהול הקבוצות", אומר גוהר. "למעשה, שיך שהצטייר בתחילת הדרך כדמות שולית בחקירה, היה זה שהוביל את החוקרים לסבור כי אותו בחור הוא האיש המרכזי בפרשה. לבחור אמנם היה לו קשר לשיך, אבל לא היה לו קשר לפרסום של הנפגעות".
שיך עצמו נעצר בעיריית חיפה, כשאז עוד לא ידעו החוקרים עד כמה הוא מעורב בפרשה. "הוא היה באמצע שיחת טלפון עם תושב, ובמקביל התעסק בטלפון הנייד במשהו שהיה נראה רלוונטי לתיק", מספר גוהר. "תפסו לו את הטלפון והמשיכו איתו לחיפוש בבית". בבית, לדבריו, נמצאו מחשב עם פאנל שליטה בטלגרם, כמה מכשירי טלפון ומספר גדול של כרטיסי סים. בהמשך אותרו במחשב שלו גם עשרות חשבונות ברשתות חברתיות וחשבונות אימייל.
הפער בין הדמות שנראתה לחוקרים לבין העוצמה של הרשת שהופעלה היה דרמטי.
"הבן אדם נראה הכי לא מתאים לטייפ קאסט של המפעילים של הקבוצות שפעלו בצורה מאוד אגרסיבית ועם ביטחון עצמי מופרז", אומר גוהר. "הוא היה רגוע ולא מתלהם".
אבל מאחורי אותה חזות תמימה לכאורה, לפי כתב האישום וגזר הדין, פעלה רשת עצומה. בגזר הדין צוין כי שיך פעל באופן שיטתי ומתוכנן, השתמש בכרטיסי סים שלא ניתן לאתרם, וגם במטבע דיגיטלי ובכלים נוספים להסוואת פעילותו.
בהתחלה, שיך הכחיש הכל. "הוא אמר שאין לו מושג למה באנו אליו", מספר גוהר. "טען בחקירה שגם אם מוסיפים אותו לקבוצה כזאת, הוא יוצא. שאין לו שום קשר לאירוע, הכול טעות. הוא מאוד מאוד היתמם".
אז נתקלו החוקרים בקושי המרכזי: הם לא הצליחו לחדור לטלפון העיקרי של שיך, זה ששימש אותו לניהול הפעילות. כאן, לדבריו, נכנסה לתמונה עבודת חקירה חריגה של המשטרה. חוקר מהיחידה בנה אסטרטגיה לניחוש הסיסמה, יצר לעצמו רשימות של צירופים אפשריים והזין אותם אחד אחרי השני. אחרי ארבעה או חמישה ימי מעצר הגיע הרגע ששינה את התיק. "בינגו, הוא פתח את הטלפון", מספר גוהר. "וזה הטלפון העיקרי שדרכו אנחנו יכולים להגיע ולשלוט בכל הקבוצות".
כעת נחשפו המשטרה והפרקליטות אל חלקו הגדול של שיך באירועים. לדברי הפרקליט, "עד אותו רגע היה חשש אמיתי שלא נוכל לייחס לו את הכול, ושניאלץ לייחס לו אחריות בשותפות עם גורם שאנחנו לא הצלחנו לזהות". המשמעות לא הייתה רק ראייתית: גם אחרי ששיך נעצר, הסרטונים האינטימיים עדיין היו באוויר, ולכל מי שרצה הייתה יכולה להיות גישה אליהם. "אפשר לתפוס את המפרסם, אבל התוכן הרי עדיין קיים בקבוצות", מסביר גוהר. "זה מאוד פוגע בנפגעת בקצה, שהתכנים שלה עדיין נמצאים שם".
אחרי פתיחת הטלפון, באישור הפרקליטות, המשטרה מחקה את התכנים, סגרה את הקבוצות ותפסה את החומרים.
הסרטון הופץ ביום החתונה
היקף התפוצה היה כמעט בלתי נתפס; לפי גוהר, גם אם בכתב האישום ובגזר הדין דובר על יותר מ-100 אלף משתמשים, בפועל כל מי שרצה יכול היה להיכנס ולצפות. "התפוצה עצמה הייתה מטורפת", הוא אומר. "אין נפגעת שהופצה בתיק של שיך שלא אומרת שזה היה גל ההטרדות הכי משמעותי שהיא חוותה".
בנקודה הזאת גוהר מבקש להזכיר שהפגיעה אינה רק מצד המפיץ - אלא גם מצד הקהל. "בסופו של יום, נכון, רונן הפיץ, אבל הייתה דרישה", הוא אומר. "היו המון אנשים שלא רק שצפו בתכנים, הם גם הרשו לעצמם להירשם ולעשות עוקב לקבוצות שלו". זו אחת הנקודות הכואבות בסיפור: הפגיעה לא הסתיימה בפרסום עצמו. היא נמשכה בהודעות לנפגעות, בפניות מטרידות, בתחושת המעקב, ובידיעה שאנשים זרים ראו, שמרו, העבירו ודיברו.
השופט שלמה בנג'ו תיאר זאת במילים חריפות במיוחד בגזר הדין. "יובהר כי לא הייתה בין הנאשם לבין קורבנות העבירה היכרות מוקדמת, והוא לא ביקש או קיבל את הסכמתן - לא במפורש ולא מכללא", כתב. "הוא הפגין אפאתיות מוחלטת לנזק שייגרם לאותן נשים, וראה בהן אובייקט מיני לצרכיו. מעשיו של הנאשם גרמו להן נזק עצום, ודומה כי מילים לא תצלחנה לתאר את הנזק הזה. הן נחשפו במערומיהן ב'כיכר' הווירטואלית ברשתות החברתיות הומות אדם, לקהל משתמשים של למעלה ממאה אלף אדם. הן בוזו, הושפלו והוחפצו לכל משתמש. פרטיהן האישיים פורסמו ברשתות החברתיות. כבודן כנשים וכאדם נרמס עד דק".
אחת הנפגעות, כפי שתואר בגזר הדין, דיווחה על קושי תפקודי כה משמעותי עד שעברה ניתוח פלסטי לשינוי תווי פניה, כדי שלא יזהו אותה ברחוב. גוהר זוכר היטב את הסיפור הזה. "היא לא הצליחה לשאת את האופן שבו נראתה ואת זה שהצילום שלה הופץ", הוא מספר. "זה היה ניתוח משמעותי, עם החלמה ארוכה, אבל היא הייתה מוכנה לו בשביל שלא יזהו אותה אחרי ההפצה הזו".
נפגעת אחרת, לדבריו, גילתה שהתוכן שלה הופץ ביום חתונתה. "שלחו הודעה לבני המשפחה שלה", הוא אומר. נפגעת אחרת, לדבריו, הופצה בסרטון אינטימי שצולם לפני נישואיה, אך הופץ לאחר שכבר התחתנה והיו לה ילדים. "הקשר הזוגי שלה לא שרד את הטלטלה בהפצה, והיא התגרשה", הוא מספר. לדבריו, היו גם נפגעות שפיתחו חרדות קשות, עד כדי תלישת גבות ושיער באופן אובססיבי.
הטענה המקוממת של ההגנה
הנשים שנפגעו העדיפו להשאיר את זה מאחוריהן ולא להתראיין, אבל אחת מהן הסכימה להגיד, שנים לאחר ששיך נשלח לכלא: "מאז שהתמונות הופצו הרגשתי שאין לי שליטה על החיים שלי. כל יציאה מהבית מלווה בפחד שמישהו יזהה אותי, בכל דייט שאני יוצאת אני חוששת שהוא ראה את התמונות. אני לא יודעת מי ראה, מי שמר ומי יעביר את זה שוב. איבדתי אמון באנשים, התרחקתי מהרשתות החברתיות, וכל הודעה חדשה בטלפון יכולה להחזיר אותי לרגע שבו הכול קרס".
גלריה
"כבר לא נמצאים באזור שבו החוקים של שדה הקרב לא ברורים". קבוצת טלגרם שתפסה בעבר המשטרה
(צילום: דוברות המשטרה)
גוהר אומר כי מאתגר להסביר לציבור את עומק הנזק כשמדובר במקרים של הפצת תכנים אינטימיים ברשתות. "כל נפגעת היא עולם ומלואו והיא נפגעת באופן שונה. יש נפגעת שתתכנס או תברח, יש נפגעת שתחפש לתקוף בחזרה ואז להגיש הליכים אזרחיים ולעמוד על הזכויות שלה. אצל כל אחת זה מנגנון אחר".
לדבריו, בתיק שיך הוגשו תצהירים של נפגעות רבות, שסיפרו לבית המשפט כיצד נראית הפגיעה מהעיניים שלהן. "היה לזה אפקט מאוד משמעותי על בית המשפט", הוא אומר.
גם בגזר הדין הודגש כי לא מדובר בנזק חד פעמי. בית המשפט כתב כי נפגעות דיווחו על קשיים נפשיים, בידוד חברתי, קושי להשתלב במסגרות, איבוד אמון בזולת ועוד. השופט בנג'ו קבע כי " לא ניתן לאמוד את תחושות הבושה, העלבון והביזוי הרב שנלוו לפרסום הנרחב".
אחת הטענות הקשות שהעלתה ההגנה הייתה טענת "אשם תורם" מצד הנפגעות, משום שהתמונות צולמו מלכתחילה או הועברו בעבר לאחרים. גוהר אומר כי לא נהג לשתף את הנפגעות בכל מה שנאמר באולם. "אני חושב שאם הן היו שומעות דברים שנאמרו שם, זה היה גורם להן להרגיש מאוד לא נעים", הוא אומר.
"גם כך הרבה מהנפגעות סוחבות על עצמן סוג של בושה על זה שהן נתנו אמון במישהו שבדיעבד לא היו צריכות לתת בו אמון", מסביר גוהר. "קולות שמאשימים אותן, או אומרים ש 'נתת הסכמה לאחד אז את מותרת לכול' - אלה קולות שאין להם מקום. אין אשם תורם בפלילים, וגם ברמה הערכית-מוסרית זו טענה שחבל שהיא נטענת. בסופו של יום זה לא ששיך בירר איתן הסכמה, שאל או יצר מנגנון טוב להסרת התכנים מהרגע שהוא הפיץ אותם. הוא התחבא מאחורי בוטים, מאחורי פאנלים של שליטה, מאחורי המון מאפיינים טכנולוגיים בשביל שלא יגיעו אליו. וכל זה בגלל שהוא ידע שהוא עושה משהו לא חוקי".
גם בית המשפט דחה את הטענה הזו באופן חד. בגזר הדין נכתב כי העובדה שקורבנות העבירה הצטלמו כפי שהצטלמו אינה גורעת מחומרת מעשיו של שיך, וכי הן "הקורבנות ולא המקרבנות".
התקדים והמסר למפיצים
התיק הזה היה תקדימי גם בשאלת המעצר. בתחילת הדרך, מספר גוהר, לא היה מובן מאליו שעבירות לפי חוק הסרטונים מצדיקות מעצר עד תום ההליכים. "אצל רונן זה היה המרכז", הוא אומר. "ביקשנו מעצר עד תום ההליכים בגלל הסיכון שהוא יפיץ תוכן מחדש ברשת. אי אפשר לפקח עליו בגלל המסוכנות והרמה הטכנולוגית שלו".
העונש היה קל יחסית, אך החשיבות הייתה התקדים. רונן שיך בדיון בבית המשפט
(צילום: גיל נחושתן)
לאחר שבית משפט השלום הורה לשחררו לחלופת מעצר, הפרקליטות ערערה. בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את עמדתה, בהחלטה שגוהר מגדיר כהחלטה הראשונה ששינתה את התפיסה ביחס למסוכנות בעבירה הזו.
בסופו של ההליך ביקשה הפרקליטות להטיל על שיך שש שנות מאסר, לצד פיצוי לנפגעות וקנס. בית המשפט גזר עליו 50 חודשי מאסר בפועל, ומאז הוא כבר שוחרר. גוהר מסביר כי הפרקליטות ביקשה עונש גבוה יותר בזמן אמת, אך בכל זאת לא ערערה, מכיוון שבזמנו זה היה העונש הכי חמור שניתן על עבירה כזאת. "בהתאם לפסיקה הנוהגת ובהתאם לעיקרון שמעלים ענישה באופן מדורג, וגם מכיוון שהעונש היה תקדימי בזמנו", הוא אומר.
החשיבות, לדבריו, הייתה רחבה יותר מהמספר המדויק של חודשי המאסר. "ב-2019 כשהגענו לאירוע הזה לא היו מספיק החלטות מנומקות שידעו לתת הכוונה משפטית- מה זו דרישת הזיהוי בחוק, מה זה תוכן שמתמקד במיניות, מה זו הסכמה, מה זה לא הסכמה", הוא אומר. "בשביל להתחיל ולהפיח חיים באיסור פלילי, אתה צריך לייצר גם את הפרשנות המשפטית שלו. וזה מה שהיה לנו חשוב לעשות".
היום, הוא אומר, התשתית כבר קיימת. "אנחנו כבר לא נמצאים באזור שבו החוקים של שדה הקרב לא ברורים", הוא מסכם. "בעקבות התיק של רונן שיך נוצרו התשתית וההנמקות. מאז הצטיידנו בהמון כלים והיום אנחנו יכולים להתמודד עם התופעה הרבה יותר טוב".
אבל לצד תחושת ההישג המקצועי, גוהר לא מציג תמונה ורודה. הוא יודע שגם כשנאשם נכנס לכלא, התכנים עלולים לחזור ולהופיע. "אלה השיחות הכי קשות", הוא אומר. "לבוא אל נפגעת ולהגיד לה שעשינו צדק, אבל בסוף היא תצטרך להמשיך להתמודד עם השלכות המעשים של המפיץ. להסביר לה שכנראה יהיו לה עוד גלי הפצות, חלקם קטנים, חלקם גדולים, ושהיא לא יכולה לצפות שזה יפסיק לחלוטין, כי קשה מאוד להפסיק את זה".
ועדיין, הוא מספר שיש גם רגעים אחרים. נפגעות שאחרי שנים מצליחות לומר שהדבר כבר מאחוריהן, שהן אינן מרגישות שהפרסום עוד מנהל את חייהן. "זה מדהים", הוא אומר. "כי זו המטרה. לתת להן את האמון בחזרה ולאפשר להן לחזור לחיים תקינים".
המסר שלו למפיצים חד וברור: אפשר לאתר אותם, והעונש משמעותי. אבל המסר שלו אינו מופנה רק אליהם. "לצרכנים, אל תייצרו ביקוש לתוכן כזה", הוא אומר. "לגבי המפיצים, העונש הוא חמור ואנחנו לא מתפשרים בעבירה הזאת. ולגבי נשים ונערות, תיזהרו לפני שאתן מעבירות תכנים אינטימיים גם לאנשים שאתן סומכות עליהם, כי בעתיד דברים עשויים להשתנות".
