בבוקרו של ה-16 באוגוסט 1966, בשעה שמונה בדיוק, נחת בשדה התעופה הצבאי בחצור מטוס קרב זר. לא היה זה מטוס ידידותי בביקור שגרתי. על הכנפיים התנוסס סמל חיל האוויר העיראקי, ובקוקפיט שלו ישב טייס בן שלושים שנחת מרצונו החופשי בשטח האויב. תוך דקות התבררה משמעות האירוע: מדינת ישראל הניחה את ידה על מטוס המיג 21 - מטוס הקרב הסובייטי המסווג והמתקדם ביותר של אותם ימים, כלי נשק שממשלות המערב כולן חלמו להניח עליו יד.
עיתונות חופרת
פרק 37 - השבוע עם המיג 21 שהמוסד גנב מעירק
44:56
מאחורי הנחיתה הדרמטית הזאת עמדו כמעט שלוש שנים של פעולה מודיעינית מהמורכבות שידעה מדינת ישראל, מבצע שקיבל את השם "יהלום", ובשמו האחר - "הציפור הכחולה".
מטוס שאיש לא הכיר
הסיפור מתחיל לא בבגדד, אלא במוסקבה. במחצית השנייה של שנת 1962 הגיע לידיעת ישראל מידע מטריד: ברית המועצות החלה לספק למדינות ערב השכנות מטוסי מיג 21 - דור חדש של מטוסי יירוט, מהיר ומשוכלל, שהיכולות האמיתיות שלו לא היו ידועות לא לחיל האוויר הישראלי ולא לאף אחת מבעלות הברית שלה, כולל מדינות נאט"ו.
מי שמבין את גודל האיום הוא מפקד חיל האוויר האלוף עזר ויצמן, שבאפריל 1965 נפגש עם ראש המוסד מאיר עמית, מסביר לו שחיל האוויר חייב לדעת הכל על המיג 21 שבידי מדינות ערב ומבקש ממנו בקשה בלתי נתפסת: להשיג לחיל האוויר מטוס מיג 21 כדי שיוכלו להכיר אותו לעומק.
עיתונות חופרת פרק 37
הטייס שהעדה שלו חסמה אותו
למרות שעל הנייר היה מדובר במשימה דמיונית ובלתי אפשרית, במוסד מחליטים את הכפפה. הפתרון לא הגיע מריגול טכנולוגי או מפריצה לבסיס צבאי, אלא מדבר הרבה יותר אנושי: תסכול. המוסד החזיק כבר משנות ה-50 סייען יהודי שחי בעיראק והחזיק בקשרים הדוקים בחוגי השלטון והצבא. דרכו הם הצליחו לאתר את מוניר רדפא, מפקד כוח אווירי במוצול שבצפון עיראק - טייס מוערך ומוכשר, שהעליה שלו בסולם הדרגות נעצרה כשהגיע לדרגת קפטן (המקבילה לסרן). הסיבה לא הייתה מקצועית: רדפא היה נוצרי, בן מיעוט דתי בעיראק, ובשל כך נחסם מקידום למרות כישוריו.
התסכול הזה, יחד עם שאיפתו להגר למערב, הפכו אותו למועמד האידיאלי. אנשי מוסד יצרו איתו קשר בזהירות רבה. חלק מההכנות למבצע התרחש הרחק מהמזרח התיכון - בבית קפה ברומא, בינואר 1966. במפגש בין אנשי המוסד, רדפא ואיש חיל אוויר שהושאל למוסד למשימה. סביב שולחן קפה איטלקי סוכמו הפרטים האחרונים של אחת מפעולות הריגול הנועזות בתולדות ישראל.
עזר ויצמן. דרש להשיג מיג 21
(צילום: שאול גולן)
בשלב מסוים אף הובא רדפא לביקור חשאי בישראל למשך 24 שעות, שם נפגש עם ראש ענף המודיעין של חיל האוויר כדי להתכונן לשלב המסובך ביותר: זיהוי מדויק של שדה הנחיתה בישראל, כזה שיאפשר לו לנחות בבטחה מבלי לטעות ולנחות, חלילה, בבסיס אויב.
אחד האתגרים המבצעים שעמדו בפני אנשי המוסד היה הצורך למצוא דרך להעביר לרדפא הודעה שכל הפרטים סגורים והוא יכול לצאת לדרך. הסיכון בהעברת הודעה ישירה לאדם הנמצא בלב עיראק היה גדול מדי. הפתרון היה שידור רדיו גלוי. השיר "מרחבתין מרחבתין" נבחר ככלי ההעברה. השמעתו בתחנת קול ישראל בערבית הייתה האות המוסכם. כששמע רדפא את השיר מתנגן, ידע שהגיע הרגע.
הבריחה: ניווט מדויק ועצבי ברזל
ב-16 באוגוסט 1966 עלה מוניר רדפא על מטוסו והמריא מבסיסו - אך לא לכיוון המשימה הרגילה. הוא פנה מערבה, צלח כמעט אלפיים קילומטרים באוויר, במסלול שדרש ניווט מדוייק ועצבי ברזל. סמוך לגבול ישראל-ירדן איתרו אותו שני מטוסי מיראז' של חיל האוויר הישראלי, שיירטו אותו וליוו אותו לכיוון מערב. רדפא סימן לטייסים הישראלים את כוונתו לנחות בישראל, והם הובילו אותו בבטחה לבסיס חצור.
מאיר עמית. מההישגים הבולטים בתקופת כהונתו
(צילום: דוד רובינגר)
למחרת הנחיתה, דווח בתקשורת על "מטוס מיג 21 של חיל האוויר העיראקי" שנחת "אתמול בשמונה בבוקר באחד מבסיסי חיל האוויר בישראל", כשטייסו "נמצא עתה בחקירה" - בלי לחשוף כמובן את מלוא הרקע המבצעי שמאחורי הסיפור.
מיד עם נחיתת המטוס בחצור, החל חיל האוויר הישראלי לבחון אותו לעומק. הרצון היה עז: להבין סוף סוף מה בדיוק המיג 21 מסוגל לעשות. הטייסים הישראלים המריאו ונחתו בו שוב ושוב, בחנו את ביצועיו, מגבלותיו ויתרונותיו - עד שצמיגי הגלגלים פשוט נשחקו לגמרי והמטוס קורקע.
אך הנזק לצמיגים היה זניח לעומת הרווח המודיעיני. המידע שנאסף מחקירת המטוס תרם תרומה עצומה להבנת המיג 21 - ידע שהועבר גם לבעלות בריתה של ישראל, ובראשן ארצות הברית, שקיבלה הצצה נדירה למטוס שהיווה עד אז חידה עבור המערב.
המורשת
מבצע יהלום, שזכה גם לכינוי "הציפור הכחולה", נחשב עד היום לאחד ההישגים הבולטים בתקופת כהונתו של מאיר עמית כראש המוסד. הוא לא היה תוצר של פריצה טכנולוגית, אלא של הבנה אנושית עמוקה - זיהוי נקודת התסכול של אדם אחד, וטיפוח בסבלנות ובזהירות של יחסי אמון שנמשכו קרוב לשלוש שנים. עשרות אנשי מוסד, מודיעין וחיל אוויר היו מעורבים במבצע, שהתוצאה שלו חרגה הרבה מעבר להשגת מטוס בודד - היא חיזקה משמעותית את מעמדו הבינלאומי של המוסד כאחד משירותי המודיעין המתוחכמים בעולם.
מוניר רדפא עצמו, שהחליף את חייו הקודמים בעיראק בחיים חדשים תחת זהות אחרת, הפך לדמות אגדית בתולדות המודיעין הישראלי - טייס שהעדה שלו מנעה ממנו קידום בצבא אחד, ופתחה בפניו דלת לפרק חדש לגמרי בחייו.
