מאות אלפי ישראלים מזרע ישראל יודעים שאם חלילה היו מתים במתקפה איראנית, הם עלולים היו להיקבר מחוץ לגדר כמו זרים גמורים שמורחקים ממעגל הזיכרון וההנצחה הלאומיים. כן, זוהי המציאות האבסורדית בישראל 2025 - המדינה שעלית אליה ובחרת להיות שותף לגורלה, לתרומה ולהגנה עליה, ברגעים הקשים ביותר תתכחש לזיקה שלך אליה, גם אם אתה או את בני זוג, בנים או נכדים ליהודים. וכל זה למרות שהפתרון ההלכתי למנוע את העוול הזה כבר קיים וזוכה לתמיכה ציבורית רחבה. הצעת חוק בנושא הוגשה במושב הכנסת הקודם על ידי חה"כ משה סעדה וממתינה לקידום.
בישראל של היום המוות עדיין מחולק לדרגות - יש נפגעי פעולות איבה מדרגה ראשונה שנקברים בחלקה היהודית ויש נפגעי פעולות איבה שנקברים מחוץ לגדר ואם לא נפעל כעת בדחיפות אנו עלולים לחזור על אותם מקרים כואבים שפגשנו ב-7 באוקטובר:
אלינה פלחטי ז"ל עלתה לישראל כילדה, גדלה בבית שאן, יצאה לחגוג במסיבת הטבע ברעים ונרצחה באכזריות בגיל 21. שלושה שבועות חיפשו אותה, עד שגופתה נמצאה. אבל כיוון שהחלה תהליך גיור ולא השלימה אותו, היא נחשבה רק מ"זרע ישראל" אבל לא יהודיה לפי ההלכה, הלכך היא נקברה ב"חלקת הספקות" - החלקה המיועדת למי שאינם יהודים לפי ההלכה, מופרדת מבית העלמין היהודי בגדר מתכת וחומת בטון. לאחר מאבק ציבורי הוחלט להנמיך את הגדר החוצצת בין החלקות - אבל גדר עדיין ניצבת ביניהן, מזכירה לכולם שיש הבדל בין דם לדם.
אולגה, אמה של אלינה, ביטאה את הכאב הכפול הזה: "אחרי כל מה שעברה, הגיע לאלינה להיקבר כיהודייה. היא לא נהרגה בתאונת דרכים, היא נרצחה במלחמה. לא חשבתי לרגע שישימו אותה מחוץ לגדר". ועם הפחד הזה חיים עכשיו חצי מיליון ישראלים, פחד כפול, האחד משותף כולנו - הפחד מהטילים שלא מבדילים בינינו, השני ממדיניות הקבורה בישראל שכן מבדילה בינינו.
הקבר של החייל שאינו יהודי לפי ההלכה נחפר נמוך ב-20 סנטימטר ומוקפות לו דפנות פנימיות, וכך מתקיימת הדרישה ההלכתית להפרדה בקבורה אך כלפי חוץ שורת הקברים נראית זהה לחלוטין. אין גדר, אין הפרדה נראית לעין, אין תיוג משפיל
האירוניה הכואבת היא שהפתרון כבר קיים, ואף זוכה להכרה הלכתית רחבה - לאחר מאבק ציבורי ארוך, הושג הסדר בצה"ל שמאפשר קבורה משותפת לכל החיילים, יהודים על פי ההלכה וזרע ישראל. הקבר של החייל שאינו יהודי לפי ההלכה נחפר נמוך ב-20 סנטימטר ומוקפות לו דפנות פנימיות, וכך מתקיימת הדרישה ההלכתית להפרדה בקבורה אך כלפי חוץ שורת הקברים נראית זהה לחלוטין. אין גדר, אין הפרדה נראית לעין, אין תיוג משפיל. פוסקי הלכה מובילים נתנו לכך את הסכמתם, והחברה הישראלית קיבלה זאת בהבנה.
מדוע, אם כך, הפתרון ההלכתי שמתאים לחיילים הנופלים אינו מתאים לנפגעי פעולות איבה? מדוע ההיגיון ההלכתי שמקובל על הרבנות הצבאית נדחה על הסף על ידי הרבנות הראשית בנוגע לקבורה אזרחית?
"הנהרגים בגלל היהדות יש לקוברם עם שאר היהודים הנקברים הרגילים, ובמידת האפשר יש לתקן את הדבר, ועל כל פנים כך יש לנהוג בעתיד" כך כתב הרב אמסלם, ואיתו הרב אליהו אברז'ל דיין בבית הדין הרבני הגדול והרב אליעזר מלמד מגדולי הפוסקים בדורנו - גישה שגם זוכה לתמיכה ציבורית רחבה כפי שעלה מתוצאות סקר שערכנו בלובי המיליון - כ-70% מהציבור היהודי תומך בקבורה שוויונית לנפגעי פעולות איבה.
יש פתרון
הפתרון ההלכתי קיים, התקדים של הקבורה הצבאית קיים, יש תמיכה ציבורית רחבה ואפילו הצעת חוק שהגשנו בנושא במושב הקודם של הכנסת על ידי חה״כ סעדה מהליכוד, הצעת חוק שמבקשת להחיל את המודל הצבאי על קבורת נפגעי פעולות איבה, אבל הצעה זו ממתינה לשלבי החקיקה הבאים ועד שאלה יבואו משפחות נוספות מנפגעי פעולות איבה עלולות לחוות את הפגיעה הקשה.
אלקס ריףצילום: טל שחראני כותבת את הדברים האלה כעת מתוך תחושת דחיפות,דווקא מתוך תחושת האחדות ששוררת שוב בחברה הישראלית, בין קואליציה לאופוזיציה, בין העורף לחזית, וקוראת לעגן את האחדות הזו של הגורל היהודי המשותף גם בקבורה ובהנצחה של אלו שמשלמים את המחיר היקר והנורא מכל של המלחמה המוצדקת שאנו נלחמים כעת על הבית של כולנו - עכשיו, יותר מתמיד עלינו לקדם את הצעת החוק ולהחיל את המודל הצבאי על קבורה אזרחית, כי מי שנרצח כיהודי, זכאי להיקבר כיהודי.
אלקס ריף היא מנכ"לית עמותת "לובי המיליון", המקדמת זכויות של ישראלים יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר
