בואו נדבר על מה שאסור. על מה שכולם יודעים אבל הס מלהזכיר. על הסיבה האמיתית לבעיות באזור שלנו - הבעיה התרבותית בחלק נרחב מהעולם הערבי.
מפלטו של הפחדן, זה שחושש להביט במראה, הוא טיעון הגזענות. הכי קל לזעוק על גזענות והסתה במקום להסתכל באומץ במראה. כמובן, רוב הערבים שומרי חוק, אבל במקרה הזה הרוב לא קובע. די בטיפת צבע כדי לצבוע את כל המים בכוס, כמו שמספיק שמתוך כל האחים רק אחד ירצח את אחותו בגלל "כבוד המשפחה" והשאר יעמדו מנגד, כדי לצבוע את כולם. מספיק שרק שתי חמולות יירו זו על זו לאור היום ברהט, בלא חשש למעמדן בעיר, כדי לצבוע את השאר.
אי־אפשר להאשים את כולם כל הזמן בלי לקחת טיפת אחריות - קחו אחריות על עצמכם ועל החינוך שאתם נותנים לילדים שלכם. במגזר יש נשק בכמויות שלא מביישות צבא מודרני. "למה המשטרה לא אוספת אותו?" זועקים ראשי הציבור הערבי. את השאלה האמיתית הם פוחדים לשאול: למה הציבור שלהם משתוקק להחזיק כמויות כאלה של נשק? הבעיה העיקרית היא לא המשטרה, אלא האובססיה להחזיק בנשק והקלות שמשתמשים בו.
אי־אפשר להתחבא מאחורי תירוצים סוציו־אקונומיים. גם בני־ברק ובית־שמש ומקומות רבים אחרים מדורגים במקום נמוך במדדים הכלכליים, אבל לא יורים שם ברחובות. רמת האלימות והפשיעה במגזר גבוהה בהרבה מחלקו באוכלוסייה. למדינה יש מחויבות להשליט סדר, אבל המחויבות הראשונה היא שלכם. אי־אפשר לצפצף על החוק, ובאותו זמן ליילל שאין חוק.
דברים יפים רבים יש בחברה הערבית, ולמרבה הצער הם נעלמים בצל סופת האלימות שמתחוללת תדיר. הבעיה איננה ייחודית לישראל, פה המצב עוד הרבה יותר טוב מאשר במדינות האזור. העולם הערבי חייב לעצמו חשבון נפש - הרי בישראל ובעוד מדינות מפותחות ונורמליות, ערבים מגיעים להישגים יוצאים מהכלל. אז למה המדינות הערביות נראות כמו שהן נראות? תראו כמה עולים חדשים באים לישראל, ומי מהגר לאיזו ממדינות ערב? אף אחד. להפך, מיליוני ערבים מהגרים לאירופה, אל המערב השנוא. שמעתם על פליט אוקראיני אחד שמבקש להגר למדינה ערבית? למה אין אף מדינה ערבית דמוקרטית? למה השחיתות והנחשלות? גם בזה אשמים היהודים? למה להאשים את כל העולם ולא לקחת גרם אחד של אחריות?
אבירי התקינות הפוליטית - אתם באמת חושבים שאתם עושים טוב למישהו כשאתם נמנעים מלקרוא לבעיה בשמה? יש בעיה, ואין אפשרות לשיפור והתקדמות בלי תחקיר אמת. המצב הנוכחי אינו גזרת גורל, יש גם דרך אחרת, הרבה יותר טובה. דרך של חינוך ודוגמה אישית. חינוך לסובלנות דתית, מגדרית ומינית. חינוך לכבוד ולדרך ארץ גם למי שחושב אחרת ממך. חינוך לדמוקרטיה ולפתרון סכסוכים בהידברות ולא באלימות - זאת הדרך שבה הולכים העמים המצליחים ביותר בעולם. ולמה שהאומה הערבית לא תצעד גם היא בדרך הזאת? שקר בנפשם יעשו הערבים, אם יברחו אל טענות הגזענות והקיפוח, או אם יטילו כרגיל את כל האשם על מישהו אחר. למדינה יש אחריות, אבל האחריות היא בראש ובראשונה שלכם. אף אחד לא יכול לעזור למי שלא מוכן לעזור לעצמו.