חד'יפה אלכחלות היה מחבל מתועב. אחד מיני עשרות אלפים ברצועה שהקדיש את חייו לרצח יהודים. מאלו שנושמים, אוכלים, וחיים את משנת חמאס. על פניו, עוד איסלמיסט רדיקלי עם מקום שמור בנווה גהינום, שכונת השטן. אבל אלכחלות לא היה עוד מחבל. הוא היה קצת מעבר. נאומים מלאי תוכן, אינספור הופעות תקשורתיות, ומסתורין זהותי ממגנט – הניבו לו פופולאריות עצומה. כזו שחצתה את הרחוב הפלסטיני והגיעה לבתים רבים בעולם הערבי. ואכן, בחלוף הזמן אלכחלות כבר לא היה רק הטרוריסט מג'באליה. הוא היה לאייקון "אבו עוביידה" המוכר לכולנו.
ל"אבו עוביידה" ימונה מחליף. ארגון טרור שמנהל מאמץ תודעתי כל כך מחושב – לא יכול להרשות לעצמו אחרת. ועדיין, חיסול "אבו עוביידה" הנוכחי מהווה נזק משמעותי לחמאס, גדול משנדמה. לא רק משום שמדובר בגורם מרכזי במנוע התעמולה שלו בשגרה. מבחינה פנים-ארגונית מדובר בדמות מיתית של ממש. האהדה אליו דמתה לעיתים לסגידה, ומותו, סביר להניח, יוביל למכה מוראלית מבחינת חוליות-שטח רבות. גם את היבטי הזיכרון הארגוני יש לקחת בחשבון. ל"דובר" כה מנוסה יש ידע וניסיון שילכו איתו לקבר, באופן שיקשה על כניסת מחליף לנעליו. ועל התרומה לתחושת החדירות החמאסית כמובן שאין צורך להכביר במילים. אבל אם יש היבט שתורם במיוחד לצרה החמאסית, הרי שמדובר בתזמון החיסול, ערב מרכבות גדעון ב'.
התמרון הצה"לי אמנם טרם החל, אבל אחת המערכות התודעתיות המשמעותיות מאז 7.10 כבר כאן. היא לא נוגעת לקהילה הבינלאומית, למרות שהעצרת הכללית מעבר לפינה. גם הציבור הישראלי אינו מושאה המרכזי, על אף הפילוג ביחס לשלב הבא במערכה. קהל-היעד שלה הוא אחר: הציבור העזתי, זה שדובר את שפת אימו של אבו עוביידה. והסיבה לכך ברורה.
מבחינת ישראל, תנאי-סף לתמרון צבאי אפקטיבי הוא חיכוך מינימאלי עם האוכלוסייה המקומית. מצד חמאס, דרישה הכרחית ללוחמת גרילה יעילה היא היטמעות באותה אוכלוסייה ממש. לכן מקיימים דובר צה"ל, מתפ"ש, וגופים נוספים, מאמץ אמיתי לעידוד פינוי מהעיר כבר עכשיו. כרגע זה קורה בכמויות קטנות יחסית, ועל בסיס וולנטרי. בהמשך, עם הכרזת הפינוי הרשמית ונהמות הטנקים – המסות תגדלנה. מהצד השני, חמאס פועל בכיוון ההפוך, במקלות ובגזרים. הוא מאיים, פוגע ומבהיר בכוח הזרוע שדין כל נוטש – מיתה. במקביל, הוא מאפשר שחרור סרטוני "שגרה" בצפון הרצועה. של מסעדות, בתי קפה, גלידריות. הסרטונים הללו, שצצים לאחרונה יותר ויותר, אינם מקריים. לא מדובר בהכרח ברשלנות הסברתית. חמאס משלם באשראי שקיבל בקמפיין הרעב השקרי, כדי לקנות מזומן תודעתי מול העזתי הממוצע.
גדי עזרא צילום: אביגיל עוזימותו של אבו עוביידה בנקודת הזמן הנוכחית יקשה מאד על ניהול כל אותם מאמצים. במקום להשקיע בקמפיין השארת האוכלוסייה בעזה, הזרוע הצבאית תידרש כעת לבניין כוח ולחפיפות תפקיד. כל אלו מתרחשים רגע לפני מימושו האפשרי של איום כיבוש העיר. במובן הזה, בזמן שמשפחות בעזה מתלבטות אם להישאר או לתפוס מקום טוב לאוהל לפני שאתרי הפינוי יגדשו, כל החלשה של מנגנון התעמולה החמאסי תקל על קידום הפעולה הצה"לית. חיסול דובר הזרוע הצבאית, לכן, אינו רק הכרח תודעתי. הוא תורם באופן ישיר לתמרון הקרקעי.
