ארבע שנים היא שמרה על קשר השתיקה בפרשת רצח אסף שטיירמן שהסעירה מדינה שלמה, וייתכן שגם הייתה ממשיכה לשתוק אילולא אדם אחר היה מספק לחוקרים את פריצת הדרך שהובילה לפענוח הרצח המזוויע שאירע ב-1996. ליהי דרנל, שמוכרת יותר בשמה המקורי ליהי גלוזמן וחמקה ממאסר אחרי שהעידה נגד חבריה הרוצחים רעי חורב וסיגלית חיימוביץ', חיה כיום בארץ אחרי שהתגוררה בעבר בתאילנד ועבדה שם כפסיכולוגית – ועוברת כעת פרקטיקום (התנסות מעשית) לאחריו תוכל לבצע התמחות בפסיכולוגיה ולעסוק בטיפול. כך נודע ל-ynet. גורמים ששוחחו עם ynet ציינו כי עם גילוי הפרטים, במוסד האקדמי הוחלט להשעות אותה מהפרקטיקום.
דרנל, שאת לימודי הפסיכולוגיה עשתה בחו"ל, מוכרת למעשה כפסיכולוגית על ידי משרד הבריאות ורשומה בפנקס הפסיכולוגים הישראלי מאז ספטמבר 2019, אז עוד התגוררה בתאילנד. באתר שלה היא מציגה עצמה כפסיכולוגית ייעוצית מוסמכת, בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות, תואר שני בפסיכולוגיה ייעוצית, ותואר דוקטור לפילוסופיה בפסיכולוגיה ייעוצית. "המסע המקצועי שלי משקף מחויבות ללמידה מתמשכת, להתפתחות אישית ולצמיחה מקצועית", כתבה באתר. עוד ציינה כי הכשרתה כוללת טיפולים מבוססי מיינדפולנס וחמלה, טיפול פרטני ממוקד רגש, טיפולי שיקום מטראומה, כמו גם טיפולים בטבע ובאמנות.
דרנל כותבת גם כי "עם ניסיון רב, אני מתמחה בטיפול בנושאים הקשורים לוויסות רגשי, כולל ניהול כעסים ושליטה בדחפים, מיומנויות ויסות עבור ADHD, התמכרות ותלות משותפת, מניעה וטיפול בשחיקה, אבל ואובדן, והחלמה מטראומה, כולל עבודה ייעודית בתחום ההתעללות בילדות וריפוי הילד הפנימי".
כעת, מתברר, דרנל עורכת השלמת התנסות מעשית (פרקטיקום) בפסיכולוגיה במרכז ק.מ.ה – המרכז לטיפול משפחתי בין דורי במכללה האקדמית רופין. במסגרת הפרקטיקום מטפלת דרנל במטופלים תחת ליווי והדרכה. הפרטיקום הוא למעשה בהתנסות מקצועית שנדרשת לצורך התחלת התמחות, במקרים שבהם לא בוצעה התנסות זו במסגרת התואר השני. נציין כי פסיכולוגים שסיימו תואר שני נרשמים בפנקס הפסיכולוגים, אך עדיין לא רשאים לטפל. העיסוק בטיפול מותר רק לפסיכולוג במהלך התמחות תחת הגבלות מסוימות, או לאחר השלמתה.
גורמים שנחשפו לפרטים הללו הביעו תמיהה ומתחו ביקורת על עצם רישומה בפנקס הפסיכולוגים של משרד הבריאות והאישור שניתן לה להשלמת הכשרתה כפסיכולוגית קלינית, הכשרה שתאפשר לה לטפל במטופלים. "לא מובן איך משרד הבריאות לא לוקח בחשבון היבטים אתיים הנוגעים לאופי התפקיד ולרגישות המקצוע בטיפול באנשים", הם אמרו. "תנאי סף אקדמיים ויכולות אינטלקטואליות חשובים, אך לא ייתכן שתהיה התעלמות משיקולים ערכיים וציבוריים".
מהמרכז האקדמי רופין נמסר בתגובה: "ליהי דרנל אינה סטודנטית במרכז האקדמי רופין, ומעולם לא למדה במוסד לתואר ראשון או שני. גב' דרנל למדה את לימודיה האקדמיים בחו"ל והיא פסיכולוגית רשומה בפנקס הפסיכולוגים של משרד הבריאות הישראלי. שילובה במרכז ק.מ.ה ברופין נעשה אך ורק לצורך השלמת פרקטיקום כתושבת חוזרת, בהתאם להנחיות המחייבות של משרד הבריאות. מאחר שהיא מגיעה כבעלת הסמכה רשמית מהמדינה, פעילותה במוסד אינה דורשת וממילא לא כללה תהליך קבלה, מיון או סינון אתי של המכללה או של מרכז ק.מ.ה, אשר נהוג בקבלה לתואר שני במוסד".
ממשרד הבריאות נמסר: "עם היוודע הנושא למשרד הוחלט על בדיקה מקיפה בנוגע לתהליך בו ליהי דרנל קיבלה את הרישיון".
ראתה את הרצח, ברחה ושתקה שנים
רצח אסף שטיירמן, נזכיר, אירע בדצמבר 1996, אז נמצאה גופתו של הצעיר בן ה-18, שהיה אמור להתגייס ליחידה מובחרת בצה"ל, מוטלת ביער אוסישקין בכפר סבא. על הגופה היו סימני אלימות קשים. צוות החקירה המיוחד של המשטרה עצר כמה חשודים אך הם שוחררו מחוסר ראיות, והרצח נותר לא מפוענח במשך ארבע שנים. המפנה חל בדצמבר 2000: אישה בת 36 הגיעה למשטרת ירושלים והתלוננה שבעלה, רעי חורב, ניסה לחנוק אותה – וחשפה שבעבר הוא התוודה בפניה שרצח את שטיירמן.
סיגלית חיימוביץ' כהן משתחררת מכלא נווה תרצה
(צילום: חגי דקל)
חורב נעצר, הודה מיד וסיפר בחקירתו שהחליט לבצע "רצח מושלם" שאיש לא יפענח. "הייתה לי הרגשה של רוע והחלטתי שזה הזמן לבצע רצח מושלם", אמר. לדבריו, הוא, סיגלית חיימוביץ' (לימים חיימוביץ'-כהן) והמעורבת השלישית ליהי גלוזמן (לימים דרנל) ישבו בליל הרצח בביתה של חיימוביץ' ועישנו מריחואנה על המרפסת. בשלב מסוים, לדבריו, מישהו התגרה בהם וחיימוביץ' אמרה לחבריה: "בואו נהרוג אותו". הם ירדו למטה מצוידים בפגיונות וצעדו ליער אוסישקין כדי למצוא את האלמוני שהתגרה בהם. חורב הבחין בשטיירמן, שאותו הכיר כיוון שאחיו היה חבר של אחותו, ותקף אותו בפגיונות ובאגרופים. גלוזמן נמלטה מהמקום מבלי להזעיק עזרה ואילו חיימוביץ' סייעה לחורב להשלים את הרצח.
ב-ynet פורט בסוף השבוע האחרון כיצד חמקה למעשה גלוזמן ממאסר: ההודאה של חורב הייתה פריצת דרך, אבל לא הספיקה - בין היתר מפני שהפרטים שמסר על הרצח עצמו כבר נחשפו עד אז בתקשורת. תיאורטית, הוא יכול היה לחזור בו ולהגיד שהמציא הכול תחת לחצים שהפעילו חוקריו. חיימוביץ' שהתה אז בטיול בדרום קוריאה, ואם החקירה הייתה נחשפת בפניה – סביר שלא הייתה חוזרת לארץ. התוצאה הייתה שהפרקליטות נותרה עם העדות של רעי בלבד, בזמן שגלוזמן מספרת בחקירותיה וגם בעימות איתו כי היא לא זוכרת דבר ממה שהתרחש. לבסוף היא חתמה על הסכם עדת מדינה, שהבטיח שלא תרצה עונש מאסר, ואחריו היא החלה לספר את שאירע. ההחלטה הזו ספגה ביקורת ציבורית קשה, וגם כעס עצום מצד משפחת שטיירמן.
לפי גרסתה של ליהי, היא הייתה שם, ראתה את תחילת התקיפה, ניסתה לעצור אותה, נבהלה וברחה. בית המשפט קיבל את ההבחנה בינה לבין השניים האחרים, והסיפור שהיא השלימה היה מצמרר. בין השאר סיפרה כי רעי שם כפפה של רופאים על יד שמאל, וחיוך היה מרוח על פניו. לאחר מכן, כשירדו למטה, סיגלית הראתה לה שהחביאה בשרוול חפץ עם "חלק שחור וחלק מתכתי, נבהלתי אבל לא ידעתי שזה סכין. היום אני יודעת". בהמשך סיפרה כי כלל לא הכירה את שטיירמן, וכשהגיע לחורשה היא לחצה לו יד. היא תיארה גם כיצד רעי התנפל עליו לאחר מכן, וכיצד הצטרפה אליו חיימוביץ'.
ארבע שנים שתקו הרוצחים. "זה היה כמעט פשע מושלם", סיפרה ל-ynet מי שהייתה התובעת בתיק, עו"ד אורלי בן ארי גינזברג, כיום משנה לפרקליט מחוז מרכז (פלילי). "שלושה צעירים, קשר שתיקה מוחלט, חיים נורמטיביים לחלוטין. אלמלא הווידוי, ייתכן שהפרשה הייתה נשארת תעלומה".
