השאלה המהדהדת היא למה. ארה"ב רוצה לסיים את המלחמה באיראן כבר למעלה מחודשיים. אך זהו הסכם חלומות עבור יריבה פונדמנטליסטית, כזו שממשיכה להשתמש ב"מוות לאמריקה" כסיסמת מדינה.
"לא רציתי לראות קטסטרופה כלכלית", אמר טראמפ בצרפת, "אם היינו ממשיכים עם זה, זה היה יכול לקרות... אז במקום שאולי ניכנס לשפל כלכלי, במקום שהנשיא האהוב עליכם יהיה הרברט הובר — והוא תמיד היה הנשיא שלא רציתי להיות כמוהו (חתמתי על ההסכם, נ"א)".
וזה ה-סיפור. טראמפ הזכיר את הובר, הנשיא האמריקני שמדיניותו העמיקה את המשבר הכלכלי הגדול של 1929, השתמש במילים "קטסטרופה כלכלית" ו"שפל גדול" – משום שאלה ביטויים שמעסיקים את הצמרת הכלכלית העולמית. וזה לא קשור רק למחירי האנרגיה, או להשלכות של המשבר בהורמוז שהחל לפני חודשים רבים.
1 צפייה בגלריה
ישראל, לדברי הנשיא טראמפ, היא "שותף זוטר מאוד" במלחמה
(צילום: lev radin/shutterstock, REUTERS/Nathan Howard, KAWANT HAJU/AFP, shutterstock)
קל לצייר תמונות קודרות. יש הרבה גורמים שחושבים הפוך; עבורם, הדהרה בשווקים נובעת מגידול עצום אפשרי ביעילות, בגלל בינה מלאכותית. מהפכה תעשייתית חדשה. הערך אמיתי ואיננו בועה, הם מאמינים. זה לא כל כך משנה, כי אם מאזינים לנשיא מבינים כי הבית הלבן השתכנע שיש סיכוי למשבר כלכלי חריף, והוא מעדיף לא לקחת צ'אנסים, ולחתוך לעסקה לפני כל הוריקן פיננסי אפשרי.
וכאן אנחנו חוזרים לאיראן. "אתה שואל איך אני מרגיש", אמר לי גורם ישראלי, "איך הרגישו הצ'כים?". זו הייתה התייחסות להסכם מינכן; ואכן, ערוצי ימין ביביסטי ברשת החלו מפיצים תמונות של טראמפ כצ'מברליין המנופף בפיסת נייר ומבטיח "שלום בזמננו". מגישי הערוץ המקורב לנתניהו מתחרים בגידופים כלפי טראמפ ואנשיו. כמו בפרשת הסיפוח של יהודה ושומרון, הם חשים נבגדים.
אין להם על מה. הנשיא הוא מנהיגה של אמריקה; ישראל, לדבריו, היא "שותף זוטר מאוד" במלחמה. חובתו היא לשרת את האינטרס של ארה"ב. כרגע, האינטרס הזה הוא לסיים את המלחמה – בין היתר בגלל חשש כלכלי משמעותי.
תומכי נתניהו מתמקדים בדמוניזציה של הנשיא האמריקני. אותו נשיא שהעביר את השגרירות לירושלים, השמיד את מתקני הגרעין של איראן עוד ב-2025 לצד ישראל, הכיר ברמת הגולן, הרג את סולימאני, איים על חמאס בהשמדה מוחלטת והוביל לעסקת חטופים שאיש לא האמין שתבוא. הסיבה שטראמפ סופג כעת את מטר החרפות איננה רק מהות ההסכם (הקשה מאוד לישראל, אין ספק). זה גם ניסיון להטות את השיח, לכוון את האש. שאף אחד לא ישאל איך ישראל מצאה את עצמה במקום הזה.
הטור המלא - מחר במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" וב"ידיעות+"
