שעות לפני שאיראן תקפה מכליות במצר הורמוז בלילה שבין שני לשלישי, מה שהוביל לסבב נוסף של חילופי אש עם ארה"ב, שני סרטונים מטקסי הלווייתו של המנהיג העליון לשעבר עלי חמינאי בטהרן סיפקו הצצה למתיחות הפנימית הגדולה בתוך המשטר - על רקע מזכר ההבנות והמשא ומתן התקוע מול וושינגטון - ובניגוד לאחדות בעם שהמשטר האיראני מתאמץ להציג.
בתיעודים מהבירה האיראנית שהגיעו לידי ערוץ האופוזיציה "איראן אינטרנשיונל" מיום שני, נראים משתתפים רבים בתהלוכת ענק תוקפים מילולית את נשיא המדינה מסעוד פזשכיאן ואת שר החוץ עבאס עראקצ'י. ברקע, הדיווחים על מחנות שנוצרו בהנהגת המדינה - כשלפי "ניו יורק טיימס" מדובר בשתי קבוצות של שמרנים: אלו ה"ה"פרגמטיסטים" מול השמרנים הקיצונים.
קריאות "מוות" לפזשכיאן ועראקצ'י בהלוויית חמינאי
לפי "איראן אינטרנשיונל", בסרטון אחד נראים תומכי משטר רבים - שמתנגדים למשא ומתן עם ארצות הברית - מקיפים את הנשיא פזשכיאן וקוראים "מוות למתפשר", בזמן שהוא משתתף בהלוויית המנהיג שחוסל על ידי ישראל במכת הפתיחה של המלחמה ב-28 בפברואר. בסרטון נוסף שפרסם ערוץ האופוזיציה האיראני, משתתפים תועדו קוראים לעבר שר החוץ עראקצ'י "מוות לבוגד" ו"חסר בושה" כשהוא צועד ברחובות טהרן.
עראקצ'י מוביל המשא ומתן עם ארה"ב, כחלק מהצוות שבראשו עומד יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף. מאז המלחמה, הטלוויזיה הממלכתית של איראן - המזוהה עם משמרות המהפכה - הגבירה את המתקפות על צוות המו"מ, כולל על עראקצ'י שנתפס כ"פייסן". לפי ה"ניו יורק טיימס", המחנה ה"פרגמטיסטי" כולל גם גנרלים בכירים במשמרות המהפכה, אך שמותיהם לא פורסמו, לצד קאליבאף, פזשכיאן וראש המועצה העליונה לביטחון לאומי, מוחמד באקר זו אל-קדר. מולם, ניצבים גנרלים בכירים במשמרות המהפכה, שביססו את כוחם מאז המלחמה.
לא מדובר בדיווחים ובתיעודים הראשונים מאיראן המציגים התנגדות וקריאות נגד הבכירים האיראנים שהובילו את המשא ומתן עם ארה"ב, שכרגע לא ברור מה יעלה בגורלו. ב-13 ביוני, מיד אחרי שטראמפ הודיע על הכוונה לחתום על הסכם המסגרת, דיווחו ערוצים איראניים על הפגנות נגד בכירי המדינה שהיו חלק מהמגעים, ביניהם עראקצ'י וקאליבאף. באותם הדיווחים נמסר כי המוחים קראו "בושה לעראקצ'י" ו"קאליבאף, עראקצ'י, מה עם הדם של המנהיג שלי?" – כשהכוונה לחיסולו של מנהיגה העליון חמינאי.
העימות הפנימי, ושאלת חמינאי "הנעדר"
למרות הביקורת מהמחנה הקיצוני, נראה כי ה"פרגמטיסטים" השיגו את שלהם מול המנהיג הנוכחי, מוג'תבא חמינאי, שטרם הופיע בציבור וגם לא נראה בטקסי הלוויית אביו, שאמור להיטמן היום בעיר משהד. הם הצליחו לקדם את מזכר ההבנות והמו"מ עם ארה"ב, שלפחות לפי התוכנית עתיד להוביל להסכם רחב שיסיים את המלחמה ויסייע לאיראן להתאושש כלכלית. מלבד הקריאות הפומביות למותם של פזשכיאן ועראקצ'י, דוגמה נוספת לעימות הפנימי התרחשה כשריאיון טלוויזיוני של קאליבאף נקטע בעודו מפרט על מזכר ההבנות עם ארה"ב.
מבחינת המתנגדים להסכם הוא "בוגד". עראקצ'י בהלוויה בטהרן
לפי ה"טיימס", בעקבות התקרית באיראן פרצה סערה ציבורית שכללה קריאות לפיטורי מנהל רשות השידור הממלכתית - שמונה על ידי עלי חמינאי ומשתייך למחנה השמרני הקיצוני. הפילוג הפומבי, כך לפי הדיווח, רק מגרד את פני השטח של השברים העמוקים יותר. ארבעה גורמים איראנים בכירים ושני אנשי משמרות המהפכה אמרו ל"טיימס" שבין הצדדים מתקיים מאבק אכזרי על תמיכת האייתוללה - מהלך שאמור לנכס לצד המנצח את העתיד של איראן. בפועל, נטען כי מי שמנהל את המדינה בחודשים שחלפו מאז המלחמה הם גנרלים במשמרות המהפכה, על אף שקאליבאף ועראקצ'י דחפו יחד עם פזשכיאן את ההסכם.
סימן לכך שאופן קבלת ההחלטות באיראן השתנה - היה כשסגן נשיא איראן, מוחמד ג'עפר קאים פנאה, התבטא במה שיכול להתפרש בכך שלמנהיג העליון כבר אין את המילה האחרונה: "אם הכוונה היא שניישם כל דבר שהמנהיג אומר כדעתו, אז כבר אין צורך בשום מוסד אחר. גם הפרלמנט והמועצה העליונה לביטחון לאומי מאבדים משמעות. המנהיג מביע עמדה, והעמדה שלו עוברת בחינה מקצועית", הוא קבע בנאום שנשא. תחת עלי חמינאי, זה לא היה עובר.
לפי ה"ניו יורק טיימס", בחוגים הפוליטיים באיראן כבר תוהים אם מוג'תבא יכול להמשיך בשלטון "בהיעדרו", כלשון ארבעת הבכירים האיראנים שצוטטו בכתבה. כשחמינאי הבן היסס לגבי מזכר ההבנות, הנשיא פזשכיאן ביקר אצלו - כלשון ארבעת הגורמים - ואיים להתפטר. הוא אמר לו כי המצב הכלכלי רע וכי המצור הימי האמריקני משתק את איראן. נגיד הבנק המרכזי הזהיר את חמינאי כי המדינה בפני משבר כספי חריף, וכי אספקת המזון והתרופות תיגמר עד סוף אוגוסט אם המצור הימי יימשך.
משמרות המהפכה מוציאים המונים לרחובות - ודורשים נקמה
(צילום: John Moore/Getty Images)
פניות אלו, כך לפי ארבעת הגורמים, היו מכריעות בהחלטתו הסופית של חמינאי לתת גיבוי להסכם. בהצהרה הכתובה שפרסם הוא ציין כי הוא מתנגד לעסקה "עקרונית", אבל הנחה את הנשיא להתקדם אם יש לו את גיבוי המועצה העליונה לביטחון לאומי. ושם ניתן האות לפזשכיאן.
לפי דיווח נוסף ב"ניו יורק טיימס", חמינאי הבן ביקש מהבכירים להשתתף בטקס הקבורה של אביו שייערך היום במקדש האימאם רזא במשהד, מקום הולדתו של האב. אך לפי גורמים ממשמרות המהפכה שצוטטו בעיתון האמריקני, גורמי הביטחון באיראן דחו את הרעיון. הסיבה: חשש שישראל תנסה להתנקש בו, או תעקוב אחר תנועותיו אל מחבואו.
"הפילוג המשמעותי מאז המהפכה - שעוד יסלים"
בשבועות האחרונים חשוב היה לפזשכיאן לציין כי ההחלטות בנוגע למו"מ מתקבלות בהנחיית מוג'תבא חמינאי. ב-15 ביוני הבהיר פזשכיאן: "אחרי דיונים אינטנסיביים, רוב חברי המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן אישרו את נוסח מזכר ההבנות. הנחיות המנהיג מילאו את התפקיד הגדול ביותר בהכללת סעיפים המגנים על האינטרסים הלאומיים". ב-18 לחודש אמר: "אני וכל חברי המועצה לביטחון לאומי מתחייבים לטפל בדאגותיו של המנהיג העליון ולהגן על האינטרסים של עמנו וחזית ההתנגדות. הקו האדום עבור בכירינו הוא האינטרסים של המדינה". באמירות נוספות מ-22 ו-30 ביוני הדגיש כי התקדמות המו"מ מתבצעת "במסגרת שהגדיר המנהיג העליון ובתיאום מלא איתו".
"לא רואים אותו, לא שומעים את קולו". תמונת מוג'תבא בטהרן
(צילום: AFP)
למרות דבריו של פזשכיאן, לא ברור מה דעתו האמיתית של חמינאי הבן כלפי המשא ומתן וכמה באמת הוא מוביל אותו. מוג'תבא עדיין לא נחשף בצורה פומבית וההצהרות שמתפרסמות כביכול מטעמו לא מציגות קו חד משמעי. כל צד, בפילוג הפנים-איראני, מנסה להראות שמוג'תבא תומך דווקא בו. במסר שפורסם מטעמו ב-18 ביוני נמסר כי הייתה למנהיג העליון דעה שונה לגבי מזכר ההבנות, אך הוא נתן אישור בהתחשב בהתחייבות שנתן פזשכיאן. את ההצהרה הזו, שלא ברור מי באמת כתב, מתאר באבק יצחקי, הכתב בישראל של ערוץ "איראן אינטרנשיונל" האופוזיציוני כ"ללכת עם ולהרגיש בלי". הוא מוסיף: "מי שכותב את ההודעות האלה לא יודע מה הוא רוצה מעצמו".
יצחקי הרחיב על העימות בהנהגה באיראן ואמר כי "זה הפילוג הכי משמעותי מאז המהפכה האיסלאמית, וזה עוד יסלים. אין מנהיג, לא רואים אותו, לא שומעים את קולו. ואם יש קרע זה מעמיק אותו מאוד כי אין כרגע מבוגר אחראי. בנוסף, ויותר חשוב, זו הכריזמה. אנחנו חושבים שישראל חיסלה מנהיג בן 86, שגם ככה עמד למות, אבל הוא היה סמכות בלעדית. הייתה לו את הכריזמה להגיד את המילה הראשונה והאחרונה. היום אנחנו לא רואים את זה".
הוא הוסיף כי "הפילוג נוצר בין שני מחנות: המחנה שרוצה להמשיך את המשא ומתן, שחשובים לו יותר ענייני הרווחה והכלכלה באיראן, עתיד העם - זה כולל את פזשכיאן, כנראה גם את קאליבאף ועראקצ'י ומי שמסביב. אלה רוצים לסגור עסקה בכל מחיר ולסיים את המלחמה. מולם יש את המחנה הרדיקלי השמרני שנותן את הטון כרגע יותר מכולם, גם בעיתונות האיראנית. הוא שמוציא את האנשים לרחובות, שזה מאד חשוב. אלה התומכים השמרנים שמבקשים קודם כל נקמה. הם לא שכחו מה שעשינו למנהיגים שלהם עוד מקאסם סולימאני ועד עכשיו, והם לא נקמו. המחנה השמרני מרגיש שהוא ניצח במלחמה".
