לצד הכשלים הצבאיים הקשים הרבים המוצגים בו, התחקיר הצבאי על קרב מוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר הבליט גם את אומץ הלב והתעוזה שהפגינו החיילים ששהו בבסיס בעת הפלישה ההמונית של מחבלי חמאס.
שני חיילים שנפלו בקרב הומלצו לקבלת עיטור העוז, העיטור השני בחשיבותו בצה"ל המוענק על ידי הרמטכ"ל, על "מעשה גבורה שנעשה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש".
המומלץ הראשון הוא רב-סרן שילה הר-אבן ז"ל, מפקד פלוגה בגדוד 13. הר-אבן ניהל שורת קרבות בתוך המוצב ומחוצה לו, שימש למעשה מפקד הגזרה - ואז אירגן כוח קטן בניסיון לכבוש מחדש את נחל עוז; הוא הספיק לעשות להם תדרוך ושיחת מוטיבציה, רגע לפני שהסתערו מעטים מול מחבלים רבים. כל לוחמי הכוח והוא עצמו נהרגו בשער המוצב בעת ההסתערות.
המומלץ השני הוא הגשש החטיבתי של גולני רס"ב איברהים ח'רובה ז"ל שפיקד על הגנת החמ"ל שם שהו באותה העת תצפיתניות, קציני מטה של גולני, תומכי לחימה ואחרים. ח'רובה, יחד עם שני קצינים של גדוד 13, סגן נמרוד אלירז, סגן יוחאי דוכן ז"ל, ולוחם, סמ"ר איתי רון ז"ל, ניסו לבלום את המחבלים בדלת החמ"ל. בין החיילים למחבלים התנהל קרב ארוך של שעות. המחבלים ניסו לשכנע את ח'רובה בערבית להיכנע; הוא אמר להם שהם לעולם לא ייכנעו. הרביעייה נלחמה בחירוף נפש.
בשלב מסוים, נעמד ח'רובה ואמר לתצפיתניות שלכבוד הוא לו למות עבורן, ולמען מדינת ישראל. גופתו נמצאה בעמדה הקרובה ביותר לדלת החמ"ל.
עיטור העוז הוענק בפעם האחרונה ב-2007 לשישה חיילים שנלחמו במלחמת לבנון השנייה. סך הכול הוא הוענק 220 פעמים מקום המדינה. שני חיילים קיבלו אותו פעמיים עובד לדיז'ינסקי שנהרג בקרב במתלה מהתפוצצות רימון יד תוך שהוא מגונן בגופו על חייל שלו ומציל את חייו, והרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין שחק.
הטור המלא עם גילויים חדשים גם על הכשל הגדול של 8200 במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" וב-+ynet
