סביר בהחלט להניח שצה"ל וסנטקום (פיקוד המרכז האמריקני) כבר הגיעו או קרובים מאוד להגיע למקסימום היעדים הצבאיים שאפשר להשיג באמצעות מערכה אווירית באיראן. שני הצבאות מבצעים כרגע השלמות לתוכנית המערכה שהכינו מראש במשותף, ומתחזקים ומעמיקים את מה שהושג. זה הרבה, ולדברי אנשי מקצוע מהימנים כשישקע האבק יתברר שהמלחמה הזו שללה מאיראן את רוב היכולות הצבאיות, המחקריות והתעשייתיות שהפכו אותה לאיום קיומי על מדינות המזרח התיכון ומעבר לו.
7 צפייה בגלריה
נתניהו, טראמפ ויו"ר הפרלמנט האיראני קליבאף. התוצאות יספיקו לחודשים או לשנים?
(צילום: AFP - SOURCE: UGC / UNKNOWN, REUTERS/Jessica Koscielniak/Stringer, Oliver CONTRERAS/AFP)
כך לפחות מעריכים מי שמסתמכים על הערכות-הישג מודיעיניות מקצועיות מחמירות. אנשי המקצוע שעליהם אני מסתמך, רובם לובשי מדים, אומרים גם שכל עוד לא ברור אם וכמה זמן השלטון הנוכחי ישרוד, וכל עוד לא ידועים תנאי ההסדר שייקבע בסיום המלחמה, אי אפשר יהיה להעריך לכמה חודשים או שנים ינוטרלו היכולות של איראן להוות איום קיומי על סביבותיה.
חשוב גם שנכיר בעובדה שיכולות השיגור השיוריות, גם אם הן רק חמישית או עשירית ממה שהיה לאייתוללות בתחילת המלחמה, עדיין מאפשרות לאיראן לזרוע הרס ולהסב אבדות בסביבותיה. בזכותן יכול המשטר בטהרן, המנוהג כעת על-ידי משמרות המהפיכה, לתחזק ולהחמיר את משבר האנרגיה הגלובלי החריף שיצר באמצעות חסימת מצר הורמוז, לזרוע הרס ולשבש את שגרת החיים בישראל ובמדינות המפרץ, ולא פחות חשוב מכך - להכריח את ארה"ב לבזבז משאבי עתק על מלחמה שהציבור האמריקני ברובו אינו מבין למה הוא מעורב בה.
7 צפייה בגלריה
עשן מיתמר אחרי תקיפת צה"ל בטהרן. הרוב הגדול של מה שאפשר לתקוף כבר הותקף כנראה
(צילום: Majid Saeedi/Getty Images)
כל אלו יוצרים לחץ על טראמפ וגם על נתניהו לסיים את הלחימה בהקדם האפשרי, כשמנגד כל הסמנים מעידים שלבכירי משמרות המהפיכה ולאייתולולת יש זמן. אמנם כל יום שעובר מחמיר את הסכנה לחייהם ואת האבדות וההרס שהם נאלצים לספוג בשורותיהם ובמתקניהם, אבל הרצון לשרוד בשלטון גובר על האינטרסים האישיים, הארגוניים והכלכליים. המניע הקובע את התנהלותם הוא דבקותם הדתית: הם מאמינים באידאולוגיה שיעית פנאטית שרואה בכניעה חילול שם שמיים ובייצוא הג'יהאד ערך מקודש, וזה מעניק להם תחושת שליחות שגם מאפשרת להם להתעלם מסבל האזרחים שהם מושלים בהם.
לחשב מסלול מחדש
מדיניות התקיפה הסלקטיבית והזהירה שטראמפ והפנטגון קבעו לעצמם והכתיבו גם לישראל היא סיבה נוספת לכך שלבכירי משמרות המהפכה לא דחוף לסיים את הלחימה. איראן משגרת כדי להרוג אזרחים בישראל וחיילים אמריקנים, ואף רותמת למטרה זו את שלוחיה. טהרן גם פוגעת ללא הפסק בתעשיות האנרגיה והתשתיות הלאומיות של שכנותיה ושל ישראל, וגורמת להן נזק אדיר. אבל צה"ל וסנטקום, חוץ מכמה מקרים בודדים שנועדו לשגר מסר אזהרה (שלא הועיל), השתדלו עד כה שלא לפגוע בנכסי הליבה של המשטר, הנפט והגז, ואפילו לא במה שמכונה תשתיות לאומיות.
טראמפ אמנם שולח עוד ועוד כוחות קרקעיים וימיים לאזור, אבל באותה נשימה הוא מודיע שפתיחת מצר הורמוז היא עניינם של האירופים, ושהוא שואף להשתלט על הנפט האיראני ומתקניו בשלמותם, מה שכמובן מייצר עוינות אפילו בקרב מתנגדי המשטר המובהקים, שלא חדלו אף לרגע להיות איראנים גאים. טראמפ גם הורה להימנע מלתקוף מטרות שהפגיעה בהן תגרום סבל לאזרחים שאינם משרתים בכוחות הביטחון של המשטר. זאת כדי לשמור את המוטיבציה שלהם להתנגד לשלטון. הגשר בין טהרן לכראג' שהותקף, כמו גם שדה הגז "דרום פארס" שישראל תקפה, היו בבחינת איתותים, לא יותר.
התנהלות זו של צה"ל וסנטקום, המוכתבת על ידי הנשיא ושר ההגנה האמריקני, חסרי ניסיון המאמינים כנראה בגוזמאות שהם מספרים לעיתונאים, מובילה בהכרח למלחמת התשה. סוג זה של לחימה ממושכת מאפשר לשליטי טהרן לשחק על זמן שאין ליריביהם בוושינגטון ובירושלים. מלחמת התשה מאריכה את משבר האנרגיה העולמי ואת סבל האוכלוסייה בישראל ובמפרציות, גובה מחיר כלכלי כבד מארה"ב וגם מועדת להסתבכויות כפי שכבר ראינו ביממה החולפת כשששני מטוסי קרב אמריקניים התרסקו.
7 צפייה בגלריה
על נושאת המטוסים האמריקנית לינקולן. מלחמת התשה היא הדבר האחרון שהאמריקנים רוצים
( צילום: AFP PHOTO / US NAVY and US CENTRAL COMMAND / HANDOUT)
טראמפ ונתניהו מבינים כנראה שמלחמת התשה היא הדבר האחרון שהם וציבור בוחריהם מעוניינים בו. לכן עושה כעת הנשיא האמריקני מאמצים בלתי נלאים להשיג בתיווך הרמטכ"ל הפקיסטני הפסקת אש שבמהלכה יהיה משא ומתן על הסדר קבע לסיום הלחימה. כשנוכח טראמפ שהאיראנים מסרבים לשתף פעולה עם הנרטיב הדיפלומטי שהוא משווק, הוא נתן להם אולטימטום שאיום בצידו: או שיגיעו עמו להסדר דו-שלבי שבמסגרתו תהיה הפסקת אש קצרה ובה ידונו על הסדר קבע לסיום הלחימה ומיצר הורמוז ייפתח לשיט לאלתר, או שהוא יפגע בתשתיות לאומיות של איראן, גשרים ותחנות כוח.
האולטימטום יפקע אמנם רק ביום שני הקרוב, אבל מטוסי ארה"ב וגם צה"ל כבר תקפו מטרות תשתית מסדר חשיבות משני כדי להמחיש לאיראנים את גודל המכה שיחטפו. האיראנים לא התרשמו, וכבר סירבו. לכן בימים הקרובים יצטרכו וושינגטון וירושלים, וגם צה"ל וסנטקום, לחשב מסלול מחדש.
מחלפים וגשרים על הכוונת
אבל ראשית צריך לברר מה רוצים עכשיו להשיג. היעד העיקרי של טראמפ בסיטואציה הנוכחית הוא לשים קץ למשבר האנרגיה העולמי שמשפיע גם על אזרחי ארה"ב באמצעות פתיחת מצר הורמוז. היעד השני בחשיבותו הוא להביא לסיום מהיר של הלחימה בתנאים שעונים על דרישות המינימום של ארה"ב ושהנשיא האמריקני יוכל להציג אותם כהישג מובהק של המלחמה שיזם יחד עם ישראל.
היעדים של ישראל בשלב הנוכחי הם מורכבים יותר:
ראשית – ליצור תנאים שיתמרצו את מתנגדי המשטר באיראן ויאפשרו להם להפיל את המשטר בתוך זמן לא רב אחרי שתסתיים הלחימה.
שנית – למנוע את שיקום היכולות הצבאיות של איראן ואת חיזוק המשטר באמצעות הסרה מהירה של הסנקציות הכלכליות המוטלות עכשיו על טהרן. בירושלים חוששים מהסדר אמריקני-איראני שבמסגרתו יבוטלו הסנקציות בתמורה לפתיחת מצר הורמוז.
שלישית – להחזיר על כנה את שגרת החיים והכלכלה בישראל על-ידי הפסקת שיגורי הטילים הבליסטיים אליה על-ידי איראן והחות'ים. בישראל מעריכים שאיראן ושלוחיה יוכלו להמשיך ולשגר עד הרגע האחרון של הלחימה וגם אחריו. לכן בישראל דורשים כתנאי להפסקת אש התחייבות איראנית בתחום זה. מאידך ישראל דורשת שבהסכם עם איראן האיראנים לא יקבלו התחייבות אמריקנית שישראל תפסיק לפעול בלבנון.
לנוכח הסירוב האיראני לשאת ולתת והסכנה שנגלוש למלחמת התשה שבה לאיראנים יש יתרון מובנה, נותרו לארה"ב וישראל שני דפוסי פעולה צבאיים אפשריים. טראמפ מעדיף לדבריו פגיעה הדרגתית בתשתיות לאומיות איראניות: פגיעות כאלה, שחומרתן ונזקן ילכו ויגברו, יביאו את המשטר למצב שבו לא יוכל לספק את הצרכים החיוניים של האזרחים כמו חשמל, תחבורה ומסחר, וזה באופן שיאיים על שרידותו. הבעיה עם דרך פעולה זו היא שהיא מצריכה זמן. היא מאפשרת למשטר ולאזרחים האיראנים להתרגל ולאלתר פתרונות, ובו בזמן להמשיך לתחזק ולהחמיר את משבר הנפט והגז ולשבש את החיים בישראל ובמפרציות.
לכן נחוצה דרך פעולה אחרת שאמורה לשאת תוצאות תוך זמן קצר. שיטת פעולה שיש לה פוטנציאל לסיים את הלחימה מהר יותר ובתנאים שמקובלים על וושינגטון וירושלים היא יישום של מה שמכונה בישראל "דוקטרינת הדאחייה". מדובר בפינוי יזום של אוכלוסייה אזרחית – רצוי כזו הנאמנה למשטר – משכונות ורבעים של עיר הבירה של האויב באמצעות אזהרות מראש שמועברות בכל אמצעי התקשורת. אחרי פינוי האזרחים נהרסים הרובע או השכונה כליל באמצעות הפצצות מן האוויר. זה עבד בדאחייה בביירות במלחמת לבנון השנייה והביא את חיזבאללה להסכים להפסקת אש, וזה עבד פעם נוספת במהדורה משופרת בדאחייה בביירות ב-2024 במבצע "חיצי הצפון".
יש סיבות טובות להאמין שכך יהיה גם בטהרן, במיוחד אם בנוסף להפצצת השכונות ייהרסו גם מחלפים רב-מפלסיים וגשרים בטהרן. מבחינה מוסרית ומבחינת החוק הבינלאומי אין בעיה; איראן משגרת טילי מצרר לריכוזי אוכלוסין ומטרות תשתית בישראל, ולישראל יש הזכות לנקוט את אותם אמצעים אם היא דואגת לפנות תחילה את דיירי השכונות האלה כדי למנוע סיכון לחייהם. האיראנים צפויים להגיב בפראות. ולכן - אם נוקטים באסטרטגיה כזו - צריך לעשות זאת בתנאים כאלה שבהם חיל האוויר יוכל לדכא במהירות את ירי הטילים הבליסטיים על ישראל, שיגיע בתגובה.
הניסיון מוכיח שהמשטר בטהרן באורח מסורתי רגיש הרבה פחות למה שקורה בפרובינציה, ולכן "דוקטרינת הדאחייה", כדי שתהיה אפקטיבית, צריכה להיות מופעלת על שכונות שבהן מתגוררים בני המשפחות של בכירי המשטר. כשהם יהיו חסרי בית ופליטים בארצם, וכאשר כל יומיים-שלושה יהיה פינוי נוסף של אוכלוסייה תומכת משטר ממקום מגוריה, יהיה הרבה יותר קשה לבכירי משמרות המהפכה לדחות את הצעותיו של טראמפ לשאת ולתת על הפסקת אש.
