הדברים שאמר היום (שישי) בנימין נתניהו על הכלכלה הישראלית הם מההצהרות הקיצוניות והחמורות ביותר שהשמיע לאורך הקריירה הפוליטית שלו. משמעותם האפשרית למשק הישראלי קשה ביותר, עוד לפני הכרעת הבחירות ביום שלישי הקרוב, וללא קשר לזהותה של הממשלה הבאה.
בריאיון לעיתונאי רועי כ"ץ, ראש הממשלה אמר כי הסיוע הביטחוני האמריקני לישראל עומד להסתיים. "זה נגמר, רק שאלה של זמן", אמר. אלה כשלעצמם דברים חריפים ויוצאי דופן. אכן, בישראל מתגבשת ההכרה שהסיוע הביטחוני האמריקני במתכונתו המוכרת יצטרך להשתנות, ואולי אף להיפסק, לנוכח השחיקה בתמיכה הפוליטית בישראל בארצות הברית. נתניהו עצמו כבר דיבר בעבר על רצונו לצמצם את התלות בסיוע האמריקני.
אבל בין ההכרה הזאת לבין ראש ממשלה המודיע למעשה על סופה המתקרב של אחת מאבני היסוד של היחסים האסטרטגיים בין המדינות, קיים מרחק עצום. הסכם הסיוע הנוכחי, בהיקף של 38 מיליארד דולר, נמשך עד 2028. הסיוע הוא חלק ממערכת יחסים הכוללת גם אינטרסים של התעשייה הביטחונית האמריקנית, ושלמענה עמלים שליחיה הדיפלומטיים של ישראל בוושינגטון.
ידידיה של ישראל בקונגרס, המתמודדים עם מציאות פוליטית קשה והולכת, ממשיכים להיאבק על שימור היחסים המיוחדים. כאשר ראש הממשלה עצמו אומר ש"זה נגמר", זו בשורה קשה למערכת הביטחון הישראלית, ולא פחות מכך למי שעדיין מבקשים לסייע לישראל בארצות הברית.
אבל זו הייתה רק ההקדמה. נתניהו אמר בריאיון כי "יכולות להיות סנקציות, וסנקציות בנקאיות". הוא המשיך והסביר כי ישראל תידרש להיערך לכלכלה שתוכל לעקוף סנקציות. כאן כבר מדובר בסדר גודל אחר לחלוטין. זו אמירה ששקולה להודעה כי האיראנים פיתחו ראש נפץ גרעיני.
ראוי לעצור ולהסביר: בעולם הסנקציות הבינלאומי, סנקציות בנקאיות לאומיות ומקיפות הן מהכלים ההרסניים ביותר העומדים לרשותן של מעצמות. הן אינן שקולות להגבלה על יבוא מוצרים מסוימים, לחרם צרכנים, ואפילו לא להפסקת מכירת נשק. סנקציות פיננסיות מקיפות על מדינה יכולות לפגוע במערכת הדם של הכלכלה שלה. לחסל אותה.
מערכת הבנקאות הישראלית נשענת על המערכת הפיננסית העולמית, על בנקים מתווכים, על סליקה, על קווי אשראי ועל היכולת לבצע תשלומים בינלאומיים. הבנקים בישראל חייבים להיות מסוגלים לעבוד עם בנקים בעולם. אחרת המשק הישראלי יפסיק לתפקד.
משטר סנקציות בנקאיות מקיף אינו פוגע רק בבנקים. הוא פוגע בכל מי שעובד איתם. בחברות, ביצואנים, ביבואנים, במשקיעים ובמעסיקים. כאשר בנקים זרים חוששים לעבוד עם מוסדות פיננסיים במדינה מסוימת, הם ינתקו קשרים, גם מעבר לחובות המשפטיות הישירות המוטלות עליהם.
במילים אחרות, אם ישראל תעמוד בפני משטר סנקציות פיננסיות, מדובר בתרחיש של הפיכת ישראל לאיראן. או רוסיה. בעצם, גרוע מכך. איראן ורוסיה מחזיקות במשאבי נפט וגז עצומים. למרות הסנקציות, הן יכולות להמשיך למכור את המשאבים הללו - בעיקר באסיה, דרום אמריקה ובחלקים אחרים של העולם. ישראל אינה איראן או רוסיה. הכלכלה שלה אינה מבוססת על חומרי גלם. עוצמתה נובעת מהשתלבותה בכלכלה העולמית, מהון אנושי, מטכנולוגיה, ממחקר ומשירותים מתקדמים.
לפי נתוני רשות החדשנות, ההייטק הישראלי ייצא בשנת 2025 סחורות ושירותים בהיקף של כ-85 מיליארד דולר, 58% מכלל הייצוא הישראלי. זהו קטר הצמיחה של המשק. הוא תלוי עמוקות בשווקים הבינלאומיים, בהון זר ובאפשרות להעביר כספים בין מדינות.
נתניהו בקמפיין בחירות, השבוע
(צילום: JACK GUEZ / AFP)
נתניהו לא אמר במפורש מי עלול להטיל את הסנקציות הבנקאיות. אבל זה נאמר בהמשך ישיר לתשובתו על הסיוע האמריקני. העובדה שראש ממשלת ישראל מעלה אפשרות כזאת, בריאיון שבו הוא גם מודיע על סופו המתקרב של הסיוע האמריקני, מחייבת תשובות מיידיות. האם הוא מתכוון לסנקציות אירופיות? אמריקניות? האם מערכת הביטחון והמוסדות הכלכליים של המדינה מחזיקים בהערכה כזו? האם יש אזהרות קונקרטיות? ובעיקר - איך הגענו לסף חיסול כלכלי?
וזה עוד לא הסוף. "אתה צריך להתארגן בכלכלה עוקפת", אמר, והזכיר את האפשרות להשתמש במטבעות דיגיטליים. כאשר נשאל על בלוקצ'יין כחלופה, השיב בחיוב והוסיף: "ביקשתי כבר להכין תוכנית לזה".
קשה להפריז בחומרת הדברים: כלכלה עוקפת סנקציות היא אסטרטגיית הישרדות של מדינות שהודרו מחלקים משמעותיים מהמערכת הכלכלית הבינלאומית. איראן פיתחה כלכלה כזו, המבוססת בין היתר על חברות קש, מערכות תשלומים חלופיות, ומנגנונים להברחת כספים וסחורות. גם רוסיה. המחיר הוא עוני המוני ומדינות מצורעות לגמרי.
האמירה של נתניהו כמעט בלתי נתפסת בהקשר לקריפטו. מטבעות דיגיטליים אכן יכולים לאפשר העברת כספים מחוץ לחלק מערוצי הבנקאות המסורתיים, אבל הם אינם תחליף למערכת פיננסית לאומית. הם אינם יוצרים קווי אשראי לבנקים, אינם מחליפים את שווקי ההון הבינלאומיים, ואינם גורמים לחברות זרות להפר סנקציות שאוסרות עליהן לעשות עסקים עם ישראל. גם עסקאות במטבעות דיגיטליים כפופות להגבלות, למעקב ולסנקציות.
העניין החמור ביותר הוא שקשה לפטור את הדברים כפליטת פה. נתניהו לא רק העלה את האפשרות של סנקציות בנקאיות, אלא דיבר על היערכות לכלכלה עוקפת ועל תוכנית שכבר ביקש להכין. הדברים נאמרו כחלק מתשובה עניינית לשאלות המראיין. ראש הממשלה הציג זאת כאפשרות שמצדיקה עבודת מטה.
בנק ישראל, בתחזית שפרסם השבוע, הזהיר מפני הסיכון להתגברות הסנקציות של מדינות שונות נגד ישראל. אלא שיש מרחק עצום בין התייחסות מקצועית לסיכון של סנקציות ובין האפשרות הקיצונית של סנקציות בנקאיות לאומיות, המחייבות כלכלה עוקפת. עצם השמעת הדברים עלול להגביר את החששות בשווקים, בקרב משקיעים ובמוסדות פיננסיים, עוד לפני שסנקציה אחת הוטלה. עוד לפני הבחירות.
רק לפני כשנה דיבר נתניהו על הצורך שישראל תהפוך לסופר-ספרטה. למעשה, שתאמץ מאפיינים של כלכלה אוטוקרטית. אז עוד ניתן היה לפרש את דבריו כקריאה לעצמאות בייצור הביטחוני. כעת הוא מדבר במפורש על סנקציות בנקאיות ועל כלכלה עוקפת.
יש רק שתי אפשרויות: או שנתניהו רציני, ואז הדברים שקולים להודעה שכלכלת ישראל בסכנת קריסה, כי ללא הייטק וללא כלכלה גם לא תהיה פה חברה מתפקדת ובוודאי שלא צבא מודרני. במצב כזה, נשאלת השאלה מאיפה הגיעו הרעיונות הקיצוניים על "כלכלה עוקפת" וקריפטו. אפשרות שנייה היא שנתניהו החליט לדבר בלי עבודת מטה, מבלי שהוא מבין במה מדובר. ואז נשאלות שאלות חריפות על שיקול הדעת והכשירות שלו.
אלה אינן שאלות של ימין ושמאל, וגם לא של בחירות. מדובר באיום אפשרי על המודל הכלכלי שעליו נשענת מדינת ישראל וכל אזרחיה.
