קהל נכבד וצופים יקרים, ההצבעות נסגרו. הגיע הזמן להכרעה הסופית. אלפי אזרחים הצביעו והשפיעו ועכשיו הרגע לתוצאות האמת. אתם בחרתם ומי שאתם רוצים שילך הביתה הוא....היא....... הרמטכ"ל! לא, רגע, באוזנייה עכשיו מוסרים לי שחלה טעות, מדובר ביועמ"שית! רגע אוקיי צופים יקרים, כנראה שמדובר בהדחה משותפת של שניהם.
רק שזה לא פרק ב"האח הגדול". זו ישראל 2025.
שמתם לב שהמילה האופנתית בשנה האחרונה היא "הדחה"?. אתה מודח, את מודחת, כולכם מודחים. בין אם אתם חיילים שסירבו פקודה עקב משבר נפשי עמוק והדחתם מצה"ל או בין אם אתם שר ביטחון או ראש השב"כ. אף אחד לא חסין מהדחה.
השיטה הולכת ככה: זה מתחיל בתדרוכים מפי "מקורבי נתניהו" נגד המועמד להדחה, מתקדם עם ח"כים או שרים בממשלה שזורקים כמה ציוצים שיותר מידי זהים אחד לשני בסגנון ובטיימינג, זה ממשיך עם הבן של ראש הממשלה שמצייץ מרחוק. בום לפני ששמתם לב, פרק ההדחה יצא לדרך והממשלה מדיחה את היועמ״שית ומייצרת משבר חוקתי. או הרמטכ"ל שרק עומד על עקרונותיו מודח בזמן מלחמה או אתה יו"ר ועדת חוץ וביטחון ולא רוצים שתקדם את חוק הגיוס.
הפוליטיקה הישראלית כבר לא מתנהלת כמו ממשל אלא כמו תוכנית ריאליטי בטלוויזיה. כל פרק חדש כולל דמות "בעייתית", קונפליקט מזויף, וקהל ש"מצביע" לא עם שלט, אלא באמצעות המושכים בחוטים. לא עשית מה שאמרנו? אתה לא מתאים. הבעת את דעתך? לך הביתה. אתה חושב אחרת מאיתנו? נתראה בפריימריז.
איך בצלאל סמוטריץ אמר השבוע? "אני מתגעגע להרצי הלוי", ובכן, יש לי הרגשה שגם נתגעגע לאייל זמיר
הרעיון של "אתה לא מתאים - אתה מודח", חוצה כעת גם את גבולות המפלגה, המינוי והקונצנזוס. אין גבולות גזרה, אין כבוד למוסדות. היועצת המשפטית, שופט, או יו"ר ועדה כולם פתוחים לטרף. מה שחשוב הוא מי מתאים לעלילה ומתיישר עם דף המסרים, לא מי עושה את העבודה.
אבל יש הבדל אחד קריטי: בתוכניות ריאליטי, לפחות מישהו נשאר עם מיליון שקל. אצלנו? הציבור נשאר עם אפס. בלי שלטון חוק יציב, בלי מערכת איזונים, בלי אמון. איך בצלאל סמוטריץ אמר השבוע? "אני מתגעגע להרצי הלוי", ובכן, יש לי הרגשה שגם נתגעגע לאייל זמיר.
אנחנו בעידן של דמוקרטיה טלוויזיונית - בלי תסריט, בלי הפקה מקצועית, ובלי כפתור "עצור". רק אינטרסים פוליטיים, שחקנים עייפים, תסריטים שחוקים, ואומה שלמה שמשלמת את המחיר.
