בהנחה ש"הפור" באמת נפל וראש הממשלה בנימין נתניהו יביא לקבינט המדיני-ביטחוני הצעה ללכת על "כיבוש מלא" של רצועת עזה והכרעת חמאס ושלא מדובר בתרגיל שנועד להחזירו למשא ומתן – נתניהו בבעיה קשה מאוד. הוא יצטרך להסביר לציבור מדוע הוא מוביל למהלך בניגוד מוחלט לאזהרה של הדרג הצבאי באשר לפגיעה בחטופים ושחיקת אנשי המילואים וחיילי הסדיר. מה עוד יכול נתניהו "למכור" לאזרחי ישראל? אחרי כמעט שנתיים שבהן הוא מסביר שאנחנו "כפסע מהניצחון המוחלט", איזה עוד מהלך יוצג כ"סלע קיומנו"?
3 צפייה בגלריה
נתניהו וזמיר
(צילום: דנה קופל, שלו שלום, REUTERS/Ronen Zvulunדובר צה"ל , Ahmad Hasaballah /Getty Images)
אחר הצהריים קיים ראש הממשלה דיון על המשך המלחמה בעזה - שהוקדם מהערב. בדיון השתתפו בין השאר שר הבטחון ישראל כ"ץ, הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר, השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר וראש אגף המבצעים האלוף איציק כהן. בתום הישיבה אמרו גורמים שמעורים בנושא כי נתניהו "נחוש ללכת על כיבוש הרצועה".
בינתיים, נתניהו הבן, יאיר, וגם המקורבים לראש הממשלה כבר החלו לעשות את העבודה ב"ערוצי הבית" - והחלו לייצר דה-לגיטימציה לרמטכ"ל זמיר. אם לפני מינויו אמרו שיש לו "סכין בין השיניים", שהוא לא הרצי הלוי - עכשיו מתחילים להציג אותו כנציג "דור הקונספציה" - שאליו שייכים למעשה גם אלו בדרג המדיני שבמשרת שלהם אירע טבח 7 באוקטובר.
המקורבים לראש הממשלה טוענים כי הוא המצביא האמיתי, הוא זה שקידם את ההחלטות הצבאיות המרכזיות בניגוד לעמדת הצבא - כולל גם התקיפה באיראן. המסר שמקדמים עכשיו הוא שנתניהו בכלל לא רצה את זמיר מלכתחילה - שר הביטחון כ"ץ הוא זה שכפה אותו על ראש הממשלה בכך שסירב להרחיב את רשימת המועמדים. בעבר, דווח שרעיית ראש הממשלה לחצה להוסיף לרשימה את דוד זיני, שלימים הפך למועמד לתפקיד ראש השב"כ לאחר שהדלת הזאת נסגרה.
אבל יש ארכיון, והארכיון זוכר. בדיוק לפני חמישה חודשים, בטקס חילופי הרמטכ"ל הקריה שיבח נתניהו: "עת הזמיר הגיע". צריך לקרוא את המילים, ולשפשף את העיניים: "אנחנו מכירים לא מעט שנים, פעמיים המלצתי עליך כרמטכ"ל וכעת בפעם השלישית, עת הזמיר הגיע. עבדנו כתף אל כתף לפני למעלה מעשור, כשאתה המזכיר הצבאי בלשכת ראש רה"מ. כבר אז התרשמתי עמוקות ממך. גם מהציונות המפעמת ממך, מן המחויבות המקצועית שלך – כחוליה המחברת בין צה"ל וגורמי הביטחון האחרים, לבין ראש הממשלה".
אז מה יוכל נתניהו לומר הפעם לציבור? ניתן לשער שהוא יציג את הסרטונים הקשים של רום ברסלבסקי ואביתר דוד בשבי כנקודת מפנה. המסר יהיה שישראל ניסתה להגיע לעסקה חלקית וגילתה גמישות יוצאת דופן, אפילו יגיד שהמנדט שנתן לצוות היה רחב. אבל בסוף גם ישראל וגם ארה"ב נוכחו לדעת שחמאס לא רוצה עסקה ורק מושך זמן ובינתיים החטופים שלנו מתים מרעב, פשוטו כמשמעו.
אין למעשה עוד זמן לחכות עד שתהיה עסקה כוללת, הוא יגיד, עד אז החטופים עלולים למות. והמראות של החטופים? הם תזכורת כואבת שאסור לנו להסכים למצב שבו הרוצחים המתועבים של חמאס יישארו בעזה, ובטח שלא ימשיכו לשלוט. חייבים להכניע אותם.
נתניהו בוודאי לא יודה בזה, אבל זו הייתה העמדה של השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר שדחפו לכיבוש והכנעה - מהרגע הראשון. סמוטריץ' גם רצה סיפוח, ונתניהו הבטיח לו שאם לא תהיה עסקה נלך למהלך כזה, גם אם סמלי, אך ספק אם נתניהו יסתכן בצעד שיקפיץ את הקהילה הבינלאומית ויגדיל את רשימת המדינות שמתכוונות להכיר במדינה פלסטינית. בין היתר למשל, איימה גרמניה אם יהיה סיפוח לא תהיה לה ברירה אלא להצטרף לסחף.
אבל הסיפור הרבה יותר אסטרטגי, לא מדובר בכניעה לשותפים, הסיפור הוא דונלד טראמפ. נתניהו היה צריך שהממשל האמריקני ייכנס לסיפור ולכן חיכה בסבלנות ודחה ההכרעה. הוא היה צריך לטפל קודם באיראן, בסדר העדיפויות זה מעל עסקה. אחרי "עם כלביא", טראמפ נתן לנתניהו חודשיים לנסות ולמצות את המו"מ על עסקת חטופים והפסקת אש .
אחרי תשובת חמאס האחרונה, שאכזבה גם את המתווכות, האמריקנים השתכנעו שאין באמת עם מי לדבר. זה מה שנתן לנתניהו את האור הירוק להמשיך בתוכנית הכיבוש - שאותה הוא רצה כל הזמן אך לא יכל לממש. הוא היה צריך לבנות אותה לאט לאט ולקבל את הסכמת האמריקנים.
כעת נתניהו גם יוכל לומר שלנוכח סרבנות חמאס הוא הגיע לתיאום עם נשיא ארה"ב טראמפ, שישראל תפעל להכרעת ארגון הטרור. הוא עשוי לומר שדווקא מהלך של כיבוש והכנעה – הוא זה שיכול להביא להצלת חטופים בשעה שאם היינו ממשיכים להמתין – הם היו מתים מרעב.
נתניהו עשוי לומר שלישראל אין זמן לכיתור והתשה כפי שמציע הצבא כי החטופים עלולים למות מרעב. יש גם הבנה שחמאס לא יסכים לתנאים של ישראל שמדברת על פירוז, פירוק מנשק והגליה - ולכן אין עוד טעם לדבר על עסקה עם השטן. לכן, הוא יסביר, במצב שאליו נקלענו ישראל צריכה לקחת את גורלה בידיה ולחתור לכיבוש מלא, הכנעת חמאס והחזרת החטופים.
נתניהו יצטרך להישיר מבט אל ציבור הישראלי ולהבהיר אם הוא נותן גיבוי לרמטכ"ל או אם הוא שותף למתקפה המבישה של הבן שלו נגדו. בסוף, הוא גם יצטרך לומר בקולו ולא בשם "גורם מדיני" אם התדרוכים של בכירים בסביבתו על התוכנית לכיבוש מלא של הרצועה הם על דעתו.
ייתכן שאותם תדרוכים הם תרגיל להלחיץ את חמאס, יכול להיות שזה תרגיל פנימי שנועד לגרום לרמטכ"ל ליישר קו או להתפטר - ולנסות למנות שוב רמטכ"ל "שמאמין בניצחון המוחלט". אולי נתניהו דווקא ייסוג מהתוכנית ואז יטען שהרמטכ"ל הוא זה שכנע אותו.
בדרג צבאי יש כמה אסכולות, ויש מי שחושב שישראל צריכה להתגמש יותר וללכת לעסקה כי כיבוש עלול לעלות בחיי החטופים. נתניהו משיב להם בינתיים שבעסקה יש קווים אדומים שהוא לא מוכן להתפשר עליהם. ולמרות חילוקי הדעות המשמעותיים, מקורבים אומרים שאף אחד לא ידיח את הרמטכ"ל, ומצפים שהוא יקבל את הנחיית הדרג המדיני - אם לא, זכותו להניח את המפתחות ולעזוב.
