האפשרות לסבב נוסף של עימות עם איראן בזמן הקרוב מעוררת, בצדק, אי-שקט ודאגה בציבור הישראלי. ההצהרות הלוחמניות של הנשיא טראמפ, הכוח הימי והאווירי האמריקני שהולך ונצבר במזרח התיכון, התגובות העצבניות עד כדי היסטריה של האייתולות בטהרן וצעדי הכוננות ודריכת הכוחות הקדחתניים שעושה צה"ל – כל אלה הם סימנים שמעידים, לכאורה, שמשהו הולך לקרות, אולי אפילו בזמן הקרוב. אבל צריך גם להכיר בכך שבשטח יש גם גורמים מרסנים, שמפחיתים מאוד את הפוטנציאל להתלקחות מיידית. בנוסף, בניגוד למצב שהיה לפני ה-7 באוקטובר הארור, אני יכול לומר מתוך ידיעה עדכנית שקהילות המודיעין של ישראל וארה"ב עוקבות בצורה הדוקה אחרי הנעשה באיראן ואצל שלוחיה - וכי בכל תרחיש שעשוי להשפיע עלינו הם ייתנו לנו, האזרחים, התרעה וזמן להתכונן.
5 צפייה בגלריה
חמינאי, טראמפ ונתניהו. הציבור הישראלי חושש מעימות נוסף, אך כרגע הפאניקה מוגזמת
(צילום: lev radin/shutterstock, AP, חיים גולדברג/פלאש 90, Anonymous/Getty Images)
כמו תמיד בעת האחרונה, הרשתות החברתיות מלבות את הדאגה והחששות הלגיטימיים של הציבור, באמצעות שמועות ומידע לא אמין. זה המקור לפאניקה שפוגעת כאן ועכשיו, עדיין בלי שום סיבה ממשית, בשגרת החיים והכלכלה ובבריאות הנפשית של כולנו. כדי למזער נזקים תודעתיים לציבור, ולמנוע חרדה לא מוצדקת, חשוב מאוד להכיר ולהבין את הערכות המודיעין העדכניות ואת השלכותיהן עלינו.
הגנרטור העיקרי למהלכים שנוקטות כרגע ארה"ב וישראל הוא מה שקורה באיראן; ראשית, ההכרה המשותפת שאיראן לא תחזור יותר למה שהייתה לפני גל המחאות האחרון. הזעם, הנכונות להקרבת החיים ושלמות הגוף, והדרישות להפלת השלטון שבאו לידי ביטוי בהפגנות היו ללא תקדים - ממש כשם שאמצעי הדיכוי היו ללא תקדים בברוטאליות שלהם ובהיקפם.
כמו כן היו לא מעט מקרים שבהם נפתחה אש והייתה התנגדות אלימה של המפגינים, שהרגו חברים בכוחות הביטחון, והייתה תופעה של עריקות בשורות מנגנוני הביטחון של המשטר, כולל הבסיג' ומשמרות המהפכה - תופעות שלא היו בגלי מחאה קודמים. מלבד זאת, המחאה עדיין לא נגמרה: הטבח הברוטאלי הבריח את המוחים מהרחובות, אבל הם ממשיכים למחות מהמרפסות ומהחלונות, מפני שכל הסיבות לפרוץ המחאה עדיין שם וגורמות סבל לאזרחים. האייתולות ועוזריהם מבינים את זה, ולכן המשטר, ובעיקר אנשי משמרות המהפכה, עצבניים מכיוון שהם מרגישים שהסיפור לא נגמר: האדמה רועדת תחת רגליהם, והאיום על שרידות המשטר חי וקיים. כל זה, להערכת גורמי מודיעין, עלול להביא את המשטר ואת משמרות המהפכה לבצע פעולות אלימות נוספות (למשל הוצאות המוניות להורג) נגד אזרחי ארצם כדי לדכא סופית את המחאה.
המשטר גם עשוי לנסות להנחית מכות כואבות על אויבים מחוץ לאיראן, כדי ללכד את העם סביבו ולזכות ביוקרה שאיבד אחרי שנחלש ב"מלחמת 12 הימים" מול ישראל. על הכוונת של האייתולות הקיצוניים בטהרן נמצאים כעת ישראל והאינטרסים האמריקניים באזור - כולל תובלת האנרגיה והמפרציות הערביות.
השינוי בקבלת ההחלטות של טהרן, ומצבו של חמינאי
סיבה נוספת לדריכות בישראל ובבסיסים האמריקניים במזרח התיכון היא תהליכי קבלת ההחלטות בטהרן, שנעשו מאז מבצע "עם כלביא" הרבה פחות רציונליים והרבה יותר כאוטיים ומתלהמים - במידה שלא זכורה מאז המהפכה האיסלאמית באיראן ב-1979. סיבה אחת לכך היא שבמסגרת מהלומת "חתונת הדמים" בחודש יוני (אחד ממבצעי הפתיחה של "עם כלביא") חיסלה ישראל את כל צמרת מקבלי ההחלטות הביטחוניות של המשטר שחמינאי נהג להתייעץ עימם. הוא בטח באותם בכירים, והם השפיעו על תהליך קבלת ההחלטות שלו. עוד לפני כן חוסל נסראללה, שהיה גם הוא ממקבלי ההחלטות הנבונים והשקולים של "ציר ההתנגדות השיעי". בקיצור: רוב מי שחמינאי החשיב את דעתו והתייעץ עימו כבר איננו שם, ומי שישנם אינם האישים המנוסים והמקצועיים שאיישו את עמדות המפתח בממסד הביטחוני האיראני לפני ה-13 ביוני.
לא לחינם אמר טראמפ על חמינאי בן ה-86 שהוא "חולה", ברמז עבה לאי כשירותו הרפואית לנהל את ארצו. בכל מקרה, חמינאי אינו יכול יותר לקבל עצות מאנשים שהוא מעריך ורגיל לכבד את דבריהם - ולכן הממסד האיראני עלול לעשות טעויות בשיקול הדעת, או לפעול מתוך הלך רוח של "תמות נפשי עם פלישתים".
כנגד זה, גורמים יודעי דבר מציינים שהסבירות לצעדים התקפיים של איראן נגד ישראל והאמריקנים באזור היא לא יותר מבינונית; זאת לנוכח הכוח הגדול, ההגנתי וההתקפי, שהפנטגון צובר באזור, והאיום שישראל תתקוף שוב בהצלחה גדולה יותר מבפעם הקודמת - מפני שלאיראן כמעט שאין כעת הגנה אווירית על האתרים החיוניים.
האיראנים גם יודעים שלישראל ולארה"ב יש אינטרס לסיים להשמיד מהאוויר (הפעם בצורה יסודית) את מה שנשאר ממערך ייצור הטילים הבליסטיים והכטב"מים. זאת בנוסף, כמובן, לפגיעה חמורה שתהיה בבסיסי משמרות המהפכה, הבסיג', המשטרה והצבא. חוץ מזה, הניסיון מוכיח שאיראן לא ממהרת ליזום התקפה - אלא אם הותקפה ונפגעה תחילה.
לבסוף, ראוי לזכור שבמצבים דומים בעבר, שבהם איראן הייתה על סף עימות עם האמריקנים, היא ידעה לסגת ברגע האחרון, ואפילו להקפיא את תוכנית הגרעין הצבאית שלה (חאתמי ב-2003) כדי להימנע מעימות ישיר עם "הדוד סם", או להסכים להפסקת אש משפילה עם סדאם חוסיין ב-1988 (האימאם חומייני שתה את כוס התרעלה). כך שיש עדיין אפשרות סבירה מאוד שלנוכח האיום האמריקני, חמינאי יורה לאנשיו לשבת לשולחן המו"מ עם ארה"ב בתנאים העונים על דרישותיה של וושינגטון.
מול הווקטורים המרסנים שפועלים על איראן, נראה לפחות שדווקא ארה"ב היא זו שמעלה לדרגה גבוהה ומיידית את רמת הנפיצות באזור. צבירת הכוחות האמריקניים באזור מצביעה על כוונה של הנשיא טראמפ לפעול, ואופיו הבלתי צפוי מתגבר עוד יותר את התחושה שבעוד זמן לא רב יחושו האייתולות על בשרם - כולל חמינאי עצמו – למה התכוון טראמפ כשצייץ לאזרחי איראן ש"העזרה בדרך". בישראל מעריכים שאם האיראנים לא יודיעו בתוך כמה שבועות על הסכמתם לשבת לשולחן המו"מ בתנאיה של ארה"ב, האמריקנים ינחיתו מכה כלשהי על איראן.
גם מההיבט האמריקני פועלים וקטורים רבי עוצמה שמורידים את מפלס הנפיצות. ראשית, סביר מאוד להניח שלארה"ב אין עדיין מרשם למהלומת אש אחת או שתיים שיביאו את משטר האייתולות אל קיצו. גם אם האמריקנים יצליחו להרוג או לחטוף את חמינאי, ולפגוע אנושות בפיקוד ובשליטה של משמרות המהפכה והבסיג', עדיין סביר לגמרי שהמשטר ישרוד, וכי מי שיחליף את חמינאי יהיה קיצוני ואכזר לפחות כמוהו. זאת, מפני שאין כרגע גורם פוליטי אופוזיציוני שיהיה חזק מספיק כדי לתפוס את השלטון, וגם בין האייתולות הבכירים ומפקדי כוחות הביטחון לא מסתמן מנהיג שיסטה מהקו הנוקשה המאפיין את הממסד הקיים - כפי שקרה למשל לאחרונה בוונצואלה.
אפשרות אחרת היא שבעקבות מהלומה אמריקנית על בסיסי הכוח של המשטר יהיה כאוס, או שתיפתח מלחמת אזרחים באיראן. בכל מקרה סבלם של האזרחים יגבר ולא יקטן. במיוחד באיראן נכונה האמירה שרק העם יכול לחולל מהפכה. גורמים מבחוץ יכולים רק לעזור לעם להתקומם, והדבר כבר קרה. נראה שהעזרה מבחוץ לא הייתה מספיקה, אבל מהלומה קינטית חד-פעמית כמו שטראמפ רוצה לא תשיג את מה שלא הושג באמצעים "רכים".
ישראל צפויה להצטרף למערכה מתמשכת של ארה"ב נגד איראן
מה שאפשרי הוא שבמקרה שלא יהיה מו"מ, האמריקנים ינצלו את הכוח שצברו למערכה אווירית ארוכה, שגם תשמיד בצורה יסודית את יכולותיה הטיליות והגרעיניות ואת שאר ההגנה האווירית של איראן, וכן את מערכי הייצור הדרושים לשיקומה. למערכה התקפית מתמשכת כזו תצטרף כנראה גם ישראל, אם תותקף, ואז העורף הישראלי ייאלץ להתגונן - ואולי גם לספוג. אבל ההכנות של האמריקנים, ושלנו, לכל אחת מהאופציות שנזכרו לעיל יימשכו במקרה הטוב כמה שבועות (לא קצרים). ככל שההכנות מצידנו יימשכו זמן רב יותר, כך יקטן הנזק שהאיראנים יוכלו להסב לנו. בעניין זה אי אפשר לפרט, חוץ מאמירה עקרונית שהיערכות להגנה כוללת לא רק אמצעי גילוי ויירוט ועורף אזרחי ממושמע, אלא באותה מידה אמצעים שחלקם מוכרים, וחלקם יהיו הפתעה.
מה שמאפיין את כל התרחישים האלה הוא שהם אינם צפויים להתממש בזמן הקרוב מאוד. הגורמים המרסנים חזקים מאוד, ויש להניח שנקבל התרעה בזמן.
