בימי ראשית המהפיכה המשפטית. בשידור חי בפייסבוק שקיימו שמחה רוטמן ובצלאל סמוטריץ', הם נשאלו על ידי משתתפת בשם ענבל "אבל מי יבטיח שלא תגעו בזכויות האדם". סמוטריץ ענה "אני. שר האוצר של מדינת ישראל, מבטיח שלא לפגוע בזכויות האדם".
זה לא שמישהו לקח את ההתחייבות הזו ברצינות, ועדיין, אתמול כשבג"ץ נחלץ לעזרת קבוצת נשים דתיות, כאשר פסק את הטריוויאלי והמובן מאליו: שאין שום הצדקה סבירה שהרבנות הראשית תמנע מהן לגשת למבחנים ולנסות ולקבל את ההכרה הרשמית שמעניקה מדינת ישראל לכל מי שעומד ברף הידע ההלכתי הנדרש. זה היה רגע עצוב.
כי בעולם סביר, עוול גלוי ושרירותי כל כך לא היה דורש מהנשים להתארגן ולבקש ייצוג מארגון עיתים ולעתור לבג"ץ. בעולם סביר, היו אלה סמוטריץ' ומפלגתו המתיימרים לייצג את המגזר הציוני דתי, שאמורים היו להילחם עבור הנשים הלמדניות. בין אם מתוקף אותה הבטחה ובין אם בהיותן בנות המגזר, ה"בייס" הפוליטי. אבל העולם לא מתוקן ואפילו לא סביר והנשים נדרשו לעתו לבג"ץ.
מדובר במבחנים שעורכת הרבנות הראשית המקנים הכרה מדינתית בידע הלכתי. ההכרה הזו מאפשרת להתקבל לתפקידים ציבוריים הדורשים ידע שכזה. ובשנים האחרונות, לאור שינויים בחוק שיזם דרעי, ההכרה הזו נחשבת בחוק כמקבילה לתואר ראשון ומאפשרת להתקבל לתפקידים ציבוריים בהם צריך תואר. כלומר ההכרה הזו גם שווה כסף.
למה? ככה
ואת ההכרה הזו סירבה הרבנות הראשית לאפשר לנשים לנסות ולקבל. היא לא היתה מוכנה שהן ייגשו לבחינות. למה? ככה. כי הן נשים.
הרבנות לא טענה שמדובר בבעיה הלכתית. כי אין כזו. לא מדובר בהסמכה לרבנות שלגביה ניתן לטעון שלפי הפסיקה האורתודוכסית המקובלת נשים לא יכולות. מדובר בסך הכל בהכרה שמעניקה המדינה לידע שנרכש. ולפיכך בעצם בג"ץ קבע אתמול את הדבר הפשוט. נשים הן בני אדם. וכאשר מדינת ישראל עורכת מבחנים רשמיים המקנים הכרה בידע מסויים, כל אדם שרכש את הידע יכול לגשת למבחן. טריוויאלי לגמרי.
הנשים שעתרו הן חלק מתהליך מרגש שמתרחש בעולם הציוני דתי בעשרות השנים האחרונות. נשים לומדות תורה.
לאחר שלאורך רוב ההיסטוריה היהודית נמנע שמנשים לקחת חלק בדבר הכל כך מרכזי ומשמעותי של לימוד תורה, נכנסו נשים לבית המדרש. זה התחיל בקטן אבל היום מדובר באלפים רבים של נשים, מכל הקשת הדתית, בעשרות ואולי מאות מסגרות וברמת עומק והיקף הולכת וגדלה. תהליך שקורה מלמטה וכל כולו אהבת תורה.
לכאורה- כל מי שתומך בלימוד תורה אמור לשמוח. אבל רק לכאורה. בפועל הרבנות הראשית מנסה לחסום ולהקטין את היכולת של נשים להתפתח ובוודאי להתפרנס בתחום. ובאופן עצוב לצידה, וכנגד הנשים הדתיות-לאומיות הלומדות, מתייצבת מפלגת "הציונות הדתית". כך למשל, כאשר הוצעו נשים, תלמידות חכמים, להיות בגוף הבוחר את הרב הראשי. על תקן רבניות, שוב, לא תפקיד בעל משמעות הלכתית כלשהי. מיהר שמחה רוטמן והעביר בועדץ החוקה, תיקון לחוק שיוודא שזה יהיה בלי אפשרי. בת דודה של חבר כנסת כנציגת ציבור? זה בסדר. שהרי בזכות בג"ץ חייבות להיות גם נשים בגוף הבוחר. אבל אשה, בזכות עצמה, מתוקף היותה רבנית מלמדת תורה? עד כאן. זה לא.
תהלה פרידמןאני לא תמימה. בסוף מדובר בחשש של הרבנות הראשית, שהכרה בידע ההלכתי של נשים תקנה להם אחד משלושת הכפים- כח, כבוד וכסף. אלה, לשיטתה, חייבים להישאר שמורים לגברים בלבד.
ולכן כמה טוב שיש לנשים דתיות לאן לפנות. איזה מזל שאנחנו לא תלויות בשר האוצר של מדינת ישראל וביו"ר ועדת חוקה. והלוואי ובעתיד לא מדרש לבג"ץ שיגיד את המובן מאליו - נשים הן בני אדם ושערי התורה פתוחים גם בפניהם.
ח"כית לשעבר תהלה פרידמן , ראש מרכז ליבא, מבית יוזמת המאה
