חודש לאחר טבח 7 באוקטובר עמדה אנג'י ניקסון במליאת בית הנבחרים של פלורידה וניסתה לשכנע את עמיתיה לתמוך בהחלטה שקראה להפסקת הלחימה הישראלית בעזה. רוב המחוקקים קמו מכיסאותיהם והפנו אליה את הגב בזמן שדיברה. רק מחוקקת אחת נוספת הצביעה איתה, וההחלטה נדחתה ברוב של 104 מול 2. "אתם יכולים להפנות לי את הגב", הטיחה בהם ניקסון, "אני בצד הנכון של ההיסטוריה כי אני לא רוצה שתינוקות ימותו".
פחות משלוש שנים אחר כך, הממסד הדמוקרטי בפלורידה כבר נאלץ להסתובב בחזרה. ניקסון, סוציאליסטית דמוקרטית שבמשך חודשים נחשבה למועמדת שוליים, הביסה את המתמודד היהודי אלכס וינדמן בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית וזכתה במועמדות המפלגה לסנאט. באותו לילה, בקצה השני של היבשת, השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק עקבה אחרי מסך תוצאות מטריד משלה: בקליפורניה נראתה עאישה ווהאב, המועמדת שאותה השקיעה מיליוני דולרים בניסיון לעצור, בדרך לניצחון בבחירות המיוחדות לקונגרס בקליפורניה.
ניקסון נגד ישראל
(צילום: מתוך הרשתות החברתיות)
אנג'י ניקסון והמגפון. מהדמויות הרועשות באגף השמאלי של הדמוקרטים
(צילום: מתוך הרשתות החברתיות)
ניקסון לא רק ניצחה, היא מחקה כמעט כל יתרון שהיה אמור להפוך את וינדמן למועמד הבלתי נמנע. הקצין היהודי שנולד בקייב למשפחה שברחה מברית המועצות, היגר לארצות הברית בילדותו, שירת יותר משני עשורים בצבא והפך לכוכב לאומי כשמסר את אחת העדויות המרכזיות במשפט ההדחה הראשון של דונלד טראמפ. הוא נכנס למרוץ עם תמיכת הממסד, שם מוכר וכסף בכמויות כמעט מגוחכות ביחס ליריבתו: עד סוף יולי גייס כ-16.3 מיליון דולר, לעומת פחות ממיליון דולר לניקסון. הוא הוציא 2.2 מיליון דולר על פרסום, לעומת 60 אלף בלבד שלה. היא לא קנתה אפילו תשדיר אחד בטלוויזיה או בכבלים. בסופו של דבר קיבלה ניקסון כ-56% מהקולות, לעומת כ-44% לוינדמן. "הוכחנו שאנשים רגילים חזקים יותר מתאגידים וממיליארדרים", אמרה במסיבת הניצחון בג'קסונוויל. "הוציאו נגדנו פי 16, וניצחנו. הם ישקרו ויקראו לי בשמות אבל אני אפגוש אותם ונדבר".
סירבה לגנות את "מהנהר ועד לים"
עבור מרבית האמריקנים והישראלים ניקסון בת ה-42 היא שם חדש, אבל בפלורידה היא כבר שנים אחת הדמויות הרועשות והעקשניות ביותר באגף השמאלי של המפלגה. היא דור שישי בג'קסונוויל, בת למשפחה ממעמד הפועלים, מארגנת איגודי עובדים לשעבר וחברת בית הנבחרים המדינתי מאז 2020. היא הקימה בעיר שוק לעסקים שחורים קטנים, פתחה חנות ספרים ובית קפה בשם ״Cafe Resistance״ שהפך למרכז קהילתי בתקופה שבה רון דסנטיס ניהל מלחמה בספרים ובתכנים שעסקו בגזע בבתי הספר, ובשלב מוקדם יותר כתבה עם בתה ספר ילדים על ילדה ששיער האפרו הטבעי שלה הופך למקור של כוח. גם הפוליטיקה שלה נבנתה סביב אותו דימוי של מאבק מלמטה: ב-2020 היא הדיחה בפריימריז מחוקקת מכהנת למרות נחיתות כספית גדולה, ובשנים האחרונות הובילה מחאות נגד מפות הבחירות החדשות של דסנטיס. השנה אף נעצרה על ידי המשטרה לאחר שסירבה לעזוב מחאה במשרדו.
אבל הסיבה ששמה צפוי להישמע מעתה הרבה יותר גם בישראל נמצאת בעמדותיה כלפי עזה. ניקסון מגדירה את פעולות ישראל ברצועה "רצח עם", אמרה שהייתה תומכת בהפסקת הסיוע האמריקני לישראל, וקיבלה תמיכה מראשידה טליב, אילהאן עומאר, חברת הקונגרס לשעבר קורי בוש, והארגונים האנטי ציונים "הקול היהודי לשלום" ו-TrackAIPAC. היא טוענת בתוקף שהעמדות האלה אינן אנטישמיות. "לא נוכל להמשיך לשלוח כסף למדינות שמפרות את החוק הבינלאומי, מפרות זכויות אדם והורסות באופן פעיל", אמרה לאחרונה. ריק סטארק, יו"ר השדולה היהודית הדמוקרטית בפלורידה, סיפר לאחר שיחת זום איתה כי היא לא נתנה לדבריו תשובה ברורה כשנשאלה אם לישראל יש זכות להתקיים כמדינה יהודית, וסירבה לגנות את הסיסמה "מהנהר עד הים". ניקסון אמרה כי חבריה הפלסטינים הסבירו לה שהסיסמה אינה קריאה להשמדת ישראל.
העימות הזה מלווה אותה מאז השבועות הראשונים שלאחר 7 באוקטובר. בהחלטה שהגישה אז היא קראה להפסקת אש ולהפחתת ההסלמה, לצד שחרור החטופים, וספגה גינויים גם מחברים יהודים במפלגתה. מייקל גוטליב, יו"ר השדולה היהודית בבית הנבחרים המדינתי, אמר אז שההחלטה נולדה מ"בורות ואנטישמיות". השכן וחבר בית הנבחרים הרפובליקני רנדי פיין, אמר שכל מי שיצביע בעדה מסכן ילדים יהודים. ניקסון השיבה ש"דאגה לאלפי חיים חפים מפשע אינה הופכת אף אחד לאנטישמי". בסוף השבוע האחרון, ימים ספורים לפני הבחירות, היא הופיעה בפורט לודרדייל בעצרת לצד טליב ומועמדי שמאל נוספים. המקום שבו תוכנן האירוע ביטל את האירוח לאחר מחאה מצד גוטליב וגורמים יהודיים, והוא הועבר לאולם אחר. ניקסון, מבחינתה, מציגה את אותו רגע מ-2023 כהוכחה לכך שהקדימה את מפלגתה: "הייתי הראשונה להיות בצד הנכון של ההיסטוריה".
הניצחון שלה מפתיע עוד יותר מפני שהוא הגיע דווקא בפלורידה, מדינה שטראמפ ניצח ב-13% ב-2024 ושבה המילה "סוציאליזם" נושאת מטען פוליטי מיוחד בקרב קהילות של יוצאי קובה, ונצואלה וניקרגואה. ניקסון הצטרפה רק השנה ל-Democratic Socialists of America, אותה מפלגה שהריצה דמויות כמו זוהראן ממדאני לראשות העיר ניו יורק, אך ניסתה במהלך הקמפיין להמעיט בחשיבות התווית. "אפשר להתווכח על הגדרות של אנשים", אמרה, "לי אכפת מהצרכים שלהם". התוצאות מלמדות שהקואליציה שלה הייתה רחבה יותר מפעילי DSA והאגף הפרוגרסיבי: היא ניצחה בפער משמעותי באזורים שחורים ברחבי המדינה, ונשענה על רשת של כנסיות, איגודי עובדים וקשרים מקומיים שבנתה במשך שנים. וינדמן, לעומתה, עבר לפלורידה רק ב-2023 והותקף במהלך הקמפיין כמי שהגיע מבחוץ. אחרי ההפסד הודיע שיתייצב לצדה בנובמבר.
סחף נגד ישראל? לא בדיוק
שם מחכה לה משימה קשה בהרבה. ניקסון תתמודד מול הסנאטורית הרפובליקנית אשלי מודי, התובעת הכללית לשעבר של פלורידה, שמונתה למושב לאחר שמרקו רוביו עבר לממשל טראמפ כמזכיר המדינה. הדמוקרטים לא ניצחו במרוץ לסנאט בפלורידה מאז 2012, ומודי נכנסת למערכת הבחירות כפייבוריטית הברורה. אם ניקסון בכל זאת תחולל הפתעה נוספת, היא תהיה הסנאטורית השחורה הראשונה בתולדות פלורידה. אלא שעצם העובדה שהגיעה לשלב הזה כבר מספקת לשמאל הדמוקרטי ניצחון סמלי במדינה שבה כמעט איש לא ציפה לראותו.
התמונה בפלורידה עצמה הייתה מסובכת יותר מסיפור פשוט על סחף נגד ישראל. ג'ארד מוסקוביץ, אחד הדמוקרטים היהודים המזוהים ביותר עם תמיכה בישראל, הביס את הסוציאליסט הדמוקרטי אוליבר לרקין. דבי וסרמן שולץ, יהודייה ותיקה ותומכת ישראל, שרדה גם היא את הפריימריז במחוז החדש שאליו עברה. ובצד הרפובליקני ניצח רנדי פיין, המחוקק היהודי שהפך את התמיכה בישראל לחלק מרכזי בזהותו הפוליטית, את דן בילזריאן, שניהל קמפיין שכלל קונספירציות אנטישמיות, כינויי גנאי נגד יהודים והתקפות על ישראל. גם ג'יימס פישבק, שניסה לרכוב על הגל האנטי-ישראלי בימין והתחבר לדמויות מהימין הקיצוני, הפסיד במרוץ למושל לביירון דונלדס.
לכן המסר של ליל הבחירות אינו שעמדות פרו-ישראליות הפכו לפתע לנטל. הוא אחר: ביקורת עמוקה על ישראל כבר אינה מחסום אוטומטי בפני מועמד דמוקרטי, אפילו בפלורידה, וכסף גדול כבר אינו מבטיח שאפשר יהיה לעצור מועמד כזה. ניקסון הוכיחה את החלק הראשון. אם ווהאב תשלים את ניצחונה בקליפורניה, היא תספק גם את השני.
הקרב האחרון של איפא"ק בעונת הפריימריז
ספירת הקולות בקליפורניה עוד לא הסתיימה וטרם פורסמה הכרזה מוסמכת על מנצחת, אך הסנאטורית המדינתית האפגנית-אמריקנית ווהאב הגיעה לערב הבחירות כפייבוריטית מול מליסה הרננדס. ביוני היא הקדימה אותה ביותר מ-20% בשני סבבי הצבעה שונים, ומה שהיה אמור להיות מרוץ מקומי מנומנם למילוי החודשים שנותרו בכהונתו של חבר הקונגרס אריק סוואלוול הפך ברגע האחרון לקרב הלאומי האחרון של איפא"ק בעונת הפריימריז. הסופר-PAC של השדולה, United Democracy Project, השקיע כמעט 2.5 מיליון דולר במאמץ לסייע להרננדס, וקבוצות חיצוניות הוציאו בסך הכול כ-4.1 מיליון דולר מאז אמצע יולי, כ-3.7 מיליון מהם לטובת הרננדס או נגד ווהאב. הפרסומות עצמן כמעט לא דיברו על ישראל. הן הציגו את ווהאב כרכה מדי מול פשיעה, סוחרי פנטניל ועברייני מין.
אבל הסיבה להתערבות הייתה ברורה. ווהאב, שעשויה להפוך לאפגנית-אמריקנית הראשונה בבית הנבחרים, אמרה במפורש כי לדעתה ישראל מבצעת רצח עם בעזה, והצהירה שתתמוך בהפסקת הסיוע הצבאי האמריקני לישראל. עם זאת, הרקורד שלה מורכב יותר מזה של כמה ממטרותיה הקודמות של איפא"ק: היא אמרה שלישראל יש זכות להתקיים, חברה לסנאטור היהודי סקוט וינר בהחלטה שקראה להפסקת אש אך גם גינתה את חמאס ודרשה את שחרור כל החטופים.
מנהיג יהודי מקומי שתמך דווקא בהרננדס אמר כי ווהאב "אינה חברה ב"סקווד" הפרוגרסיבי, היא תומכת במדינה יהודית ובמדינה פלסטינית ורוצה מערכת יחסים טובה עם הקהילה היהודית. החשש של הקהילה הוא שהמתקפה המסיבית של איפא"ק דווקא תרחיק אותה. מול השדולה התייצבו גם ג'יי סטריט הליברלי ו-American Priorities, סופר-PAC שהוקם כמשקל נגד פרו-פלסטיני לאיפא"ק.
אם יתרונה המסתמן של ווהאב אכן יהפוך לניצחון רשמי, הוא יסגור עבור איפא"ק עונת פריימריז בעייתית במיוחד. רק שבועיים קודם לכן השקיע הסופר-PAC שלה יותר מ-30 מיליון דולר בניסיון למנוע את ניצחונו של עבדול א-סייד בפריימריז לסנאט במישיגן, ונכשל. איפא"ק רשמה במקביל גם ניצחונות חשובים, ולכן מוקדם להספיד את כוחו של הכסף הפרו-ישראלי בפוליטיקה האמריקנית. אבל קליפורניה הייתה ההימור האחרון שלה לפני הבחירות הכלליות, והפסד נוסף למועמדת שהפכה את המתקפה נגדה לכלי לגיוס תומכים יחזק את הטענה שככל שהלובי משקיע יותר בחלק מהמרוצים הדמוקרטיים, כך עצם התערבותו נעשית חלק מהקמפיין של הצד השני. ווהאב והרננדס, אגב, ייפגשו שוב בנובמבר, הפעם בקרב על כהונה מלאה של שנתיים. כך שגם אם איפא"ק תפסיד עכשיו, זה כנראה לא יהיה המפגש האחרון שלה עם ווהאב.












