האייתוללות זרעו את הסופה. לא רק ברצח ההמוני של מפגינים, אלא גם באויבים שצברו ברחבי העולם. ביום רביעי השבוע, בבית משפט פדרלי בניו יורק, נגזר דינו של טכנאי צנרת אמריקני, קרלייל ריברה, ל-15 שנים בכלא. הוא האדם השלישי שנשלח לכלא בעקבות מזימה שמקורה במשטר האיראני לחסל את מתנגדת המשטר מאשיח עלי-נג'אד בארה"ב.
עלי-נג'אד נולדה באיראן, שימשה כעיתונאית, והפכה לאחד הסמלים הבולטים של המאבק ברפובליקה האיסלאמית. אך בשנים האחרונות, אומרים תובעים בארה"ב, איראן ניסתה לשכור את שירותיהם של קרטל סמים מקסיקני, המאפיה הרוסית, וגורם מכנופיית "מלאכי הגיהינום" מקנדה – הכל כדי להשתיק את מבקריה.
השבוע התכתבתי עם מאשיח. שאלתי אותה האם המהפכה עצמה – העממית, בהפגנות – מתה? "המשטר אולי משתמש בכדורים ובכוח צבאי כדי לדחוף את האנשים חזרה לבתיהם לזמן קצר, אבל תאמין לי - הזעם עדיין שם, והגל הבא יהיה כבד בהרבה.
"כל רצח העמיק את הקרע בין המשטר לחברה. ההתקוממות לא נכשלה - היא השתנתה. היא עברה מן הרחובות אל נשמת האומה. הפחד כבר איננו בלב העם. הפחד שייך למשטר. אני שומעת שוב ושוב מאנשים שאין להם עוד פחד; הם אומרים שהזעם שלהם גדול מהפחד".
מה המצב כרגע, ממה שאת שומעת?
"זה טבח שמתרחש, וזה מזוויע. יש הררי גופות, קברי אחים, משפחות המחפשות בין שקי גופות, הורים הקוראים בשמות ילדיהם. זו איננה הגזמה. אלה הסיפורים והסרטונים שנשלחים אליי מדי יום מתוך איראן".
הריאיון והטור המלא - היום ב"ידיעות אחרונות" במוסף לשבת ובידיעות+
