החלטתו השגויה מאוד של חיזבאללה להצטרף למעגל הלחימה מול ישראל בשל חיסול חמינאי ולמרות הצהרות האיראנים המיועדות לאוזני הפרוקסיז כי הם מסתדרים לבדם ואינם זקוקים לסיוע, מהוות הזדמנות פז עבור ממשלת סאלם והנשיא עאון לשנות את פרשנותו ההרסנית של חיזבאללה להסכם טאיף מ-1989, להשיב למדינה את ריבונותה ואת בלעדיותה על הפעלת הכוח, ולהשתלב בציר האזורי החדש של טראמפ הכולל את ישראל כבת ברית מובילה. האם תהיה מסוגלת?
מאז כניסת הפסקת האש בין ישראל ללבנון בנובמבר 2024 הצליחה ישראל לנרמל מציאות בטחונית של כיסוח דשא יומיומי בלבנון כולל אחזקת חמש הנקודות, בלי שחיזבאללה המוכה יעשה דבר כנגדה מעבר למלל ריק מתוכן. מצבה הכלכלי של המדינה, בעיית העקורים בכפרי הדרום שטרם שבו לבתיהם, והקונצנזוס הפנים לבנוני בעד הפקדת המונופול על הנשק בידי המדינה ובידיה בלבד, הותירו את הארגון חסר מנופים פוליטיים ומבצעיים.
גוש ה-8 למרץ שהיווה את השדרה הפוליטית המרכזית של חיזבאללה והדגים את כוחו הרב ב"שליש החוסם" שסיכל כל יכולת לקבלת החלטות סוברניות של ממשלות לבנון, התפרק ולא נותר ממנו דבר. שותפותיה הפוליטיות של התנועה כגון הזרם הפטריוטי החופשי של ג'ובראן בסיל, ידידה הקרוב משכבר הימים, מנהיג הדרוזים וליד ג'ונבאלט, התנערו מהארגון בשל מוראות המלחמה בלבנון שאליה נגררה ע"י נסראללה. הדמות החשובה בעדה השיעית הלבנונית הפכה להיות (שוב) נביה ברי ולא נעים קאסם מזכ"ל החיזבאללה החיוור. למותר לציין כי הארגון נחבט תקשורתית ללא הרף ע"י אויביו הפוליטיים כגון סמי ג'ומייל איש ה"כתאייב" וכמובן סמיר ג'עג'ע מנהיג הכוחות הלבנונים שקורא תדיר לחיסול הארגון באופן כוחני.
מאבק התנועה בעניין פירוק הנשק הפך להיות שדה קרב פוליטי שבבסיסו פרשנות התנועה להסכם טאיף מ-1989 אשר סיים את מלחמת האזרחים הארוכה בלבנון, ואשר לשיטת חיזבאללה התיר לה במשתמע לאחוז בנשק ההתנגדות. האסטרטגיה החיזבאללית התמקדה בהסבר כי נשק ההתנגדות לא נועד לשרת את האדונים האיראנים אלא להגן על הלאומיות הלבנונית לאור חולשתו של צבא לבנון. לא ייפלא כי החלטות ממשלת סאלם בגיבוי מוחלט של הנשיא עאון, בדבר מבצע לניקוי הדרום ואח"כ גם את השטח מצפון לליטאני, לצד הבחירות הקרבות בחודש מאי השנה, דחקו עוד יותר את הארגון. גם ניסיונותיה של איראן להתערב בחודשים האחרונים בזירה הלבנונית לא צלחו ונדחו באדיבות אך בהחלטיות רבה.
ממשלת לבנון הנוכחית שונה מאוד
עד לפני מספר חודשים הביעה ארה"ב באמצעות שלחיה ברק ואורטאגוס, אי שביעות רצון ניכרת מהקצב בו פועלת ממשלת לבנון עד כדי ייאוש מהאמונה ביכולתה לפירוק הארגון מנשקו. ואולם, למרות הקובלנות הישראליות התדירות, לאחרונה ניכרה שביעות רצון מפעילות צבא לבנון ומשיחות "המנגנון" בנקורה בעניין שימור הפסקת האש.אכן, לצבא לבנון בעיות רבות ולא בטוח כי הוא יכול לספק את הסחורה במלואה כפי שישראל היתה רוצה, כפי שחזינו כשרקטות בודדות שוגרו מדרום לליטני, אך בארה"ב ובישראל בהחלט הבינו כי ממשלת לבנון הנוכחית שונה מאוד מקודמותיה, וכי היא רואה בנושא פירוק נשק הארגון כאינטרס לבנוני מהמעלה הראשונה.
שבירת הסכם הפסקת האש ביום האחרון ע"י חיזבאללה גרם לכינוסה הבהול של הממשלה בארמון בעבדה, ולקבלת החלטה היסטורית ולפיה פעילותו של חיזבאללה אינה חוקית וכי הארגון נדרש להפקיד את נשקו. סאלם הוסיף כי פעילות הארגון נוגדת את החלטות הממשלה וסותרת את רצון רוב הלבנונים. יש להניח כי בצינורות הדיפלומטיים באמצעות ארה"ב, מנסה ממשלת לבנון להרגיע את המצב ולוודא כי ישראל תתקוף רק מטרות של הארגון באופן שעשוי לסייע לממשלת לבנון עצמה בדרך לפירוקו מנשקו. יוזכר כי בעוד מספר ימים ייערך בפריס כנס לחיזוק צבא לבנון בהשתתפות מדינות אירופאיות וערביות שבו אמורה הייתה להתקבל החלטה נוספת המחזקת את עיקרון מונופול הנשק בידי הצבא בלבד.
על ישראל לנהוג בחוכמה. מחד לנצל את ההזדמנות ולהכות בכוח אווירי רב כל מטרת חיזבאללה שהיא וכן כל דמות פוליטית וצבאית הקשורה לארגון עד לאחרונה שבו, תוך יצירת מרחב חיץ הנשלט מהאוויר עד הליטני, עד שצבא לבנון יוכיח מסוגלות שלטונית מוחלטת באזור.
חיים גולובנציץמאידך, אל לישראל לתקוף תשתיות לאומיות לבנונית באופן העשוי לחסל את סמכות הממשלה לשלוט, עד כדי קליעת המדינה למלחמת אזרחים נוספת ולחיזוק כוחו של חיזבאללה כשחקן כאוס מוצלח. לו תנהג ישראל בחוכמה ,היא עשויה להשיג את חיסולו הצבאי של חיזבאללה, ואולי להרוויח סוף כל סוף גם שכנה שקטה העסוקה בשיקומה שלה, המהווה חלק מברית אזורית עתידית המבוססת על אינטרסים בטחונים. אשרי המאמין.
ד"ר חיים גולובנציץ הוא מזרחן ופרשן לענייני המזרח התיכון
