בסופו של דבר, חיזבאללה הצטרף למערכה. לאחר כיממה וחצי של התלבטות או ישיבה על הגדר, הארגון השיעי פתח הלילה בירי של רקטות ושיגור מזל"טים לעבר ישראל. מדובר באקט מסוכן מבחינת הארגון, כמעט סמי התאבדותי לנוכח העליונות הברורה של ישראל במישור הצבאי והלחץ הכבד מתוך לבנון שלא לעשות זאת. מדוע אם כן חיזבאללה בכל זאת תקף? אולי מאחר שחיזבאללה, ממש כמו במשל על העקרב והצפרדע שחוצים את הנהר, נותר אותו עקרב שיעי איראני שהיה כל עשרות השנים מאז הקמתו. והשאלה שנותרה האם לבנון תהיה אותה צפרדע שטובעת איתו.
אך צריך להיות כנים. לחיזבאללה לא היו ברירות טובות. הוא לא יכול היה להימנע מלהגיב להתקפה על איראן ועל החיסול של פטרונו הגדול והמשמעותי ביותר, מנהיגה העליון של איראן חמינאי, משלל סיבות. ראשית, חיזבאללה הוקם ושרד כל השנים הללו בזכות איראן. אנשי משמרות המהפכה היו אלה שהקימו את הארגון הלבנוני על חורבות "אמל" ב-1982 והם אלה שמימנו אותו כל השנים ואימנו אותו. הוא חי, ניזון ונושם כלכלית וצבאית מאיראן. אין לו בעצם זכות קיום מלבד איראן.
מעבר לכך, חיזבאללה ראה בחמינאי הרבה מעבר לסתם מנהיג של מדינה. עבורו חמינאי היה הדמות הדתית המשמעותית ביותר שישנה- מרג'ע א-תקליד- מקור החיקוי. כלומר חיזבאללה בלבנון קיבל את חמינאי כאיש הדת העליון שהוא חייב לחקותו מבחינה דתית, על אף שלא היה חייב לעשות זאת לאחר מותו של האייתוללה חומייני. יתרה מכך, כאשר המנהיג הדתי של חיזבאללה, פדלאללה, סרב לאמץ את חמינאי כ"מקור החיקוי" לאחר מותו של חומייני (1989), חיזבאללה התנער ממנו והתנכל לו. זה מלמד משהו על העוצמה האדירה הרוחנית שהייתה לחמינאי ולמשמעותו מבחינת היום יום של פעילי הארגון ושל הנהגת חיזבאללה.
המשטר האיראני לא הולך ליפול כל כך מהר כפי שאולי מקווים בישראל וחיזבאללה אינו רוצה לצאת לפעולת התאבדות מול ישראל שבמסגרתה יתקוף עם כל האמצעים שיש ברשותו וישלם על כך מחיר כבד, כבד מדי
התגובות בלבנון לא איחרו לבוא. נוואף סלאם ראש הממשלה אמר הלילה כי ירי הרקטות מדרום לבנון לישראל זה מעשה חסר אחריות המסכן את ביטחונה של לבנון והודיע על כינוס חירום של ממשלת לבנון כדי לדון בהתפתחויות. נשיא לבנון ג'וזף עאון אמר כי הפעולות של חיזבאללה "פוגעות בריבונות הלבנונית וביציבות האזורית, וכי המדינה לא תשלים עם הפיכתה לזירה למלחמות שליחים שאינן משרתות את האינטרס הלאומי שלה". ייתכן אמנם שמדובר באמירות של פוליטיקאים חסרי השפעה של ממש על חיזבאללה ובכל זאת. זרם הפליטים מדרום לבנון, מהדאחיה ואפילו מאזור הבקעא, יחד עם האמירות המפורשות בלבנון נגד חיזבאללה, מייצרים לחץ של ממש על הארגון השיעי לעצור את הפעילות שלו נגד ישראל.
ייתכן שמכאן נובעת הפעולה המצומצמת יחסית של חיזבאללה עד כה נגד ישראל. כלומר לארגון יש יותר יכולות צבאיות מאלה שהפגין הלילה, הרבה יותר רקטות ומזל"טים מתאבדים וגם כוחות קרקעיים כמו רדואן שעדיין לא באו לידי ביטוי. ייתכן שחיזבאללה אינו רוצה במערכה כוללת נגד ישראל אלא מסתפק בפעולות שהן בגדר לצאת ידי חובה. המשטר האיראני לא הולך ליפול כל כך מהר כפי שאולי מקווים בישראל וחיזבאללה אינו רוצה לצאת לפעולת התאבדות מול ישראל שבמסגרתה יתקוף עם כל האמצעים שיש ברשותו וישלם על כך מחיר כבד, כבד מדי. חיזבאללה, ממש כמו המשטר בטהרן, צריך לעשות הכל כעת מבחינתו כדי לשדר מצד אחד מסר ש"ציר ההתנגדות" עומד עדיין על רגליו, אך מצד שני הוא חייב לוודא את שרידותו הפיזית. אם הישרדותו של המשטר בטהראן תהיה בסכנה של ממש, ייתכן שנראה את חיזבאללה זורק למערכה מול ישראל את כל מה שיש ברשותו.
אבי יששכרוף צילום: יובל חןהשאלה הגדולה היא כיצד הכניסה של חיזבאללה למערכה תשפיע על פעילות ישראל וצה"ל. אפשר להעריך שחיל האוויר יצטרך להשקיע את המשאבים שלו לא רק באיראן, עיראק (מליציות שיעיות), תימן אולי, אלא כעת ביתר שאת גם בלבנון. וכמובן, בהנחה שגם חיזבאללה לא ייכנע בקרוב, לא ברור האם בכוונת מדינת ישראל לצאת לפעולה קרקעית גדולה בלבנון שיהיו לה מחירים כבדים.
