כתב ynet עם לוחמי צה''ל בג'נין
(צילום: יואב זיתון)
את המבצע בג'נין אפשר להכתיר כמבצע טקטי מוצלח שהשיג מטרה צבאית מרכזית - צמצום האמל"ח שנמצא בידי החמושים הפלסטינים בג'נין - וגם אחד המבצעים המוצלחים ביותר מבחינה פוליטית לבנימין נתניהו. לא לחינם הוא טרח והגיע עד לפאתי ג'נין כדי להצטלם שם ולהראות נוכחות. הרפורמה יכולה להזדחל לה באיטיות, המחאה פחות מעניינת, ואולי התמונות של ההרוגים הפלסטינים בג'נין יעניקו לו עוד כמה שבועות או חודשים של יציבות בממשלתו הלא יציבה במיוחד. אנשיו כבר יצליחו להשכיח את העובדה שמאז תחילת כהונתה של ממשלת הימין מלא-מלא אנו עדים לעלייה דרמטית בפיגועים, והפיגוע אתמול (שלישי) בתל אביב הוא רק דוגמה נוספת לכך.
וזו בעצם הבעיה הגדולה שמביא עימו המבצע בג'נין: הוא מהווה אקמול, במקרה הטוב, למחלה סופנית קשה. הוא אולי יוריד את המסוכנות של מחנה הפליטים ג'נין מבחינת אמצעי הלחימה שברשותו, אך הוא בוודאי לא צפוי להביא להפחתה של ממש במספר ניסיונות הפיגועים. המבצע הזה אינו חומת מגן 2, אף שאנשיו של נתניהו מנסים לשווקו ככזה. הוא ואפילו לא מתקרב לכך. מספר המבוקשים החמושים שנהרגו בקרבות אינו גבוה בהשוואה למספר החמושים שהיו במחנה.
והנה עובדה מפתיעה שחלקים גדולים מהציבור בישראל אינם מכירים - רוב המבוקשים החמושים נמלטו מהמחנה מיד עם תחילת המבצע והתקיפה מהאוויר. הם הבינו לאן נושבות הרוחות ולכן בחרו להסתתר, אם בבית החולים שבעיר ואם בבתי אזרחים בשכונות אחרות מחוץ למחנה. הלקח מחומת מגן נלמד היטב. הם הותירו את צה"ל להתמודד עם מחנה רפאים.
נכון, ישנם עדין כיסי התנגדות פה ושם, ונכון, צה"ל מצליח לחשוף מעבדות נפץ ומאגרים של אמצעי לחימה, אך בשורה התחתונה, החמושים כבר אינם. ומיום שני בערב למעשה רוב האזרחים הפלסטינים עזבו אף הם את מחנה. התמונות של המשפחות, של האבות והאימהות נמלטים עם ילדיהם בידיהם היו קשות לצפייה, אך המשמעות שלהן ברורה - הסיכון לחיי אזרחים פחת, ועימו פחת הסיכון בפתיחה של חזית נוספת מול חמאס בעזה או מהצפון.
וכאן בעצם צריך לומר כמה מילים על חמאס. הארגון שלח את מיטב דובריו כדי להזהיר ולאיים בתגובה כואבת נגד ישראל, כזו "שתכה באויב הישראלי כפי שלא ציפה". אולם בשורה התחתונה, חמאס לא עושה דבר מלבד ירי הרקטות בלילה, אחרי סיום המבצע. בהתחשב בנסיבות, מדובר בתופעה לא חדשה שעדיין צריכה להדהים, בעיקר את הפלסטינים עצמם.
אם במבצע שומר החומות במאי 2021 חמאס ניסה לתפוס בעלות על הגדה המערבית, ירושלים וערביי ישראל, הרי שמאז החליט הארגון לשמור את עזה מחוץ למערכה. אמנם, לא בכל מחיר - ואם מספר ההרוגים הפלסטינים היה גבוה הרבה יותר מקרב החמושים או האזרחים, ייתכן וכן היינו רואים תגובה אחרת. אולם העובדה שעד כה נהרגו במבצע 12 פלסטינים "בלבד", שרובם המוחלט חמושים, מאפשרת לחמאס לשמור על עצמו מחוץ למערכה, תוך כדי כמובן שהוא שומר על הטון המאיים. או במילים אחרות, "אבו עלי". השיקול שלו ברור - הוא רוצה לשמר את הישגיו הכלכליים ואת העובדה שעזה מתחילה להשתקם אט אט ולצאת מההריסות.
אבי יששכרוףצילום: טל שחרגם הג'יהאד האיסלאמי, שנחשב קיצוני אף יותר, נזהר מאוד שלא להתחיל בשיגורים מסיביים של רקטות לעבר ישראל, כנראה לנוכח המחיר ששילם בסבב הלחימה האחרון מול צה"ל. גורם אחר שנזהר מלשבור את הכלים הוא הרשות הפלסטינית, שאמנם הודיעה כי היא "ממשיכה שלא לקיים תיאום ביטחוני" מול ישראל, אך באותה מידה לא ממהרת לבטל את התיאום האזרחי ואת ההסכמים הכלכליים.
נראה שהפלסטינים - הרשות בגדה והחמאס בעזה - הבינו את מה שבישראל לא כל כך מפנימים: זהו אינו מבצע צבאי נרחב ומשמעותי. הוא אולי משרת את המטרות הפוליטיות של נתניהו, אלא שלמרבה הצער, זמן קצר לאחר יציאת צה"ל מסמטאות המחנה, החמושים ישובו אליו ויחדשו את הפיגועים משם.
- אבי ישככרוף הוא פרשן "ידיעות אחרונות" ו-ynet
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 08:13, 05.07.23
