כמות האזעקות והשיגורים אומנם צנחה, אך איום הטילים עדיין קיים. למרות זאת, המשק מנסה לשוב לשגרה - ולא כולם מרוצים. לפי ההקלות החדשות בהנחיות פיקוד העורף, שנכנסו לתוקפן היום (חמישי) בשעה 12:00 בצהריים, כל בתי העסק ומקומות העבודה שנמצאים בסמוך למרחב מוגן תקני יכולים להיפתח, אך במקביל מערכת החינוך נותרת סגורה - החלטה שגורמת לזעם רב בקרב הורים רבים, שטוענים כי אין בכך היגיון.
"אין לנו ממ"ד בבית, ובכל אזעקה אנחנו צריכים לרדת שלוש קומות למקלט. אפילו אם רק מאיתנו חוזר לעבודה, אי אפשר להוריד תאומים בני שנה וילדה בת שלוש למקלט לבד. פיזית זה לא אפשרי", מספרת בתסכול תושבת חולון, רחלי וקנין זילכה. "אני גם עובדת בפתח תקווה, שזו חתיכת נסיעה. במצב הזה, כשאין מסגרות, אין לנו שום אפשרות לחזור לעבודה".
"כנראה שהם ממש לא רוצים לשלם פיצויים לשכירים או שהם רוצים להניע את המשק", אומרת וקנין זילכה. "מי יוצא מהבית בזמן כזה? זה טילים איראניים. גם אם טיל אחד מתפספס, הוא יכול להרוג. גם בבית שמש הם היו במקלט ונהרגו. אומנם ירדו הכמויות, אבל זה סיכון מטורף. אם כבר פותחים, שקודם יהיו מסגרות לילדים. אי אפשר לפתוח מקומות עבודה ולהשאיר ילדים בלי מסגרות. זו ממש הפקרה".
בתי העסק חזרו לשגרה - ומה עם מערכת החינוך?
(צילום: שילה פריד )
רחלי יפרח, אם לשישה מחריש שעובדת כעצמאית, מבקרת את ההחלטה. "זו הזייה", אמרה בשיחה עם ynet. "אנחנו עם תינוקות. יש לנו משרד עורכי דין, אבל אי אפשר לצאת מהבית, לגשת למשרד ולהשאיר ילדים קטנים לבד. איך כולם שותקים על זה? הם עושים את זה כי הם לא רוצים לשלם את התוספת הכספית הזו לאנשים. זה הכול. אנחנו תכלס פצועי מלחמה והם לא רוצים לפתוח את הכיס שלהם. מפקירים אותנו בשביל כסף ומפקירים את העצמאיים. מחייבים את העצמאיים ללכת לעבוד כי ברגע שהמשק נפתח ואנחנו רואים שכולם פותחים, אנחנו נאלצים גם ללכת לעבודה, ואז מה יהיה עם הילדים? זו הפקרה לכל דבר. אנחנו ממש זועמים על זה. אי אפשר לפתוח את המשק בלי שמערכת החינוך פועלת. זה מצב משוגע ולא הגיוני".
רינת מנדל מנוף כנרת, אמא לליאם ונויה, בעלת עסק פרטי של קונדיטוריה, שהכינה עשרות מארזי משלוחי מנות "שנתקעו" אצלה כי אנשים חשדו לצאת ולחלק, סיפרה: "פשוט לא להאמין, אנחנו אפילו לא שבוע במלחמה והמדינה תחפש כל דרך על מנת לא לפצות עסקים. משאירים הנחיה להישאר ליד מרחב מוגן, אבל רוצים שתצא לעבוד. חלם זה כאן".
עוד הוסיפה מנדל: "איך מצפים שהורים יחזרו לעבוד, אבל במקביל משאירים את הילדים בבית, מי יישאר איתם? מי יסייע להם אם תהיה אזעקה? הזוי שהמדינה נערכת למלחמה, מתכננת אותה, אבל לא חושבת על הדברים הכי בסיסיים".
אופק בסודו, תושבת שבי ציון שבגליל ואמא לשלושה ילדים, מספרת כי "מאז שהחל המבצע נוצרה איזושהי שגרה של הילדים וגם מצאנו זמן להפוגות כדי לפגוש חברים, לצאת עם אופניים מחוץ לבית, כמובן הכול במרחק ריצה לממ"ד. אבל עכשיו החליטו לשנות את ההנחיות באופן שהוא מנותק מהמציאות. זה פשוט לעשות מאיתנו צחוק. כשיש יותר מילד אחד שנמצא בבית ספר וצריך להתחבר לזום, יותר קשה לחבר שני ילדים. אם החלטתם שאין בית ספר, אז שלא תהיה למידה מרחוק".
בסודו מבהירה שהיא ובעלה המשיכו לעבוד כרגיל בכל השבוע האחרון, ועוד לפני ההקלות שהגיעו היום, שילוב העבודה לצד הישארות עם הילדים הייתה כמעט בלתי אפשרית. "כל עוד אין מסגרות, איך מצפים מהורים לעזוב את הילדים ולצאת לעבודה?", היא אומרת. "במקרה שלנו, שנינו עובדים במקומות חיוניים - לי מתאפשר לעבוד מהבית ובעלי יוצא לעבודה. השילוב הוא כמובן קשה בעיקר בגלל רני, שהיא תינוקת בת שנה וארבעה חודשים, שצריכה יחס ותשומת לב בכל זמן שהיא ערה. אני מנסה למצוא את הזמן לשילוב הדברים, מה שיוצר מצב של עבודה גם לתוך הלילה כשכולם ישנים. כמובן שלשלב גם עבודה מהבית וגם למידה של הילדים מרחוק זה כבר יותר מורכב".
בסודו מספרת כי מדובר ביותר משנתיים, שהיו גם כך מורכבות מאז 7 באוקטובר, בייחוד בעבור ילדיה, והמצב בימים אלו יוצר יותר לחץ. "לפתוח מקומות עבודה כשאין מסגרות, זה יוצר בלגן. הילדים כבר מבולבלים, מהדקים את המגבלות ואז משחררים חלק מהדברים. וזה עוד לפני שאנחנו מדברים על קולות המסוקים והפיצוצים שאנחנו סובלים מהם בצפון וגורמים לבהלה וחרדה אצלם".
