כמעט שנה עברה מאז שלוחם סיירת גולני סמל-ראשון ים פריד (21) ממושב סלעית שבשומרון נפל בקרב ברפיח שבדרום רצועת עזה, אבל אמו קרן עדיין לא הצליחה לקרוא את כל היומנים והמכתבים שהוא הותיר אחריו. חלקם הפכו עבורה למעין צוואה, אחרים שופכים או על מי שהיה: צעיר יוצא דופן שנקטף בטרם עת.
ים החל לכתוב יומנים כבר כשלמד במכינת גליל עליון. לאחר נפילתו גילו הוריו עשרות מחברות וכתבים שבהם תיעד את מחשבותיו. באחד מהם מנה את הערכים שהובילו אותו: אכפתיות, מעורבות, שמחת חיים, חריצות, התפתחות ואחריות.
"זה סיפור על ילד שהונע מערכים", מספרת האם קרן בשיחה עם ynet. "ים היה ילד מושלם. כשאני קוראת את מה שכתב, זה בדיוק הוא. ים אהב מאוד את המדינה ואת הצבא, והאמין בנוכחות שלנו כאן. לא היה בו פחד. הוא היה פריק של ספורט, התגייס לשייטת ובהמשך עבר לגולני".
האם הוסיפה: "כבר מכיתה י' בער בו הרצון להתגייס לקרבי, והוא התאמן והתכונן. חברים היו באים להתייעץ איתו איך להתקבל למכינות ויחידות בצבא ואילו אימונים לעשות, והוא באכפתיות וסבלנות סייע לכולם. הוא הוא ספג ערכים מהבית והסביבה הקרובה, אך לקח אותם לרמה אחרת לגמרי".
לדברי האם, רק לאחר מותו של ים הבינו קרוביו עד כמה עמוקה הייתה תפיסת עולמו: "תמיד ידעתי שהוא ילד אופטימי, אבל כשקוראים את הדרך שהוא עבר ואת הגישה שלו לחיים, הרצון להיות הגרסה הכי טובה של עצמו, זה מדהים. לא ידענו כי רשם טקסטים על מוטיבציה, שיפור, שימור של חוויות ותהליכים שחווה במהלך חייו".
באחד מקטעי הכתיבה התייחס ים לאופן שבו יש לחיות את החיים: "לזרום, לחיות את המכינה, ליהנות מכל זמן ולא להסתכל על שעות שינה. חוויות צוברים מחוץ למיטה. לא נזכור את הלילה ההוא שישנו 11 שעות, אלא את הלילה שרצנו לנחל, נהנינו, טבלנו, הרמנו אחרי זה ארוחת שיבולת שועל (שוואלה במפתיע הייתה טעימה), או את הלילה שבו כפתנו קשרים בכל החצר ותלינו את הנעליים של הבנות, בשני הלילות אמנם לא ישנו הרבה, אבל לגמרי נוספו לנו עוד סיפורים לספר, עוד חוויות לצחוק עליהן ורגעים שלנו ביחד. מאחל לכולנו שנהיה לאנשים בלי שעות שינה, אבל עם חיוך על הפנים ושמחה בלב, ובלי להתחרט על דברים שלא עשינו".
"זאת הסתכלות אחרת על החיים", אומרת קרן. "זה סוג של צוואה. הוא האמין שחיים רק פעם אחת, ושצריך לנצל כל רגע. הוא לא הבין איך אפשר לשבת ולא לעשות כלום. תמיד דחף לפעולה". היא סיפרה עוד: "הוא התנדב במכינה בבית ספר וסייע לילדים. היום מגיעים אלינו צעירים ומספרים שבזכות ים התגייסו ללוחמה ובזכות ים עברו גיבוש לשייטת ובזכות ים הם התגייסו לגולני. בכל מסגרת שבה פעל הוא הוביל את תחום הספורט. הוא התאמן כל הזמן, והיה ממוקד מטרה לצבא וכוחות הביטחון".
ים, הבכור מבין שלושה אחים, התגייס בדצמבר 2023 ונהרג ביום הולדתו. "הוא היה אמור לצאת לקורס מ”כים חודש לפני כן, אבל זה נדחה שוב ושוב ובסוף לא הספיק”, מספרת קרן. “הוא לחם בלבנון ובעזה, וחיכה לזה מאוד. כשהמתין לצאת לקורס מ"כים והצוות שלו בעזה, היה לו קשה לשבת בצד. הוא אמר לנו 'אמא, אבא. אני רוצה להיכנס לעזה'. הוא לא היה מסוגל להישאר מאחור כשחבריו בפנים".
קרן אמרה עוד בכאב: "כאמא היו לי חששות, אבל לא חשבתי שיקרה דבר כזה. תמיד הייתה סביבו תחושה של הצלחה. חששתי שייפצע, אבל לא שהוא ייהרג, ובטח לא ביום ההולדת שלו. במקום לחגוג, מצאנו את עצמנו בלוויה. ים ילד עם יופי חיצוני מהפנט, אך היופי הפנימי וערכיו עלו על יופיו החיצוני בהרבה. אני מתגעגעת לחיבוק, לשיחות ולחבר הטוב ביותר שהיה לי וזהו הקושי הכי גדול - הגעגוע".
