חודש אוקטובר לא זכור לטוב בתודעת בוגרי המערכת המודיעינית ומחדל הערכת מלחמת יום הכיפורים הוא מהקשים שחוותה. הטעות של 1973 הייתה כפולה: ראשית בחוסר הבנת אוסף הסימנים והעדויות שפלטה המציאות בגזרות המצרית והסורית על אודות מלחמה ממשמשת ובאה; שנית, נוצרה סימביוזה רעיונית הדוקה בין הדרג הצבאי-מודיעיני לבין הדרג המדיני, שבגינה התקשה המודיעין לפתח עצמאות רעיונית מחשבתית. שני הכשלים נארגו זה בזה. הצמידות לדרג המדיני הביאה את המודיעין לפרש באופן שגוי את האותות שראה, והזין עוד יותר את תפיסת המדינאים לגבי חוסר העניין של מדינות ערב בעימות עם ישראל.
התוצאה של מצב עניינים זה ידועה, אבל ספק אם נלמד הלקח העמוק המחייב הסתכלות ביקורתית על המציאות, ואם הופנם מאז. הרושם הוא שהדברים מקבלים רלוונטיות מחודשת באוקטובר 2022, שעומד בסימן הסלמה במצב הביטחוני ביהודה ושומרון. לא מדובר בתופעה חדשה: למעשה, היא נוכחת מאז אביב 2021 (מבצע "שומר החומות") ואף לפני כן. זו מציאות שעומדת בסימן התגברות הטרור הפלסטיני, תסיסה במזרח ירושלים, אנרכיה בשטחי הרשות וגם ביטויים של אלימות וטרור מצד אזרחים ערבים בישראל.
המשותף לכל אותם ביטויים הוא התנערות הגורמים הערבים-פלסטינים מהסדר היציב יחסית שאפיין את 20 השנים האחרונות. ביהודה ושומרון הדברים באים לידי ביטוי בהתקוממות אלימה של הפריפריה הפלסטינית - הן במובנה הגיאוגרפי (ג'נין ושכם) והן החברתי-פוליטי (חמושים, אנרכיסטים, פעילי אופוזיציה אסלאמית, צעירים אקטיביסטים) נגד הסדר הכלכלי-פוליטי של העשורים האחרונים. זהו סדר שנשען על ברית לא כתובה ולא פורמלית בין המנהיגויות של ירושלים ורמאללה, וההתקוממות הנוכחית מפוררת את הרשות הפלסטינית שהופכת מיום ליום לדיס-פונקציה מבחינת ישראל בכל הנוגע ליכולתה לייצר ביטחון וסדר ציבורי.
תיעוד ממצלמת ראש של לוחם: פעילות צה"ל בג'נין
(צילום: דובר צה"ל, דוברות המשטרה)
אולם, כמו בחודשים שקדמו לאוקטובר 1973 - אז ראו בישראל את האותות, את הסימנים ואת תרגילי הצבא המצרי והעדיפו לקרוא אותם דרך תפיסת עולם ישנה ובלתי רלוונטית - כך באוקטובר 2022 מתבוננת ישראל על הנעשה ביהודה ושומרון ומעדיפה לפרש את המציאות כמכה קלה בכנף, במושגים של גל טרור והסלמה נקודתיים.
השר לביטחון פנים עמר בר-לב קבע בפסקנות כי אין זו אינתיפאדה, כאילו ההכחשה לבדה תגדיר את המציאות. במקביל ממשיך שר הביטחון בני גנץ לתלות את יהבו במנגנון שפעל היטב בעשורים האחרונים, קרי באבו מאזן וברשות, ונשחק עתה לחלוטין.
ד"ר דורון מצאזו צורת הסתכלות אופיינית לנטייה של ישראל להעדיף את המשך הסדר הישן מול הרשות. משולבת בה מעין אמונה שלפיה ניתן יהיה להשיב למערכת הפלסטינית את נקודת שיווי המשקל הקודמת שלה על בסיס מכלול הפעולות והטכניקות המוכרות. אפשר להבין את הנטייה הזו: שני העשורים השקטים ביהודה ושומרון אפשרו לחברה הישראלית להדחיק את הנעשה בחצר האחורית שלה, להתמקד ביטחונית באיראן והתעצמותה בסוריה וליהנות משגשוג כלכלי.
אבל כמו באוקטובר 1973, אז העדיפה ישראל להתמסר לאפקט ניצחון 1967 ומצאה את עצמה מול שוקת שבורה, כך היא צועדת בעיניים עצומות לרווחה להפתעת אוקטובר 2022, לקראת הנקודה שבה הממטרים הפזורים שיורדים כרגע באפיק הוואדי הפלסטיני יהפכו ברגע לשיטפון, וכל זאת מבלי שיהיו בידה התפיסה והכלים המתאימים להתמודד עם המציאות החדשה שתיכפה עליה.
- ד"ר דורון מצא הוא מזרחן, מרצה במכללת אחוה וחוקר בכיר במחלקת המחקר של "הביטחוניסטים"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
