שש שנות מאסר נגזרו היום (ראשון) על המורה ציפי דינר, שביצעה עבירות מין שכללו אונס ומעשים מגונים בשתי תלמידות. המעשים בוצעו לפני כ-25 שנים בתלמידה אחת, ובתלמידה נוספת לפני 15 שנים. דינר לימדה באולפנת "שעלבים".
ציפי דינר
ציפי דינר
ציפי דינר
(צילום: שאול גולן)
המעשים של דינר נחשפו לראשונה בתחקיר של חן ארצי סרור ב-ynet וב"ידיעות אחרונות". בעקבות הפרסום נפתחה חקירה, והוגש גם כתב אישום נגד דינר. בתחקיר פורסמו כמה עדויות, אך רק מעט מהן הגיעו למשטרה, ושתיים הבשילו לכתב אישום. ביישוב נוף איילון, שבו התגוררה דינר, הכירו חלק מהתלונות, וגם באולפנה. תלמידות אף פנו לפני שנים לפורום תקנה, העוסק בפגיעות מיניות במגזר הדתי. הפורום הורה לדינר להפסיק ללמד, אך ההנחיה לא יושמה.
באולפנה טענו תחילה שלדינר יש בעיה בריאותית ולכן היא פרשה מהוראה, ולא התנהלו בשקיפות מול התלמידות וההורים, בזמן שדינר לימדה או הדריכה במוסדות אחרים. בהמשך הוזעק פורום תקנה לטפל שוב בנושא בעקבות הפרת ההנחיות. הפורום המליץ לרב היישוב לפרסם את שמה של דינר, אבל הרב בחר לשתוק. לאחר פרסום התחקיר התגלתה כמות הפגיעות ועוצמתן, והחל ההליך הפלילי.
"הייתי בת 14. היא הייתה המחנכת שלי. סמכתי עליה. כשהיא אמרה שהיא דואגת לי ושאני יכולה לסמוך עליה, האמנתי לה", סיפרה הנפגעת הראשונה, כיום בת 39 ורופאה במקצועה, בבית המשפט. "כשהיא אמרה שאסור שאף אחד ידע, שאף אחד לא יבין, האמנתי לה. כשהיא אמרה שלעולם לא תעשה דבר כזה לאף אחת אחרת, האמנתי לה. כי הייתי ילדה וילדים מאמינים למבוגרים".
בהמשך תיארה את הפחד המתמשך: "לא ידעתי מתי היא תקרא לי, לא ידעתי מתי שוב אמצא את עצמי לבד איתה. ומאז אני חיה עם תחושת חלל שלא נסדר. חלולה כי חיללו אותי".
אחת המתלוננות נגד ציפי דינר
אחת המתלוננות נגד ציפי דינר
"כאשר ניסתה לחשוף את המעשים, נתקלה בחוסר אמון ואף הוחרמה". אחת המתלוננות נגד ציפי דינר
(צילום: אלכס קולומויסקי)
הנפגעת השנייה, כיום בת 31, נשואה ואם לתינוק, סיפרה בעדותה כי חיפשה אצל המורה חמלה ודמות אימהית, אך הפגיעה הותירה בה נזקים נפשיים קשים שמלווים אותה גם בחלוף יותר מעשור. לדבריה, כאשר ניסתה לחשוף את המעשים ביישוב מגוריה, נתקלה בחוסר אמון ואף הוחרמה.
על פי כתב האישום המתוקן, הנפגעת הראשונה הייתה תלמידת כיתה ט' שהתמודדה עם משבר משפחתי וכלכלי. דינר, ששימשה מחנכת הכיתה, התקרבה אליה והפכה עבורה לדמות משמעותית. הקשר כלל שיחות טלפון ממושכות, ביקורים בביתה של המורה ולינה אצלה. בהמשך החלה דינר לבצע בתלמידה עבירות מין, תוך ניצול מעמדה וסמכותה כמחנכת.
אחד האירועים התרחש באוקטובר 2001, במהלך סוף שבוע שבו התארחו תלמידות השכבה בבית הארחה בפורייה. דינר ביקשה מהתלמידה להיפגש עמה בחצות בבית הכנסת ביישוב, לאחר ששאר התלמידות יירדמו. כשהגיעו למקום החלה לנשק וללטף אותה ונגעה באיבריה האינטימיים. דינר אמרה לתלמידה שהיא אוהבת אותה, אך הבהירה לה שאסור שאיש ידע על המתרחש ביניהן, משום שאיש לא יוכל להבין את אהבתן.
באירוע אחר, במהלך יום לימודים באולפנה, הודיעה דינר לתלמידה כי עליהן להגיע לביתה כדי לעבוד על תוכן דיגיטלי. השתיים נכנסו לחדר השינה, שם הפשיטה המורה את התלמידה, מרחה וזלין על ידיה והחדירה את אצבעותיה לאיבר מינה. התלמידה ביקשה ממנה להפסיק, אך דינר השיבה "יהיה בסדר" והמשיכה במעשיה.
אחת המתלוננות נגד ציפי דינר
אחת המתלוננות נגד ציפי דינר
"התלמידה ביקשה ממנה להפסיק, אך דינר השיבה 'יהיה בסדר'". אחת המתלוננות נגד ציפי דינר
(צילום: דנה קופל)
במקרה נוסף סיפרה דינר לתלמידה כי הזמינה עבורן כרטיסים למופע שירה. במקום להגיע למופע, הסיעה אותה לחורש בפאתי יישוב סמוך, עצרה את הרכב וכיבתה את האורות. שם העבירה את התלמידה למושב האחורי וביצעה בה מעשים מיניים.
התביעה, ביקשה לגזור על דינר עשר שנות מאסר. הפרקליטות הדגישה את חומרת המעשים, את ניצול יחסי המרות והאמון ואת הנזקים המתמשכים שנגרמו לשתי הנפגעות. לטענתה, דינר פעלה תוך ניצול גילן הצעיר של התלמידות והצורך שלהן בדמות בוגרת ותומכת. מנגד, סנגורה של דינר, עו"ד עידן שני, ביקש להסתפק בתשעה חודשי עבודות שירות. ההגנה הדגישה כי חלפו כ-25 שנים מאז תחילת המעשים, וכי דינר, אם לשבעה וסבתא ל-17 נכדים. עוד נטען כי בעקבות חשיפת הפרשה נאלצה משפחתה לעזוב את יישוב מגוריה בשל נידוי חברתי.
דינר הביעה חרטה וטענה כי היא האחראית הבלעדית למעשיה, אך לדבריה לא פעלה מתוך רצון לסיפוק מיני. ההגנה טענה כי בזמן המעשים ראתה בתלמידה הראשונה חברת נפש וסברה שמדובר בקשר רגשי הדדי. עם זאת, מתסקיר שירות המבחן עלה כי דינר ממשיכה לצמצם מחומרת המעשים, מייחסת הדדיות ויוזמה לנפגעות ומתקשה לגלות אמפתיה כלפיהן. רמת המסוכנות המינית שלה הוערכה כבינונית.
אולפנת שעלבים
אולפנת שעלבים
"היינו בכפיות ואז היו נגיעות". אולפנת שעלבים
(צילום: אביגיל עוזי)
הרכב השופטים, סגן הנשיאה עמי קובו והשופטות מרב גרינברג ואפרת פינק, הדגיש את חומרת הפגיעה ואת ניצול מעמדה של דינר כמחנכת. בית המשפט קבע מתחם ענישה של שבע עד 12 שנות מאסר בגין שמונת האישומים הנוגעים לנפגעת הראשונה, אך החליט להקל בעונשה בהתחשב בחלוף הזמן החריג ובנסיבותיה האישיות. בסופו של דבר נגזרו על דינר שש שנות מאסר בפועל, לצד מאסרים על תנאי ופיצוי של 120 אלף שקל לנפגעת הראשונה ו-20 אלף שקל לשנייה. בסיום גזר הדין פנו השופטים לשתי הנפגעות וכתבו: "הצדק שנעשה אמנם מאוחר אך בקשתכן התמלאה, הנאשמת נטלה אחריות על מעשיה החמורים, הכירה בפגיעה הקשה שהסבה לכן ותאלץ לשאת בעונש מאסר מוחשי בגינם".
בית המשפט התחשב בגזר הדין בזמן הרב שחלף מאז ביצוע המעשים, בהודאתה באשמה של דינר, בגילה המבוגר, ובמחיר האישי והמשפחתי ששילמה עקב חשיפתם, כלשון השופטים. בית המשפט חתם את גזר דינו בפנייה ישירה לנפגעות העבירה והביע בפניהן את הערכתו הרבה על האומץ הרב ותעצומות הנפש שנדרשו מהן לחשוף את סוד הפגיעה בהן, ובכך שאפשרו את קיום ההליך הפלילי ואת האפשרות לעשות עמן צדק.
בית המשפט הוסיף: "הצדק שנעשה אמנם מאוחר אך בקשתכן התמלאה, הנאשמת נטלה אחריות על מעשיה החמורים, הכירה בפגיעה הקשה שהסבה לכן ותאלץ לשאת בעונש מאסר מוחשי בגינם. קולכן נשמע, ואנו מקווים מכל לבנו כי סיום ההליך יהווה גם עבורכן סיומו של פרק כואב וקשה בחייכן ויאפשר לכן להשלים הליך ארוך של ריפוי ושיקום, ומאחלים לכן אושר והצלחה רבה בהמשך חייכן".