מפלגות הקואליציה שבו בשבוע שעבר לקדם את המהפכה המשפטית והצעת החוק המצמצמת את עילת הסבירות אושרה לקריאה ראשונה בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. על פי התבטאויות של חלק מחברי הקואליציה, המהלך הוא החלק הראשון של השינויים במערכת המשפט, אך באופן רשמי נשמרת העמימות ביחס לתוכניות המדויקות להמשך הדרך.
ראש הממשלה בנימין נתניהו תרם לא מעט לעמימות זו. מחד הוא הכריז בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל" שבכוונתו לוותר על חקיקת פסקת ההתגברות. מאידך, כמה מחברי מפלגתו ומהקואליציה שלו הצהירו כי פסקת ההתגברות עדיין "על השולחן". תקיפים במיוחד בעניין זה היו חברי הכנסת מהמפלגות החרדיות. נראה כי העמימות הזו מכוונת ומשקפת את המעבר של המהפכה מהשלב האידאולוגי הנרחב לשלב האיום.
צריך להיזכר איך זה התחיל: בראשית הסאגה הודיעו שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן כי בכוונתם להביא לשינויים ניכרים ביותר במערכת המשפט, ובכך גרמו לאזרחים רבים לצאת לרחובות וללחצים בינלאומיים, כלכליים וביטחוניים כבדים. התנגדות זו הביאה כנראה את נתניהו לחשב מסלול מחדש, ולשיטתו המעודכנת, אין צורך לשנות ממש את מערכת המשפט אם ניתן להגיע לאותה התוצאה באמצעות ה"איום בשינוי".
כך ראוי להבין את דבריו: מבחינה אידאולוגית הוא מתיימר לשכנע אותנו שהוא לא מעוניין כלל בפסקת ההתגברות. אך מה יקרה, למשל, אם בג"ץ יפסול שוב את הסדר הפטור מגיוס לחרדים שתעביר הממשלה בכנסת? במקרה זה, סביר להניח שראש הממשלה יציג את הצורך בפסקת ההתגברות לא כשינוי אידאולוגי, אלא פשוט כפתרון פוליטי לבעיה שנכפתה עליו על ידי בית המשפט העליון. במילים אחרות, הוא ינסה להציג את בית המשפט למי שמכריח אותו לשנות את כללי המשחק.
המצב דומה לגבי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה. הקואליציה שומרת על עמימות ביחס לשינוי המתוכנן במעמדם. לכאורה, בתחום הניהולי ברשות המבצעת, הממשלה ממקדת את כוונותיה בצמצום עילת הסבירות. אך כמובן שיש קשר בין שני הדברים. אם היועמ"שים במשרדי הממשלה לא יבינו את הרמז העבה שנשלח לעברם בצמצום עילת הסבירות, וימשיכו להגביל את פעולת הממשלה, הקואליציה "תיאלץ" לקבוע שחוות הדעת שלהם אינן מחייבות ולהקל על הדחתם. כמובן, אם השופטים יתעקשו להתייחס אל חוות הדעת של היועמ"שים כמחייבות, הרי שלממשלה "לא תיוותר ברירה" אלא לשנות את שיטת מינוי השופטים.
כך עובדת שיטת האיום החדשה שנוקטת הקואליציה. נתניהו עצמו, שרי הממשלה וראשי מפלגות הקואליציה מצהירים שהם לא מעוניינים לפגוע בעצמאות מערכת המשפט, אלא זו מערכת המשפט עצמה שכופה על הממשלה להגיב כפי שהיא מגיבה.
פרופ' עמיחי כהןצילום: יח"צהמחאה התמודדה בצורה מעוררת הערכה אל מול האיום הגלוי שהוצב מעל ראשי מערכת המשפט. ואכן, האיום הגלוי הושהה. כעת עברה הממשלה אל שלב האיום הסמוי, אך המטרה נותרה זהה: כוח בלתי מוגבל. אם תצליח להשיג את מטרתה מבלי לעורר עליה את חמתו של הרחוב – מה טוב; אך היא מקפידה לשמור באשפת החיצים שלה את האיומים.
ספק אם מערכת המשפט תצליח לעמוד לבדה אל מול האיומים. עובדי ציבור, יועצים משפטיים ואפילו שופטים יעמדו מול מערכת איומים ולחצים כבדה. לבדם, קיים חשש כי לא יעמדו בה. מבחנה האמיתי של תנועת המחאה הוא כעת, דווקא בשעה שנראה שהממשלה מוותרת על ההיבט הקיצוני ביותר של תוכנית המהפכה המשפטית. יש להביט מבעד למסך ההסתרה של הממשלה ולהבין כי אף שהאמצעים שונים, המטרה להביא לכוח בלתי מוגבל לשלטון נותרה אותה המטרה.
- פרופ' עמיחי כהן הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה וחבר סגל בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
