1 צפייה בגלריה
(צילום: shutterstock)
יש לי ניסיון לא מועט במעקב אחר חברות ביטחוניות ישראליות וייצוא נשק למשטרים רצחניים, אבל הפרסום כאן היום (ה') על כך שחברות ישראליות הציעו למכור חיסוני קורונה של "פייזר" לממשלות זרות הותירה אותי פעורת פה, נדהמת מעוצמת החוצפה, החמדנות וחוסר האנושיות והמוסר הבסיסיים.
בישראל נדמה לעיתים שמגפת הקורונה חלפה, אבל בעולם התמונה שונה בהרבה. בהודו ובברזיל אלפים מתים מדי יום. ברחבי דרום אמריקה הנגיף משתולל. וגם כאן, מעבר לגדר ההפרדה, הפלסטינים מנסים הכל כדי לזכות בחיסון (שרת הבריאות הפלסטינית עדכנה השבוע שבגדה ובעזה חסרים כארבעה מיליון מנות חיסון). מדובר באסון הומנטירי שכמותו לא נראה, אבל נדמה שבחברות הביטחוניות הישראליות הכל נמדד רק במאזן הרווחים.
בעוד שורה של בכירים במשרד הבריאות קוראים להעביר חיסונים לפלסטינים, ושורה של ארגוני חברה אזרחית, נאבקים להעברת חיסונים מישראל לפלסטינים בגדה המערבית ובעזה, אותן שתי חברות פרטיות, על פי הפרסום, הציעו למכור מיליוני חיסונים למדינות אירופה.
חברות ביטחוניות פרטיות אינן המוסד או שב"כ, אלא גופים מסחריים ואין הצדקה לחיסיון הביטחוני הגורף שהן זוכות לו. כך לא ניתן לדעת מי עושה הון מתמיכה בדיקטטורים ומבצעי רצח עם
בזמן שארגוני חברה אזרחית בעולם פועלים להסרת הפטנט מהחיסונים והנגשתם למדינות עניות ומתפתחות שלא יכולות לרכוש אותם כיום - צעד שממשל ביידן תומך בו - חברות ביטחוניות ישראליות מוצאות בדרך לא דרך עשרות מיליוני חיסונים כדי למכור אותם למרבה במחיר, לכאורה, ולחלק בונוסים בסוף השנה להנהלה.
אולם השאלות שעולות מהפרסום אינן מתחום המוסר בלבד. איך השיגו החברות הללו את מיליוני החיסונים שהוצעו למכירה? האם זה קשור להסכם הסודי שחתם ראש הממשלה לשעבר נתניהו עם חברת "פייזר"? מי הגורם שהיה אמור לאשר את המכירה? מתגובת משרד הבריאות עולה שהמשרד אוסר על החברות הביטחוניות לעסוק בתחום החיסונים.
חשוב להבין: הכתבה חשפה רק את קצה הקרחון של הנעשה בחלק משלל החברות הביטחוניות הישראליות. רמת הפיקוח והרגולציה עליהן היא מתחת לכל ביקורת, וחוסר הפיקוח מוביל למצב שבו הכל סחיר, הכל מכיר ולכל דבר יש מחיר. הפעם מדובר בחיסונים. לרוב מדובר ברובים, מלט"ים, נשק, ציוד לפיזור הפגנות ואמצעי לחימה שונים שנמכרים במיליונים, לעתים למשטרים מדכאים, ללא שום מחשבה או חיבוט מוסרי למה הם ישמשו.
המוכרים רואים בעיניהם את הכסף שייכנס לקופת החברה, ולא את מיליוני בני האדם ברחבי העולם שנרצחים, נרדפים, מעונים, ומדוכאים. החברות לא שומעות את זעקות הנשים שנאנסות או הילדים היתומים.
חן אגרי זזים קהילה פועלתחן אגרי
הכתם הזה אינו רק על הידיים של החברות. מי שמאפשרת את המשך המצב היא מדינת ישראל, שעליה מוטלת חובה לקבוע בחקיקה ובמדיניות כתובה את הכללים והאיסורים על ייצוא ביטחוני למשטרים רצחניים ועל שאר הקומבינות הנובעות מבצע כסף או אינטרסים פוליטיים צרים. חובה לשפר באופן משמעותי את מנגנון הפיקוח על החברות הביטחוניות, כך שיהיה יעיל ואפקטיבי, ולא נטול שיניים ומנומנם כפי שהוא היום. וחובה לנתק את הקשר בין יוצאי מערכת הביטחון ומשרד הביטחון לבין חברות ביטחוניות, כדי למנוע את ניגודי העניינים בין מפקח למפוקח.
וחיוני שתהיה שקיפות. חברות ביטחוניות פרטיות אינן המוסד או שב"כ, אלא גופים מסחריים לכל דבר ועניין. אין שום הצדקה לחיסיון הביטחוני הגורף שהן זוכות לו. בכל מדינות העולם חברות כאלו מדווחות באופן שוטף ושקוף על המכירות שלהן. כך ניתן לדעת מי עושה הון מתמיכה בדיקטטורים ומבצעי רצח עם.
  • חן אגרי היא רכזת קהילה ופעילים ב"זזים - קהילה פועלת"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com