מהפך 1977 היה אירוע היסטורי ששינה את פני המדינה בכל המישורים - הפוליטי, הכלכלי, האזרחי והגיאוגרפי. לראשונה מאז הקמתה התחולל בישראל מפנה שהוגדר בפי כל כרעידת אדמה: תום אחיזתה של מפא"י, ששלטונה נמשך עשרות בשנים.
כשנודעו לציבור תוצאות הבחירות, שנתנו לליכוד ולשותפיו רוב להרכיב ממשלה, פרצה שמחת המונים לאורכה ולרוחבה של המדינה. בעיר ובכפר צהלו אזרחים מכל שדרות העם. לרבים הייתה זו הגשמת חלום, ובעיניהם הדומעות הם שידרו שמחה אזרחית שאין כמותה וגאווה דמוקרטית. זה היה להם, לכל אחד ואחת, ניצחון אישי.
ניצחון של אנשים שמאסו בשלטון שלא ידע להטות אוזן לרחשי ליבם של האזרחים. שלטון שמדיניותו יצרה אפליה בין אזרח לאזרח ופערים עמוקים בחברה, המלווים בזעם ובהפגנות. שלטון שבימיו שלט הפרוטקציוניזם, כאשר פרנסתו של האזרח הייתה תלויה בנאמנותו למפלגה השלטת.
אני זוכר רבים שחוו את המציאות של אותה עת והתקשו להאמין ביכולתם לשנות את המצב. נדמה היה להם, לנוכח התנאים הכלכליים והחברתיים, שאין ביכולתם להחליף את השלטון. זו הייתה בעיניהם משימה בלתי אפשרית. חרף כל מה שנכתב וסופר מאז על המהפך, עדיין תוהים רבים, איך זה קרה? ומה המסקנה? מה עלינו ללמוד מכך אם חפצים אנו בעתיד ילדינו כאן?
הממשלה צריכה לזכות באמון הציבור כדבר ראשון בהבטחת משילותה. ממשלה שתיראה בעיני אזרחיה כקיר ברזל וכחומת מגן, ובעיני אויביה ככיפת ברזל. ממשלה אמינה היא זו המאמינה בביטחון ביעדה הלאומי ומשדרת לא רק כלפי פנים, אלא גם כלפי חוץ, את עמדתה הבלתי מתפשרת בעניין הבטחת ביטחון אזרחיה. היא איננה יכולה להמשיך במדיניות "ההכלה" השגורה בפי חבריה. חלה עליה החובה להחליט ולזכור, כדברי הנביא ישעיהו: "אִם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ".
מעבר לזמן הכהונה שלה, ממשלה נבחנת, לדעתי, בכמה מישורים: הבטחת הביטחון האישי לכל אזרחיה, הנהגת מדיניות כלכלית-חברתית מאוזנת שבה לצד הצמיחה יקוים צדק חברתי - והטיית אוזן לרחשי העם. ממשלתו של בגין הייתה כזו, ולצד הבטחת הביטחון הושקע גם מאמץ להרחבת מעגל השלום.
