בנימין נתניהו בטקס נטיעת עץ לרגל חג ט"ו בשבט בבקעת הירדןבנימין נתניהו בטקס נטיעת עץ לרגל חג ט"ו בשבט בבקעת הירדן
בנימין נתניהו בטקס נטיעת עץ לרגל חג ט"ו בשבט בבקעת הירדן
(צילום: AFP)
רגע לפני שהנשיא דונלד טראמפ עוזב את הבית הלבן, ותחת הרושם של הביקור ההיסטורי ועמוס המחוות של מזכיר המדינה מייק פומפאו בשבוע שעבר, מנסים המתנחלים להפעיל לחץ על ראש הממשלה בנימין נתניהו ולקדם שורת דרישות. כניסתו של הנשיא ג'ו ביידן, הם אומרים, היא חידה. העובדה שהיה סגנו של ברק אובמה באחת התקופות הקשות של ההתיישבות גורמת לחשש. האופטימיים מכנים אותו "אובמה לייט". קלושים הסיכויים שדרישות שהם העלו בפני נתניהו ולא התקבלו בימי ממשל טראמפ - יתקבלו עכשיו. רובם גם מבינים שאין להם באמת מנופי לחץ על נתניהו, ובעיקר ‑ הם מתקשים להתאחד סביב דרישה אחת.
בינתיים יש מאמץ לנצל את חלון ההזדמנויות הצר עד לחילופי הממשל בארה"ב. כך למשל, השבוע עלה גרעין של 15 משפחות לשטח היישוב שא-נור, שפונה במסגרת ההתנתקות, בניסיון להביא לביטול חוק ההתנתקות. החלטה דקלרטיבית, אך כזו שתפתח את הצוהר לחזרה ליישוב.
בחזית אחרת מקדמים ראשי יש"ע את ההסדרה של ההתיישבות הצעירה. מדובר על כ-70 יישובים שנמצאים על הקרקע כבר שנים אך טרם הוסדרו והתושבים בהם לא זוכים לתשתיות אלמנטריות. גם "חוק האוזר", המדבר על תיקון "חוק יסוד: משאל עם" כך שיחול באופן מלא ומיידי גם על יישובי יהודה ושומרון, נמצא על הפרק. ישנה גם סוגיית פינוי חאן אל-אחמר, והדחייה החוזרת והמדוברת שלו. ובנוסף, מה שנשאר, אם בכלל, מהריבונות שנעלמה כשם שהגיעה. ירי לא מתואם בהמון גזרות.
לכאורה כל בכירי ההתיישבות יגידו שהם תומכים בהסדרת יישובים, בחוק האוזר ובביטול חוק ההתנתקות, אבל אי אפשר הכל. דרישה אחת מתערבבת באחרת ונמוגה אט-אט
העיניים נשואות גם לוושינגטון, אבל בעיקר ללשכת ראש הממשלה. "עברתי השנה תהליך התפכחות בכל הקשור לנתניהו. הריבונות ריסקה את האמון שלי בו", אמר לי השבוע אחד מבכירי המתנחלים.
אבל לא כולם חושבים כמוהו. הנהגת המתנחלים כרגע מפולגת. מה שהחל כפולמוס סביב עסקת המאה כבר הפך לקרע מהותי. הריבונות כבר ז"ל, אבל מחוץ לקו הירוק היא השאירה בעיקר מחלוקות מקיר לקיר. תם ישאל את עצמו ‑ אם הריבונות כבר לא על הפרק, על מה המחלוקת?
מחולל המדון כבר איננו. נשארנו, אם כן, רק עם תומכי נתניהו ועם מתנגדיו בכל הקשור למדיניותו בשטחים. מצד אחד ניצבים ראשי רשויות כמו עודד רביבי (אפרת), אסף מנצר (אלקנה) ואחרים שתמכו בעסקה ועכשיו תומכים במדיניות נתניהו. לשיטתם "זו התקופה הפורייה ביותר בהתנחלויות".
מנגד ניצב יו"ר מועצת יש"ע דוד אלחייני (בקעת הירדן), שאמר שיש לזרוק את העסקה לפח, וזועם על נתניהו שלא קיים את הבטחתו לריבונות על בקעת הירדן. בתווך ניצבים אחרים שמנסים ללכת בין הטיפות.
לכאורה כל בכירי ההתיישבות יגידו שהם תומכים בהסדרת יישובים, בחוק האוזר ובביטול חוק ההתנתקות, אבל אי אפשר הכל. דרישה אחת מתערבבת בדרישה אחרת ונמוגה אט-אט. אף על פי שגם ידעו כישלונות, המתנחלים יודעים להרים מאבקים, אוהלי מחאה והפגנות ענק. כרגע זה לא קורה. ההערכה היא שגם אם נתניהו לא יביא להם שום הישג, ביום פקודה ראשי המועצות ידפקו עבורו על דלתות של מצביעים באשדוד ובאשקלון.
היעדר מנוף הלחץ הוא אולי עקב האכילס של המאבקים. וכשנשארים רק עם צעקות, עדיף שכולם יצעקו אותו דבר ובקול אחיד. אולי מישהו בבלפור ישמע.
  • אלישע בן קימון הוא כתב יהודה ושומרון של ynet ו"ידיעות אחרונות"

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com