בכירי מערכת הביטחון מביטים בימים אלה על רכס הבופור בדרום לבנון ורואים תמונת ניצחון טקטית, אבל השאלה האסטרטגית נותרה פתוחה: כיבוש המבצר וסביבתו בימים האחרונים הוא אמנם שלב משמעותי במלחמה לדחיקת חיזבאללה הרחק מהגבול עם ישראל, אלא שהוא לא ישנה באופן דרמטי את פני המערכה כולה, ולא ברור כיצד ישפיע, אם בכלל, על עתיד קיומו של הארגון.
מטרת העל של הפעולה בעומק לבנון היא הרחקת האיומים המיידיים על יישובי הצפון: מתוכניות הפשיטה של חיזבאללה, דרך ירי תלול מסלול ונ"ט ישיר, ועד לאיום הרחפנים הגובר. בצה"ל סבורים שאיומי הפשיטה והנ"ט נבלמו באופן משמעותי, אבל האיומים אחרים טופלו באופן מוגבל בלבד.
דגלים ישראליים על הבופור:
(צילום: אסף חן)
השליטה במרחב הבופור היא קלף חזק שצה"ל מחזיק כעת ביד. היא מעניקה לו יתרון עצום בתצפית ובאש על אזור נבטיה, אחד ממרכזי הכובד המשמעותיים ביותר של חיזבאללה, שבו עמל הארגון במשך שנים ארוכות על הקמת נכסים אסטרטגיים.
שר הביטחון ישראל כ"ץ הבטיח בצהריים בטקס האזכרה לחללי מלחמת שלום הגליל כי "לוחמינו הגיבורים שכבשו את הבופור ויישארו שם כחלק מאזור הביטחון בלבנון". כ"ץ הוסיף כי "אויב ג'יהאדיסטי מבין רק שפה אחת - לקיחת שטח והרס הבתים".
עם זאת, מרכזי הכובד המבוצרים בביירות ובעלבכ לא נפגעו, ודאי לא באופן משמעותי. נכון לעכשיו צה"ל לא נכנס לכבוש את נבטיה, וספק גדול אם פניו לשם. "חיזבאללה דוחף בכל הכוח להפסקת אש ודורש זאת מהאיראנים במו"מ שלהם מול האמריקנים", אומר גורם בצה"ל. "השאיפה שלנו היא להפריד בין הזירות. לבנון לחוד ואיראן לחוד. אבל היכולת הריאלית שלנו להשפיע על ההפרדה הזו אינה גבוהה".
צה"ל ממשיך להתבסס באזור הבופור כדי לצמצם את ירי הרקטות לעבר אצבע הגליל. במקביל, הכוחות פועלים לטיהור המרחב שעד "הקו הצהוב" מתשתיות של חיזבאללה. גורמי צבא מעריכים כי נדרשים עוד שבועות ארוכים של עבודה כדי להשלים את המשימה.
"ברור שאם יחזרו לפה תושבים יהיה קשה יותר להגן", אומר בכיר בצה"ל. "ככל שנגן מהעומק, האויב יפגוש את הלוחמים שלנו ולא את האזרחים. אם נצא מפה, האיום פשוט יתקרב בחזרה לגבול. זאת מתמטיקה פשוטה".
מלבד הרחקת האיומים, מטרה חשובה נוספת של המהלך הקרקעי - בעיני צה"ל - היא לייצר מנוף לחץ יעיל על שולחן המשא ומתן, במטרה להשיג שני הישגים קריטיים: ניתוק של הקשר והתלות בין זירת איראן לזירת לבנון; והתנעת מהלך רחב לפירוק חיזבאללה מנשקו, לפחות בדרום לבנון, תחת לחץ משולב של מדינת לבנון וצה"ל. במערכת הביטחון לא משלים את עצמם שהיעדים הללו נמצאים מעבר לפינה.
ומעל הכול מרחף סימן שאלה גדול: כיצד ינהג צה"ל במידה שייחתם הסכם מול איראן? האם הכוחות ייאלצו לסגת מהשטחים שנכבשו בדם? ואם כן, איך הדבר יתבצע? בצה"ל אמנם כבר הכינו תוכניות מגירה להקמת עמדות בתחום הקו הצהוב לפי "מודל עזה", אך כרגע סיכוי היישום שלהן לוט בערפל.
כדי להבין את התמונה המלאה יש להפריד בין שתי גזרות הפעולה של צה"ל. הראשונה מתייחסת לכל רחבי לבנון, שם מתנהלת הפעילות – בעיקר מדובר בחיל האוויר - תחת מגבלות אמריקניות קשות ונוקשות שמצרות את צעדי הצבא. הגזרה השנייה היא זו הקרקעית שתחת פיקוד צפון, ובה פועל צה"ל פועל בעוצמת אש גבוהה וכמעט ללא מגבלות.
המלכוד הגדול נותר בעינו: כל עוד הפעילות העצימה מוגבלת רק לגזרת פיקוד הצפון, היא מסוגלת לייצר תפנית טקטית מקומית בלבד. השאלה אם התנופה הזו תתורגם לשינוי אסטרטגי תוכרע ככל הנראה לא על רכס הבופור, אלא בציר שבין וושינגטון, ביירות וטהרן.
אמל"ח שנתפס במרחב הבופור ופעילות הלוחמים באזור:
בסרטון שפרסם דובר צה"ל מאזור נהר הליטני אמר מפקד אוגדה 36, תת-אלוף יפתח נורקין: "אנחנו בעיצומו של מאמץ משמעותי להכנת הגישור, כחלק מההתקפה על הרכס השולט על אצבע הגליל. בימים האחרונים צוות הקרב החטיבתי של גולני, בשיתוף פעולה עם חיל ההנדסה הקרבית, הכינו את הקרקע והקימו את הגשרים. מטרתם היא לאפשר את ההתקפה על הרכס, ועל ידי כך להשמיד את תשתיות האויב ואותו עצמו – במטרה למנוע לחלוטין ירי ישיר לעבר יישובי הצפון ואצבע הגליל. אנחנו ממשיכים במאמץ הזה קדימה, ככל שיידרש".
עידן בלומהוף השתתף בהכנת הכתבה
