שום אמא לא אמורה לאבד את הילד שלה, אבל אוולייו חסן סאלאד צפתה כבר בארבעה מילדיה מתים השנה. הבצורת שפוקדת את קרן אפריקה לקחה אותם, בזה אחר זה.
כעת סאלאד מערסלת את בנה בן השלוש, עלי עוסמאן, ונושאת אותו לאורך דרך של 90 קילומטרים מהכפר שלה אל בירת סומליה מוגדישו, מחשש שתאבד גם אותו. כשהיא מגיעה לשם היא מתיישבת על רצפת המרכז לטיפול בילדים הסובלים מתת-תזונה, כשלצדה אימהות חרדות אחרות. על הגופות הקטנות שקבורות ליד הבית שלה, באדמה היבשה-מדי לשתילת צמחים, היא בקושי מצליחה לדבר.
11 צפייה בגלריה
במרפאה לילדים הסובלים מתת-תזונה חמורה בסומליה. 448 מתים? זה רק קצה הקרחון
(צילום: AP )
את סומליה, אתיופיה וקניה פוקדת בימים אלה הבצורת הקשה ביותר שידעו זה ארבעה עשורים, והיא כבר גובה חיים: לפי נתונים שהגיעו לסוכנות הידיעות AP, לפחות 448 בני אדם מתו השנה במרכזים לטיפול בתת-תזונה בסומליה לבדה, אבל לכול ברור כי רבים נוספים מתים בלי שהרשויות יידעו על כך. "אלפים כבר מתו, חד-משמעית", אומר אדם עבד אל-מולא, המתאם ההומניטרי של האו"ם בסומליה.
חלק מהקורבנות מתים בקהילות מרוחקות, אחרים מתים במהלך מסעות ארוכים בדרכם לבקש עזרה. יש אפילו מי שצולחים את כל הדרך מאזורי הבצורת אל מחנות העקורים של מוגדישו, אבל שם נופחים את נשמתם: הם מגיעים במצב שבו פשוט כבר אי אפשר להציל אותם. גם את ילדיה המתים של סאלאד, שנפרדו מהעולם לפני גיל 10, איש לא ספר: הם מתו הרחק ממרכזי הטיפול, במקום שבו אין שום רישום.
11 צפייה בגלריה
זלנסקי ופוטין. המלחמה הביאה מצור, החיטה בקושי יוצאת מאוקראינה
(צילום: AFP,AP, רויטרס)
עכשיו סאלאד מנסה למנוע מעלי הקטן גורל דומה. בבית, מאחור, היא הותירה ארבעה ילדים נוספים, והם מחכים לה עם בעלה. גם הם, היא מספרת, חלשים מכדי לצלוח את המסע אל הבירה.
רעב שלא נראה מ-1992: "יהיה צונאמי של ילדים מתים"
בצורות הן תופעה שפוקדת את קרן אפריקה מעת לעת, אבל הבצורת שמתחוללת שם בימים אלה אינה ככל הבצורות. בניגוד לעבר, שורה של משברים כמו המלחמה באוקראינה ששיבשה דרמטית את ייבוא הדגנים משם ומרוסיה, וכן השלכות מגפת הקורונה על הכלכלה העולמית, מקשים עתה על סוכנויות הסיוע הזרות להזרים סיוע הומניטרי לעניי האזור, ואלה משלמים על כך בחייהם.
מחיריהן של סחורות כמו קמח ושמן בישול עולים כל העת, ובכמה מקומות בסומליה הם התייקרו כבר ביותר מ-100%. מאות בעלי חיים שמהם מפיקים חלב או בשר למאכל מתו. אפילו המזון הרפואי הייעודי שבעזרתו מטפלים בסובלים מתת-תזונה, כמו בנה של סאלאד, נעשה יותר ויותר יקר, ובכמה מרכזי טיפול יש חשש שיאזל. סוכנות הילדים של האו"ם הזהירה החודש מ"צונאמי של ילדים מתים" בקרן אפריקה אם העולם ימשיך לעסוק רק במלחמה באוקראינה ולא יפעל מיד.
הבצורת מכה קשה במיוחד בדרום סומליה ובמרכזה, אבל הרעב מאיים גם על הבירה מוגדישו שבצפון, עיר שמחנות העקורים בפרבריה קולטים עוד ועוד פליטים. גם סאלאד ובנה ניסו להיקלט בבית חולים באחד המחנות האלה, אבל נתקלו בסירוב. במקום זאת נשלחו למרכז לטיפול בסובלים מתת-תזונה קיצונית, שבו החדרים מלאים ומיטות נוספות הוצבו בחוץ. גם אחרי פריסת המיטות הללו, אנשים עדיין מצאו עצמם נאלצים לישון על הרצפה. המראות שם קשים: אימהות מתכווצות בזעזוע, תינוקות מייבבים, ורופאים בודקים בזהירות ילדים קטנים שפצעים מכסים את גופם וצלעותיהם בולטות, בתקווה לזהות אצלם סימני החלמה.
11 צפייה בגלריה
צלעות בולטות ופצעים על הגוף. גידול של 55% בשנה בילדים הסובלים מתת-תזונה קשה
(צילום: AP )
"המרכז מוצף", אומר ד"ר מוסטף יוסוף, רופא העובד במקום. "בחודש מאי מספר המטופלים גדל פי יותר משניים, ל-122". ברבעון הראשון של השנה מתו לפחות 30 בני אדם במרכז הזה ובשישה מתקנים אחרים שמפעיל ארגון הומניטרי בשם "פעולה נגד הרעב", ובארגון מדווחים כי לא נתקלו במספר מטופלים גבוה כל כך מאז תחילת הפעילות שלו בסומליה ב-1992. רק בשנה האחרונה, אומרים אנשיו, גדל מספר הילדים הסובלים מתת-תזונה קשה ב-55%.
"אנחנו יודעים מהניסיון שלנו שהתמותה עולה באופן פתאומי, כשנוצרים כל התנאים המתאימים לכך – אנשים שנעקרו מבתיהם, התפרצות של מחלות ותת-תזונה", אומר ביראם נדיאייה, ראש השלוחה הסומלית של יוניצ"ף לענייני תזונה. "את כל אלה אנחנו רואים עכשיו בסומליה".
בלי חיטה מאוקראינה: איך מאכילים 11 ילדים?
בדיקות בנוגע לשיעורי התמותה שערך האו"ם בסומליה בדצמבר ואז שוב באפריל ובמאי השנה מלמדות כי הידרדרות חדה במצב נרשמה בתוך זמן קצר. מדאיגים במיוחד הנתונים מאזור בדרום סומליה שבו שיעור התמותה בקרב בגירים כמעט שילש את עצמו ושיעור התמותה בקרב ילדים גדל פי יותר משניים. אחד הקשיים הגדולים ביותר שאיתם מתמודד האו"ם הוא איסוף נתונים על המתים באזורים שבהם שולט ארגון הג'יהאד האיסלאמיסטי א-שבאב, אשר חולש על חלקים גדולים מדרום סומליה ומרכזה ומקשה להזרים סיוע מבחוץ.
11 צפייה בגלריה
אוולייו חסן סאלאד ובנה עלי עוסמאן במרכז החירום במוגדישו. בעלה ועוד ארבעה ילדים מחכים להם בבית
(צילום: AP )
אבל המחסור במזון בסומליה מורגש לא רק באזורי הבצורת: גם מי שיש להם גישה למוצרי יסוד מתקשים כעת לקנות אותם, בשל העלייה החדה במחירים שנגרמה בין השאר מהמלחמה באוקראינה. מי שחשה זאת היטב היא איאן חסן עבדי רחמן ממוגדישו, שעל קמח החיטה שממנו היא מכינה מדי בוקר ארוחה ל-11 ילדיה היא נדרשת כעת לשלם פי שניים מכפי ששילמה רק לפני כמה חודשים. כמעט כל החיטה שנמכרת בסומליה באה מאוקראינה ומרוסיה, שייצוא הדגנים מהן פסק כמעט לגמרי מאז תחילת המלחמה ב-24 בפברואר.
את המצוקה מנסה עבדי רחמן לצלוח על-ידי הכנת הלחם תוך שימוש בדורה, שהוא דגן זמין יותר, אבל האינפלציה פירושה שעלייה חדה חלה גם במחיר שמן הבישול שלו היא זקוקה, וכד שמן שעד לא מזמן עלה 16 דולר בשווקים של מוגדישו עולה כעת 45 דולרים. "יוקר המחיה גבוה מאוד, ומשפחות מתקשות להרשות לעצמן אפילו קמח ושמן", היא אומרת.
חאג'י עבדי דהיבלאווה, איש עסקים העוסק בייבוא קמח חיטה לסומליה, מאשר את הדברים ומביע חשש שהמצב רק יחריף: לפי שעה יש מחסור גם במְכולות שיביאו אספקה ממקומות אחרים, וארצו נשארת ללא מענה. "לסומלים אין איפה לגדל חיטה, ואנחנו אפילו לא יודעים איך לגדל אותה", הוא אומר. "הדאגה המרכזית שלנו עכשיו היא ממה שצופן לנו העתיד, ובינתיים המלאי שלנו הולך ואוזל".
עוד הרבה צועדים בדרך לכאן
לפי הערכות, ליותר מ-200 אלף בני אדם בסומליה נשקפת כעת סכנה של רעב קטסטרופלי, עלייה דרמטית מהתחזית של אפריל, שעמדה אז על 81 אלף. החודש עדכנו סוכנויות האו"ם כי יש להן רק 18% מהמימון הדרוש לסיוע שנחוץ שם.
באחד ממחנות העקורים העמוסים בפרברי מוגדישו סיפרו החודש פליטים המומים כיצד צפו בבני משפחתם גוועים למוות ברעב. "השארתי חלק מהילדים שלי מאחור כדי לדאוג לאלה שסובלים", סיפרה אמינה עבדי חסן, שבאה מכפר בדרום סומליה עם התינוק שלה, הסובל מתת-תזונה. "עוד הרבה אחרים נמצאים בדרך לכאן".
האווה עבדי עוסמאן מספרת שגם היא איבדה ילדים בגלל הבצורת. כחושה וחלשה, אחרי עוד היריון, היא צעדה חמישה ימים כדי להגיע למוגדישו. "היינו צריכים להשאיר חלק מקרובי המשפחה שלנו מאחור, אחרים מתו לנו מול העיניים", סיפרה בת דודתה, חלימה דהובואו.
למחנה בפרברי הבירה מגיעים פליטים חדשים מדי לילה. את טיפות האנרגיה האחרונות של העקורים האלה, שחלקם צעדו 19 יום כדי להגיע למוגדישו, הם מנצלים כדי להקים להם מחסה. "רק בלילה שעבר הגיעו לכאן 120 משפחות", אומרת מנהלת המחנה, נדיפה חוסיין. "אנחנו נותנים להם את כל מה שיש לנו, למשל לחם, אבל מספר האנשים גדול כל כך שאנחנו לא מסוגלים לעזור להם. בעבר סוכנויות הסיוע עזרו, אבל היום העזרה מעטה מאוד. רק אלוהים יכול לעזור להם".
