כאילו אין סגר: חגיגות בשכונת מאה שערים
(צילום: גלעד כהן, חיים גולדיטש)

אין טעם או תועלת בהתגוללות על המשטרה בגלל האכיפה הלקויה של הנחיות הקורונה במגזר החרדי. ההפרות וההתקהלויות בחלקים שונים של המגזר מתבצעות במכוון ובלהט, באישור ובעידוד אדמו"רים, על ידי קבוצות גדולות של סוררים, הן מתוך תחושה של עליונות רוחנית ומוסרית והן כהתרסה נגד המדינה החילונית. אכיפה אמיתית אינה ריאלית משום שהמשטרה תידרש לפרוש את כוחותיה עד קצה גבול היכולת ולהשתמש באמצעים שספק אם הם ישימים במשטר דמוקרטי.
אכיפת ההנחיות קשה לא רק במגזר החרדי, אלא גם בציבור הערבי, בקרב המפגינים נגד ראש הממשלה ובין אלה המבלים בים, אולם כאן מדובר על פי רוב בהפרות לא ממוסדות, של פרטים או לכל היותר קבוצות קטנות, ונתוני התחלואה שם בהתאם. מנגד, היישובים החרדיים נמצאים באופן קבוע בצמרת טבלת התחלואה. לפי נתונים שהתפרסמו אתמול (ג') יותר ממחצית מחולי הקורונה המבוגרים הם חרדים, וגם שיעורי התמותה בציבור זה עגומים.
ההדבקה שם לא מתבצעת חלילה בכוונה תחילה, אלא מתוך היבריס והתעלמות מכוונת מהמציאות תוך קבלת לגיטימציה ממורי ההלכה. התוצאה היא שלא רק המגזר החרדי משלם את מחירי ההתנהלות חסרת האחריות הזו, אלא הציבור הכללי. וביותר ממובן אחד.
הממשלה ורשויות אכיפת החוק עומדות חסרות אונים מול התופעה, וכל בר דעת מבין שצריך לשים לה סוף. איך? יש ערוץ פעולה אחד שטרם נוסה, והוא עשוי להצליח לשנות את דפוסי ההתנהגות במגזר החרדי בלי להזדקק לסגרים, עוצרים או אכיפה אלימה.
המנוף לשינוי הוא סנקציות כלכליות. כלומר, שלילה סלקטיבית והדרגתית של התמיכות והסבסודים המגוונים, המגיעים למיליארדי שקלים בשנה, שאותם נותנת המדינה למוסדות השונים: ישיבות, כוללים, תלמודי תורה ולעיתים גם בתי כנסת ומקוואות במימון ציבורי. אדמו"ר, חסידות, זרם או ישיבה מפר באופן מאורגן את ההנחיות? ישללו מהם ההטבות התקציביות הציבוריות.
לממשלה יש את הזכות המוסרית - אפילו החובה - להשתמש בתמיכות אלה כדי להציב גבול לסוררים או לפחות להעמיד אותם בפני דילמה אמיתית. עד היום הם עשו ככל העולה על רוחם תוך צפצוף ארוך על הממשלה ועל הציבור. אם הברז השופע ייסגר, הם ומנהיגיהם יצטרכו לחשוב פעמיים.
מחאות בירושליםמחאות בירושלים
מחאה בירושלים. המשטרה לא תעזור
(צילום: שלו שלום )
לשם דוגמא: אירועי התקהלות המוניים וממוסדים בבית מדרש או בישיבה, שבהם ישתתפו תלמידים רבים שינהגו בניגוד להוראות, יגררו שלילת חלק מתקציב המוסד. אם האירוע ישנה - ישלל התקציב כולו.
במקרים קיצוניים ניתן אף להפוך את הסנקציה לאישית: אברך שייתפש מפר את הנחיות הקורונה באירוע כזה יאבד את הקצבה המיוחדת או חלק ניכר ממנה. מדובר במעין קנס שגבייתו מובטחת ולכן היא תביא לתוצאות מהירות הרבה יותר מהדוחות שהשוטרים רושמים היום.
בין "הסוררים" החרדים יש זרמים, חסידויות, ישיבות, כוללים ואברכים שאינם סמוכים אל השולחן התקציבי של המדינה וניזונים מתרומות מחו"ל. מה עושים לגביהם? כאן הסנקציה יכולה להיות הקפאת כספים המגיעים אליהם מחו"ל. מהלך כזה עלול להיות כרוך בקשיים טכניים ניכרים, אך עצם קיומו עשוי להרתיע.
יגידו, ובצדק: ומה לגבי חילוני שהפר את ההנחיות, בילה במסיבה מחתרתית או הלך לים עם משפחתו וחבריו? האם גם לו יש לבטל את קצבת הילדים או נקודות מס? ובכן, אילו המציאות – ונתוני ההדבקה – היו שונים, זה בהחלט היה רעיון לחשוב עליו. אבל עינינו הרואות, זה לא המצב. אפילו לא קרוב. הבעיה בחלקים רבים מדי במגזר החרדי רחבה הרבה יותר, ואף מסכנת חיים. כאן צריך איום רציני יותר.
אינני תמים. ברור לי שישנם מכשולים חוקיים, ובעיקר אינטרסים פוליטיים, שיקשו מאוד על הטלת סנקציות כלכליות על קבוצות ובודדים בציבור החרדי. ברור לי גם שמנקודת ראייתם הקיומית של שני ראשי הממשלה – בנימין נתניהו מהליכוד ובני גנץ מכחול לבן - הטלת סנקציות כאלה הן בפועל התאבדות פוליטית. אבל משבר הקורונה עוד לא הגיע לסיומו, וכדאי להתחיל בהכנות להטלת הסנקציות האלה ליום שבו אולי לא תהיה ברירה.
סנקציות כלכליות עשויות להוות מענה לא אלים לאתגרים והתגרויות בתחומים נוספים שהסוררים בציבור החרדי מציבים בפני המדינה. עניין הגיוס לצה"ל, למשל. מדינת ישראל לא תוכל לשאת לאורך זמן בנטל הכלכלי ובאתגר המשילותי שנובעים מתפיסת האוטונומיה שמיושמת באופן גורף במגזרים קיצוניים בציבור החרדי, ובאופן חלקי בחלקים המתונים יותר שלו. הסנקציות הכלכליות עשויות להתברר כאמצעי יעיל ופחות כואב לטיפול גם בבעיה זו.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com