להאנס-תומאס טילשניידר יש כמה כובעים במסגרת פעילותו במפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD): הוא משמש כחבר מטעמה בפרלמנט המקומי של מדינת המחוז סקסוניה-אנהלט, הוא חוקר איסלאם שלמד לעומק ומקרוב את אלו שהוא מחשיב כאויבים המרכזיים שלו ושל גרמניה – והוא גם מהוגי הדעות החשובים ביותר של המפלגה.
אבל טילשניידר בן ה-48 הוא בעיקר קוסם: הוא רוצה להבטיח למדינה בת 84 מיליון התושבים שהוא הולך להצעיד אותה לעתיד, עם דרך קיצור לעבר. גרמניה העתידנית של טילשניידר היא מדינה שתשאב את רוב ההשראה שלה ממדיניות, סלוגנים וסמלים שהיו מזוהים עם המדינה לפני 80 ו-90 שנה, זמנים שגרמניה חשבה שיותר לא יחזרו.
גלריה
האנס-תומאס טילשניידר. "אני רוצה שנחזור לחגוג את ההנאה שבלהיות גרמני"
(צילום: Jens Schlueter/Getty Images)
ביום ראשון האחרון טילשניידר, הרעיונות שהוא מקדם והמפלגה שלו כבשו את סקסוניה-אנהלט בבחירות המקומיות שנערכו בה, עם 43.8 אחוז מהקולות, והמפלגה קרובה להיות מפלגת הימין הקיצוני הראשונה לשלוט במדינת מחוז כלשהי מאז סיום שלטון הנאצים ב-1945. אבל בשביל שניידר מדובר רק בתחנה הראשונה, בתקווה אולי לניצחון בגרמניה כולה בבחירות הכלליות הבאות שאמורות לעת עתה להיערך ב-2029.
ההישג העצום של "אלטרנטיבה" שלשום מיוחס, בצדק, לאולריך זיגמונד, המנהיג הכריזמטי ובן ה-35 של המפלגה בסקסוניה-אנהלט. לאורך מערכת הבחירות, זיגמונד קירב אליו עוד ועוד צעירים שמאמינים לאידיאולוגיה שלו ושמאסו במפלגות המסורתיות. בעצרות רבות הוא התקבל בקריאות "זיג, מונד", קריאות שמתחרזות עם הקריאה הנאצית "זיג, הייל".
מנהיג "אלטרנטיבה לגרמניה" בסקסוניה-אנהלט אורליך זיגמונד חוגג את הניצחון בתחילת השבוע
(צילום: Tobias SCHWARZ / AFP)
אבל זיגמונד הוא הפרונט, הפנים של המפלגה. מאחוריו יש כוורת של הוגי דעות, מכתיבי קו, כותבי סלוגנים. טילשניידר הוא ראש הכוורת של זיגמונד. הוא סגן יושב ראש הסיעה בפרלמנט המקומי של סקסוניה-אנהלט, אבל הוא גם הדובר הראשי של מדיניות התרבות והחינוך של הסיעה. הוא חבר ל"אלטרנטיבה לגרמניה" כבר בשנת היווסדה ב-2013, ומזוהה עם האגף הקיצוני והלאומני שלה (ב-2020 אף הושם תחת השגחה של שירותי ביטחון הפנים בשל עמדותיו). בעיני רבים הוא נחשב למוח מאחורי הקלעים. הוא הגה את הקמפיין שהוביל לניצחון הסוחף, והוא המועמד הראשי להיות שר החינוך והתרבות אם זיגמונד יצליח להקים שם ממשלה מקומית.
לא בכדי טילשניידר מעוניין דווקא בתפקיד הזה: דרכו הוא יוכל להצניע את עברה האפל של גרמניה ואת תרבות זיכרון השואה שמהווה נדבך מרכזי במערכת החינוך הגרמנית, ויתאפשר לו להגות וליישם תוכנית לימודים שתממש את הגותה של המפלגה – שרבים רואים בה בית לניאו-נאצים ושבכירים בה הואשמו בהבעת עמדות אנטישמיות או שעשו שימוש בסמלים נאציים. כשנשאל אם משמעות המדיניות היא ללמד יותר על המאה ה-19 ופחות על התקופה הנאצית, השיב טילשניידר: "כן, בדיוק. יותר ביסמרק, פחות היטלר". אוטו פון ביסמרק, נזכיר, היה הקנצלר הראשון של הקיסרות הגרמנית, ומי שעמד מאחורי איחוד גרמניה ב-1871.
יש ישראלים ויהודים רבים שחושבים ש"אלטרנטיבה" ופוליטיקאים כמו טילשניידר טובים ליהודים ולישראל, בשל עמדתם הקשוחה מול האיסלאם, והרצון שלהם לבצע את מה שהמפלגה מתארת כ"הגירה מחדש" של המהגרים (רבים מהם מוסלמים) אל ארצות המוצא שלהם – אבל צריך לזכור באותו זמן שטילשניידר האשים בעבר יהודים בהגירה המוסלמית: בנאום שנשא בפרלמנט של סקסוניה-אנהלט ב-2018, שנתיים אחרי שנבחר שם לראשונה, הוא תקף את המועצה המרכזית של יהודי גרמניה וטען כי היא מקדמת הגירה מוסלמית על מנת ליצור "רב-תרבותיות" וכי המטרה היא להחליש את התרבות הגרמנית ו"בסופו של דבר להשמיד את העם שלנו".
תומך של "אלטרנטיבה לגרמניה" מצדיע במועל יד במחאה בברלין, ב-2022
(צילום: רויטרס/REUTERS/Christian Mang)
שוב, מדובר במסע אל העבר האפל כדרך לגאולה: גירוש מהגרים, הומוגניות, לאומיות-אתנית, שגשוג כלכלי, רפורמות מקיפות, חידוש יחסים עם רוסיה, וערכים שמרניים שמשולבים בתיאוריות קונספירציה נגד יהודים. בתפריט של "אלטרנטיבה" אפשר למצוא גם קריאות לשים קץ לתרבות הבושה הגרמנית בגלל תקופת הנאציזם, והפסקת הרגשת המחויבות ליהודים או ראיית מדינת ישראל כ-Raison d'État של גרמניה – כלומר התפיסה ארוכת השנים ולפיה התמיכה בישראל ובביטחונה הם ערך עליון של המדינה הגרמנית, כחלק מאחריותה לפשעי הנאצים.
זיגמונד, מנהיג ה-AfD בסקסוניה-אנהלט, הוא "נער הפוסטר" שלא קיים עבור שום מפלגה בגרמניה כרגע, כוכב רשתות חברתיות עם יותר ממיליון עוקבים, והוא הצליח לסחוף אחריו המונים בעצרות – אבל מאחורי האג'נדה שהוא מקדם עומד טילשניידר, שמחשיב את עצמו, ונחשב בידי רבים, כפלטפורמה האינטלקטואלית של המפלגה. הרעיונות של טילשניידר כבר נוסו בעבר, אבל הוא הצליח להנגיש אותם לציבור רחב יותר. המצע שהציגה AfD בבחירות המקומיות בסקסוניה-אנהלט היה קיצוני ביותר, והמפלגה כלל לא ניסתה להצניע זאת הפעם. אבל שניידר הצליח לחבר בין המסר הקשוח לבין קשב מוחלט לרצון העם. הוא מצא את נקודת המפגש. זו מחשבה מפחידה: טילשניידר לא הימר רק על סלוגנים מנצחים כמו ההגירה, אלא הדגיש את "מלחמת התרבות" שה-AfD מבקשת לחולל – עם סיבוב הגלגל לאחור גם בכל מה שאמור לזכויות להט"בים והמלחמה במשבר האקלים, ומתברר שיש לסחורה הזו קונים. המון קונים.
לטילשניידר יש קורות חיים לא שגרתיים עבור לאומן גרמני. הוא נולד ברומניה בתקופת המלחמה הקרה להורים שהיו ממוצא אתני גרמני, עבר לגרמניה כילד ולמד איסלאם באוניברסיטה. הלימודים הללו הובילו אותו למגורים ולימודים בדמשק, לפני שחזר לגרמניה. לאחר שעבר להתגורר במזרח גרמניה הוא הגיע למסקנה שדת האיסלאם אינה יכולה להתקיים בצוותא עם תרבות המערב, ופנה לקריירה פוליטית תחת מה שנקרא אז "הימין החדש". הלימודים האקדמיים של טילשניידר הביאו לו את הכינוי "דוקטור ימין קיצוני".
התגורר בדמשק ו"למד את האויב". טילשניידר
(צילום: Ronny HARTMANN / AFP)
בספטמבר 2022, כחצי שנה אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה, טילשניידר וחברי מפלגה נוספים נסעו למוסקבה כדי להביע סולידריות עם הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין – בימים שבהם ברחבי אירופה היו עדיין המומים מהמלחמה שבה פתח, הגדולה ביותר ביבשת מאז מלחמת העולם השנייה. אבל ב-AfD המשיכו לשמור מאז על קשרים עם מוסקבה, וטילשניידר היה מבין הבכירים שעומדים מאחורי העמדה הפרו-רוסית הנחרצת של המפלגה. טילשניידר רצה אפילו להגיע ולהפגין בחבל המחלוקת דונבאס שבמזרח אוקראינה, אבל זה כבר היה יותר מדי אפילו עבור מנהיגי המפלגה. ב-2024 הגיע לביקור נוסף ברוסיה, הפעם במובלעת קלינינגרד שבין פולין לליטא, ויחד עם חברי AfD נוספים נופף שם בדגלי רוסיה וגרמניה.
התמיכה שלו ברוסיה אגב עוררה רגע מביך בקמפיין, כאשר ימים אחדים לפני ההצבעה עיתונאי מ"בילד" ערך עמו ריאיון במשרדו, ושאל אותו על ספל שראה שם עם הכיתוב "הצבא הרוסי", מתחת לסמל הכוכב האדום. "הספל פשוט מונח שם. אני לא מקשר אליו שום דבר מיוחד. קיבלתי אותו במתנה", הוא אמר, וכאשר הכתב לחץ בנושא, טילשניידר אמר שאינו זוכר ממי קיבל את הספל, והוסיף שהוא לא מביע סולידריות "לא עם הצבא הרוסי ולא עם זה האוקראיני... עכשיו תפסיק עם הספל המטומטם הזה". ב"בילד" דיווחו כי אחרי הריאיון ניסה טילשניידר באמצעות עורך דינו למנוע את הפצת התיעוד, שעורר זעם במערכת הפוליטית הגרמנית. מזכירת המפלגה הנוצרית-שמרנית (CDU) של הקנצלר פרידריך מרץ אמרה אז בתגובה לכך: "מציגים את עצמם כפטריוטים, אבל חולקים כבוד למחרחר המלחמה הרוסי. ה-AfD נשארה המפלגה של פוטין. ה-AfD היא סיכון ביטחוני עבור גרמניה".
אבל האזהרות הללו לא הרחיקו את הבוחרים, שרבים מהם מדברים על פחד של ממש אל מול תרבות וחברה שמשתנות אל מול עיניהם, ו"אלטרנטיבה" זכתה כאמור בניצחון היסטורי בסקסוניה-אנהלט – כשבסקרים הארציים לקראת הבחירות הכלליות ב-2029 היא כבר במקום הראשון עם 28%. יצוין כי נתון כזה לא יאפשר לה עדיין להשיג שליטה ברמה הפדרלית, מפני שכל המפלגות הגדולות מחרימות אותה, כחלק ממה שמוכר בגרמניה כ"חומת האש" נגד הימין הקיצוני – חומת אש שגם בסקסוניה-אנהלט עשויה לחסום את דרכה לשלטון במדינת המחוז, מפני שחסרים לה שלושה מושבים עבור רוב מוחלט בפרלמנט המקומי. כעת היא נדרשת למצוא שותף קואליציוני, ורק מפלגת שמאל קיצוני ואנטי-ישראלית קטנה הסכימה שם לשתף עמה פעולה, ולא ברור אם אכן יושג הסכם ביניהן.
"הלוחם הקדוש של מוסקבה", הוא עוד כינוי שהודבק לטילשניידר בשל תמיכתו הנחרצת ברוסיה, והסימפטיה שלו אליה מבוטאת היטב בקו המדיני שניסח עבור המפלגה בבחירות המקומיות: הפסקת הסנקציות נגד רוסיה, התייחסות לפליטים אוקראינים כמו לשאר הפליטים, והחזרת לימודי הרוסית כשיעור חובה בבתי הספר. זו אחת הסיבות שהוא רוצה את תיק החינוך: לעצב את מערכת ותוכן השיעורים ולהפנות תקציבים למחקרים שמתיישבים עם ראיית העולם שלו.
דוגמה אחת היא ההבטחה שהמדינה תפסיק לתקצב מיזמי אמנות הנושאים מסרים אנטי-גרמניים. בדומה לנאצים בשנות ה-30 של המאה הקודמת, גם טילשניידר הכריז מלחמה על תנועת הארכיטקטורה "באוהאוס", בטענה שמדובר באמנות מנוונת. הוא הבטיח גם שיקציב יותר כסף ל"תיירות פטריוטית", ואמר שמלבד תקציבים לזיכרון השואה, המדינה תממן גם פרויקטים שיאדירו את החיילים שהקריבו את חייהם עבור גרמניה בשתי מלחמות העולם.
אם במדינות אחרות בגרמניה נושא החינוך והתרבות נדחק לעיתים לשולי סדר היום הפוליטי של המפלגות, אפילו של הסניפים האחרים של AfD, הרי שבסקסוניה-אנהלט זה היה הנושא השלישי בחשיבותו במצע המפלגה, אחרי "משפחה וילדים" והגירה. לא רק שחינוך ותרבות הם נושאים רכים שבעזרתם אפשר למגנט עוד קולות למפלגה, אלא שמדובר בנושאים שעליהם יש ל"אלטרנטיבה" השפעה אמיתית ברמה המקומית, לעומת נושא ההגירה שמטופל ברמה הפדרלית.
הפגנה אתמול בברלין נגד AfD. מובילה גם בסקרים הארציים
(צילום: REUTERS/Maryam Majd)
(צילום: REUTERS/Maryam Majd)
טילשניידר, כך מעריכים הפרשנים, רוצה לכבוש את סקסוניה-אנהלט ולהתנהל בה כמו במעבדה שתאפשר לגרמנים להבחין כי "אלטרנטיבה" מסוגלת להנהיג ולשלוט ולהצעיד את גרמניה קדימה. הוא יודע שכדי ליישם את הרעיונות הרדיקליים שלו הוא חייב להעביר אותם דרך נושאים כמו תרבות, אמנות וחינוך. לדעתו ולדעת רבים במפלגתו, תרבות הזיכרון, "כת האשמה והשנאה העצמית" של גרמניה, עומדים בדרכה לפתור את הפלונטר הכלכלי, ההגירתי והפוליטי שהיא נמצאת בו כבר קרוב לעשור.
טילשניידר הימר שלגרמנים רבים נמאס מהניכור העצמי, מהאשמה, מאיבוד הזהות והטרמפיסטיות על הגלובליות. "אני רוצה שנחזור לחגוג את ההנאה שבלהיות גרמני", הוא אמר באסיפה שהוקדשה למשפחות לפני הבחירות. ביום ראשון התברר שההימור שלו הצליח. לא רק שהצליח, אלא שהוא העביר את הרעיונות הללו משולי החברה למרכז הפרלמנט. גרמניה התחילה במסע העתידני שלה לעבר.
