50 שנה חלפו מאז טבע פוליטיקאי בכיר את המונח "נפולת של נמושות", אך לאחרונה החל מחנה יורשיו (או לפחות אלו שמגדירים עצמם ככאלו), להציף מחדש את נושא ההגירה כטיעון פוליטי.
מחנה השמאל, האופוזיציה, מחנה הרל"ב, המחנה האלטרנטיבי, גוש השינוי, המחנה שנגד זה שאין לומר את שמו, או כל כינוי אחר שבמחנה הכל כך הטרוגני הזה בוחרים להשתמש, במחנה הזה נוקטים לאחרונה באיום הנטישה והירידה מהארץ לו רק יעז הציבור שלא להעניק להם את הניצחון בבחירות.
במאמר מנומק המגובה בגרפים צבעוניים ובנתוני מחקר של מרכז המידע של הכנסת עם חיזוקי פרשנות של חוקרי אוניברסיטת תל אביב, הציג כאן נדב איל את הסכנה שבבריחת האליטות (הגדרה שלו, לא שלי). מצגת העובדות אכן מצביעה על בעיה ואף על סכנה, ישראל, אולי אף יותר מכל מדינה אחרת, אינה יכולה להרשות לעצמה הגירה שלילית של בעלי הכנסות גבוהות העובדים בסקטורים חשובים כגון היי טק ורפואה. וכפי שהנתונים מציגים, חלה עלייה מדאיגה בהגירה השלילית בשנתיים האחרונות. במאמר אף נטען באופן ברור, כי המניע העיקרי המחולל את התופעה הוא הממשלה והחלטותיה.
אך לא תופעת ההגירה הבעייתית היא לב הסיפור, בוודאי לא לב הסיפור הפוליטי, כי הרי אנחנו בשנת בחירות, אלא רוח ההתנשאות שאחזה במחנה שרואה עצמו כתחליף לשלטון, המחנה שמעודף אליטיזם, נאורות וחדשנות מוצא את עצמו מובס כל פעם מחדש
אך לא תופעת ההגירה הבעייתית היא לב הסיפור, בוודאי לא לב הסיפור הפוליטי, כי הרי אנחנו בשנת בחירות, אלא רוח ההתנשאות שאחזה במחנה שרואה עצמו כתחליף לשלטון, המחנה שמעודף אליטיזם, נאורות וחדשנות מוצא את עצמו מובס כל פעם מחדש.
שני הווקטורים
כל מנהל קמפיין מתחיל יודע שבחירות מנצחים על ידי שני וקטורים ושני וקטורים בלבד: שכנוע והנעה, זהו. כל השאר זה תפאורה, אחיזת עיניים, הסחות דעת, ספינים ושאר ירקות.
איום בהגירה במקרה ובו מפסידים בקלפי זו אסטרטגיית בחירות אדנותית שבהחלט תביא לתוצאות בווקטור השכנוע, הבעיה היא שזו אסטרטגיית בחירות המשכנעת את הצד השני.
כשגוש אחד מקפיד לפמפם באופן קבוע שהגירה היא אופציה עבורו, שהחיים כאן בישראל הם על תנאי, כי קשה לו מדי, כי יקר פה, דתי פה מדי, משיחי מדי, ימני מדי, אז גם אוסטרליה או אוסטריה הן אופציה, אז בצד שכנגד משתכנעים.
הם משתכנעים שהם דווקא לא רוצים לוותר, שהם כן רוצים להמשיך ולחיות כאן על אף הקשיים, הם משתכנעים שיש להצמד חזק יותר לאדמה, לעם, לזהות היהודית, ובסוף הם נצמדים חזק יותר גם לממשלה.
הרבה כתרים קשרו פה לאופן המתוחכם והיצירתי והלוחמני שבו הימין ונתניהו מנצחים בבחירות, פעמים רבות זה לא ניצחון הימין, כי אם תבוסת השמאל. איומי ההגירה הם בדיוק מסוג החומרים מהם עשויה אסטרטגיית התבוסה
כמו כן, הם משתכנעים שהאחים שלהם ויתרו עליהם, שהם לא ייתנו כתף, הם משתכנעים שגם אם עלו בהם בעבר מחשבות לעבור למחנה השינוי, כי יש הרבה מה לתקן, כי השתמטות מדי, כי יקר מדי, כי ביבי מדי, הם משתכנעים בזכות קמפיין ההגירה שהם לא יכולים לעבור צד. כי למרות הביקורת על הממשלה ובעיקר ביקורת על העומד בראשה, הם לא רוצים להיות חלק מגוש נפסד שבוחר לברוח מהמערכה במקום להיאבק בה.
חוסר תבונה פוליטית
איום ורמזים על הגירה זו אחת מתצוגות התכלית העלובות והמבשרות את בוא ההפסד של המחנה שפעם היה המחנה של רבין, האיש שטבע את הציטוט בפתח הטור הזה. עולם ומלואו של חוסר תבונה פוליטית טמון באיום ההגירה הלוזרי, נדמה כי יותר מרצון לנצח בבחירות הקרובות, מעדיפים במחנה השינוי להעניש את מי שלא יבחרו בהם, "להראות להם שבלעדינו ההייטק יקרוס, לא יישארו לכם רופאים, והקופה תתרוקן כי לא יהיה ממי לגבות מיסים. נראה אותם מסתדרים בלעדינו, הילידים הפרימיטיביים האלו שעוד יתגעגעו לייצא תפוזים כשאנחנו, בני אלים שכמותנו, נפליג לארצות אחרות ונשאיר אותם כאן עם המדבר, המשיחיות וערוץ 14".
נבו כהןהרבה כתרים קשרו פה לאופן המתוחכם והיצירתי והלוחמני שבו הימין ונתניהו מנצחים בבחירות, פעמים רבות זה לא ניצחון הימין, כי אם תבוסת השמאל. איומי ההגירה הם בדיוק מסוג החומרים מהם עשויה אסטרטגיית התבוסה, התנשאות ככלי לציפוף השורות במחנה היריב. הרי מה טמון באותם איומי הגירה אם לא נפנוף אליטיסטי של אלה שיכולים: תראו אותנו, לנו יש אופציה בחו״ל, כי אבא בהייטק ואמא רופאה, כי דוקטורט, כי רילוקיישן, כי 8200, אנחנו אזרחי העולם, נוודים עם ניידים, לא צווארון כחול מהפריפריה, שבמקרה הטוב סיים שתיים עשרה שנות לימוד, שירת בגולני וטחן מילואים, נו, השתכנעתם?
הכותב הנו אסטרטג פוליטי. לשעבר יועץ לשר איתמר בן גביר ולרה"מ לשעבר נפתלי בנט
